אתרים הסטוריים בערבה

 

 

 

נדמה לנו, שההתיישבות בערבה התיכונה היא חדשה יחסית, אבל מסתבר שלא כל כך.
בדקנו ומצאנו שהיו כאן לפנינו..
לפניכם פירוט ותמונות של כמה מהאתרים ההיסטוריים בערבה התיכונה.

 

 

 

 

 

 

 

 

הקוראים מוזמנים לשלוח תמונות נוספות - וגם אתרים נוספים אם ידוע לכם על כאלו.
הדף יוסיף ויתעדכן ע"פ תיקונים ותוספות שיתקבלו בהמשך.

 

 

מעלה עקרבים הרומי והמנדטורי:

 

 קטע דרך מרשים מהתקופה הרומית שקישר בין הערבה לראש רכס חצרה ומשם לממשית ולירושלים. הדרך מתגברת על הפרש גבהים של כ- 350 מטרים, לאורך כשני קילומטרים.
כדי להתגבר על השיפוע הרב חצבו פורצי הדרך בסלע הטבעי סדרה מרשימה של מדרגות, המעפילה לראש ההר בעיקולים חדים (35). כביש שנפרץ ב- 1927 במסגרת סלילת תוואי הדרך שירדה מממשית לערבה ואילת, הדרך המתפתלת מתאימה למעבר כל רכב, אך יש לנסוע בה בזהירות רבה. בנקודות מסוימות בדרך הוכשרו רחבות תצפית לעבר נחל צין ומעלה עקרבים הרומי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשנת 1954 ארע במקום פגוע רצחני באוטובוס אגד שחזר מחגיגות 5 שנים לשחרור אילת. 11 מנוסעיו נרצחו ע"י מסתננים שהגיעו מגבול ירדן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שרידי הכביש המנדטורי לאורך הערבה:

 

שרידים שמורים היטב של דרכי סולינג נמצאים לאורך כביש הערבה.

 

דרך סולינג: שיטה שפותחה ע"י המהנדס הבריטי תומס טלפורד (Tomas Telford -1757-1834) שהתמחה בתכנון גשרים, תעלות ודרכים. הוא פיתח שיטה ייחודית לסלילת דרכים במקומות קשים לגישה – דרכי סולינג. הסולינג הן אבנים גדולות שהוצבו בעומק 18-45 ס"מ לאורך שולי הדרך. לרוחבה דחסו חצץ, חלוקים ושברי אבנים. דרכים רבות כאלה נסללו ברחבי הארץ בימי המנדט הבריטי. ( מתוך אתר "מוטקה")

 

במספר מקומות נעשות עבודות פיתוח מידי פעם שמחסלות קטע אחר קטע בכביש.
כביש הסולינג נסלל בטכניקה לסלילת דרכים שהחלה בתקופה הרומית ויש בו ממפעלי המנדט הבריטי בארץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שרידי הכביש המנדטורי לאורך הערבה

 

 

בשנת 1932 התברר שהמשטרה הבריטית שהוקמה בשנת 1930 בעין חוסוב הרסה חלק מהמבנה הקדום והבנאים השתמשו באבנים העתיקות בבניית משטרת הרוכבים הבריטית.
פעילות בנייה בריטית של משטרת הגמלים הכוללת את פי הבאר, בסיס למשאבה, תעלת מים, שוקת לגמלים. מבנה המשטרה קיים עד היום בעיר אובות.
מעדויותיהם של אנשי לח"י שהיו מנהלי העבודה של הבדואים שסללו את הדרך לאילת, הדרוזים מעוספיה ודלית אל כרמל שבנו את קירות התמך "היבשים" במעלה עקרבים ויהודים אחרים מפעילי הקומפרסורים שישבו בעין חוסוב, עין ויבה וביר מליחה תחת פיקודם של קציני חיל ההנדסה: בית אש ובאומן – פעלה קנטינת שק"מ בעין חוסוב שהכילה מכל טוב.
בעין ויבה ( המעיין ליד המחנה הצבאי של היום ) פעלה גם כן תחנת משטרה בריטית ואת סמל האבנים הלבנות  PALESTINE POLICE אנו מחפשים עד היום...  התחנה נעזבה לפני קום המנדט הבריטי מפני שסוסים לא החזיקו שם מעמד בגלל האדמה שפגעה בפרסותיהם, או מהסיבה האמיתית יותר - היא הקדחת.
זאת על פי עדותו של יעקב עורב ששהה במצפה החקלאי בעין יהב בשנות ה- 50.

מצפון לאתר, ערמת צינורות ויקטוליק שהובאו לשם בראשית שנות השמונים. זה השימוש האחרון בצינורות אלו שעזרו בהפרחת הנגב משנות הארבעים מניר עם לערבה.
האתר היווה תחנה חשובה בדרך לאילת בימי המנדט לנוסעים למפעלי ים המלח וכן ללוחמי צה"ל במבצע לוט ובמבצע עובדה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכביש הישן לאילת:

 

 

 

 

 

 

 

הכביש שנסלל לאחר הרצח במעלה עקרבים

בשנת 1954 וחיבר את אילת לצפון.
הכביש נשמר במספר מקומות:

ממול לעין רדיאן, ליד הכניסה לחוות רודד

וסמוך לצומת מנוחה.
קטע כביש מסומן בחביות בדרך לעין יהב

ממזרח לכביש הערבה מול הכניסה לנחל נמיה

שימש אף הוא מעבר דרומה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמר המקראית (תמרה) – עין חצבה:

 

 

מצד חצבה הוא הישוב המקראי – תמר ותמרה הביזנטית.
שרידי עיר מצודה רבועה של הישוב היהודי הקדום ביותר מתקופת המקרא שנמצא באזור. (בימי שלמה המלך)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקום התגלו מקדש אדומי ושרידי בית מרחץ רומי שנבנו על צומת הדרכים לים סוף ולמעלה עקרבים ונמצאו בו כלי פולחן, כלי חרס , מטבעות וכן שרידי אכסניה נבטית שישבה על הדרך  מפטרה לממשית, שחזור של שרידי מצודות ומבנים כמו בית ארבעת המרחבים – בית טיפוסי  לתקופת בית ראשון ועדות לחיים יהודיים בערבה.
המצודה ניצלה את מימיו של מעין עין חוסוב (חצבה) הסמוך שלידו צומח עץ שיזף בן אלף  שנים, הקשיש בעצי ארצנו. מומחים קראו לו בשמו המדעי: "סיסיפוס-ספינה-קריסטי". הרוב קראו לו "העץ", שכן לא היה עץ אחר בסביבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אוניברסיטה אמריקאית נרתמה לחקור את הנושא ולשחזר בית דומה באתר שכבר סומן .
באתר ניטעו עצים רבים – תרומת קק"ל.
האתר מתוחזק באופן שוטף ע"י העמותה למען ישראל פורחת. :Blossoming Rose.

 

 

 

גבעת הבריכה של מושב חצבה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

על גבי הגבעה נמצאים סיגים שחורים המהווים עדות לקיום של מתקן הפקה של נחושת. מקור עפרת הנחושת היה בפונון. תהליך הפקת הנחושת נעשה על גבי הגבעה בכדי להשתמש ברוח שתגביר את עוצמת האש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציר המעיינות ועין שחק:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציר המעיינות היא דרך עפר לרכב 4X4 העוברת בשולי הערבה וחוצה בדרכה נביעות קטנות  וריכוזים של צמחייה המנצלים מי תהום גבוהים. הדרך חוצה מקומות המסומנים במפה  כמעיינות, אך בדרך כלל אין הם שופעים מים. המעיינות מצפון לדרום: עין זך, עין תמיד, עין שק, עין שחק, עין רחל ומואה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפר מהתקופה המוסלמית הקדומה - אתר נחל שחק:

 

אתר נחל שחק נמצא במישור הערבה הצפונית, צפונית מערבית לגבעות שיזף ומצפון למפגש נחל רחש ונחל שחק. זהו אזור של גבעות משאר חוליות אדמדמות המכוסות בחמדה צורנית עדינה.
האתר עצמו מצוי באזור מישורי ונכלל בתחומי שמורת שיזף. מקור המים הקרוב ביותר הוא עין חצבה המצוי כ- 3 ק"מ מצפון לאתר. בנחל גדרון כק"מ אחד מצפון לאתר היה מקור מים איתן נוסף.
באתר נחל שחק נמצאו שרידי כפר שהתקיים בימי בית אומייה ובראשית בית עבאס, במאות השביעית עד לתשיעית לסה"נ. הכפר השתרע על שטח של 5 דונם בקירוב וכולל 10 מבנים מרובעים (בניה בלבני טין על מסד אבן שנשתמרו היטב) ובתי הכפר בנויים מסביב למבנה שהיה כנראה גרעין הכפר. סגנון הבנייה ופרטים אדריכליים מעידים על מסורת אדריכלית מגובשת וממצאים שנתגלו במצבורי אשפה (כלי חרס,זכוכית, כלי בישול, קנקנים, מטבעות ונרות) מעידים כי החברה כאן הייתה מבוססת למדי וכפי  הנראה הכפר ניטש באופן מתוכנן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מערכת בארות שרשרת – פוגארות:

 

הפוגארה הינה למעשה תעלה תת-קרקעית אשר נחפרה בצורה מתוחכמת. המנהרה נחפרה והעפר הוצא כלפי מעלה דרך פירים ונשפך החוצה.לאחר הוצאת העפר דופנה התקרה של המנהרה. גובה המנהרה היה קטן מחצי מטר ולכן רק אנשים נמוכים מאד – גמדים! יכלו לעשות מלאכה זו.
שיטת הובלת מים בפוגארות הומצאה בפרס (באזורים צחיחים). מסתבר שהיו משפחות של גמדים אשר מקצועם היה התקנת פוגארות וזה נחשב היה לסוד מקצועי.

מערכת הבארות נמצאת באזור שדות מושב עין-יהב. זוהי מערכת מהתקופה המוסלמית הקדומה הכוללת שני פירים חפורים (בעת החפירה הגיעו לעומק של 3.60 מטר) ומנהרה אנכית המקשרת ביניהם ההולכת לעין מרזב. למרבה הפלא עם ניקוי הפירים נתגלו מים בפוגארה. מים אלה אשר לפני 1200 שנה זרמו בפוגארה לכוון  עין מרזב יצרו פינה קטנה וירוקה בישימון, הרי הוא "הג'ונגל" בפי ילדינו.
נמצאים 400 מטר מערבית לחאן.
הפוגארות נחפרו לרוב בתוך מניפת סחף ממרגלות ההר לכוון האזור בעל האדמה הטובה אשר בו היו השטחים המעובדים. המנהרות נחפרו תוך כדי שמירה על שיפוע מתון כדי לא לגרום לסחף יתר במנהרה. על ידי הובלה של מים בתת הקרקע באזורים מדבריים פתרו את בעיית ההתאדות וכך היה ניצול המים יעיל ביותר. פרט נוסף הקשור למבצע הנדסי זה נעוצה בכך שלמעשה בנייה והתקנה של פוגארות יכולה הייתה להיעשות רק ע"י השלטון המרכזי ולא ע"י כל אדם ואדם מכיוון שרק מתי מעט ידעו את סוד בנית הפוגארות. מסיבה זו עובדת מציאת מספר רב של פוגארות באזור עין יהב מצביעה על כך שבתקופה הערבית הקדומה (מאה שמינית לספירה לפני כ- 1200 שנה) נעשה כאן מפעל פיתוח חקלאי ורציני אשר בוצע ע"י השלטון המרכזי שישב בירושלים.

מערכות פוגארות נוספות נחשפו ונתגלו בבקעת הירדן וכן בעין עברונה ליד אילת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית חווה מוסלמי באזור עין-יהב:

 

 

 

 

 

 

בית החווה נמצא באזור השיזף בעין יהב –

מבנה מרובע (10X15)הכולל מספר חדרים בנויים מאבן חול בהירה, במבנה משובצים כתובות בערבית החקוקות על הקיר מהתקופה המוסלמית הקדומה. בסמוך מבנה רומי.
כמו כן נמצאו חרסים, משקולות מאבן ועופרת ושרידים של כף מאזניים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חאן עין יהב:

 

מבנה בנוי ממספר חדרים סביב חצר מרכזית ומגדלי פינה.
מבין החדרים בולט חדר ששימש לבישול עפ"י כמות אפר רבה, שרידי סירים וכירות בישול.
החאן המיוחס לתקופה הערבית הקדומה שמש גם כאכסניה לשיירות שעברו באזור וכנראה כחווה חקלאית, זאת עפ"י שרידי הפוגארות שנחפרו בקרבתו.
החאן נמצא במקום ששימש בעבר את מזבלת מושב עין יהב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרב אל-סולטן:

 

נתיב קדום שעולה מעין יהב שבערבה אל הר הנגב הצפוני.
בימים עברו היה זה הנתיב העיקרי שקישר את הערבה ומישור החוף הדרומי, בואכה עזה.
כיום – דרך ג'יפים המתחילה באזור שדה בוקר, יורדת לנחל צין, עוברת ליד עין אורחות  ומסתיימת במפגש נחל מרזבה עם כביש הערבה. חלק מקטעי הדרכים קשים למעבר (שלוחת צלמון) והנהיגה בהם מצריכה מיומנות נהיגה בשטח 4X4.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמת מים במנחת עין יהב:

 

אמה בנויה אבני שדה וכיוונה מזרח מערב.
בסמוך אמות מים נוספות ושרידי חווה חקלאית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עין אל עמר :

 

מקור מים, ראשיתו מעין שופע בתוך ערוץ נחל ערבה שבמשך הזמן הפך לבאר.
מעניין לציין שבבדיקת איכות המים במעיינות באזור, בשנת 1936 (לפי ברסלבי) התברר שב"עין אל עמר" נמצאים המים המתוקים ביותר באזור כולו, מאוחר יותר כשהחלו הקידוחים בערבה בשנות ה- 60 התברר שאכן בבארות הסמוכות ל"עין אל עמר" נשאבו המים המתוקים ביותר! וספיקת הבארות הייתה גבוהה ביותר בהשוואה לשאר הבארות בערבה. נראה לכן (למרות שאין עדות ברורה לכך) ש"דרך הבשמים" היורדת מהרי אדום לערבה עברה ליד מקור מים מתוק זה.. מכאן המשיכה הדרך לאזור הר הנגב דרך ואדי אל עמר שנקרא כנראה ע"ש המעין. (כיום נחל עומר).
דרך זו העולה מהערבה לתוך הר הנגב נודעה לימים בשם "דרך הבשמים". מי שרצה לחצות את הנגב ממזרח למערב ניצל תוואי דרך זו והתגבר בעזרתה על הטופוגרפיה ההררית בצידו המזרחי והמרכזי של הנגב. הדרך הסתיימה בעזה שלחוף ים תיכון. מכאן, ממשיך הקטע הימי של הדרך, המסתיים ברומא. מעטים יודעים על אירוע היסטורי חשוב שנשכח משום מה הקושר את עזה- "דרך הבשמים"- ועין אל עמר. הכוונה לקרב שהתרחש בשנת 634 לספירה בין הכוחות המוסלמים העולים מערב הסעודית (של ימינו) לבין הכוחות הביזנטיים (נוצריים) הנשלחים לחסום את הדרך.
העימות הבלתי נמנע התרחש ליד" עין אל עמר". הכוחות המוסלמים עולים "בדרך הבשמים" מערב לאילת (עקבה) ומשם ממשיכים לאורך הערבה וחונים ליד מקור המים החשוב, השופע והמתוק שבתוך ערוץ נחל ערבה (שרון, עמוד 51). בראש הכוח המוסלמי עומד כנראה עומר איבן אל עאץ ומי שמנסה לחסום את הכוח המוסלמי הוא צבא בהנהגתו של פטריארך העיר עזה. הפטריארך הוא ראש הכנסייה הנוצרית בעזה העיר. הנהגתו את הצבא הביזנטי מראה חשיבותו של כהן הדת ומעמדה של הנצרות באוכלוסיה העירונית הביזנטית בארץ ישראל. בקרב הנערך בין הכוח הפולש המוסלמי לבין הכוח החוסם הנוצרי מנצחים המוסלמים. הצבע הביזנטי (נוצרי) מובס ונראה שהפטריארך נהרג.
יתכן שמקור שמו של המעין "עין אל עמר" קשור לאירוע זה שכן למצביא המוסלמי קראו של "עמרי" ואולי השתמר שמו בשם המעין. חיזוק נוסף לכך זו העובדה שזה המעין היחידי באזור ששמו בערבית הנו של אדם פרטי שלא כמו עין ויבה – המעין החולה, עין חרוף – מעין הכבשה וכו'.
הקרב" בעין אל עמר" הוא אחד מניסיונות החדירה הראשונים של המוסלמים העולים ממזרח לתוך ארץ ישראל (פלסטינה).
למרות ניצחונם, לא ממשיכים המוסלמים לכיוון עזה, הם חוששים כנראה מהארכת קווי האספקה ורוצים קודם כל להבטיח את עורפם מצד מזרח. רק כעבור 3 שנים נכבשת עזה.
עם הכיבוש וההתיישבות המוסלמית בארץ ישראל (מאות 8-7 לספירה} מוקם במקום כפר קטן הנקרא אל עמר . כפר זה הוא חלק ממערך התיישבות כפרי מוסלמי המשתרע לכל אורך בקע ים המלח. בתקופה מאוחרת יותר חוזר "עין אל עמר" לשרת ולשמש בעיקר את תושביו הבדואים של האזור.
עם כיבוש ארץ ישראל ע"י הבריטים מנסים אלה לרכוש את אהדתם של שבטי הבדואים, לשם כך נבחרים מקורות המים החשובים בנגב ביניהם גם "עין אל עמר". הבריטים יוצקים בטון מסביב לפתחן של הבארות וכן נבנות שקתות כדי להשקות עדרי הצאן.

 

 

"עין אל עמר" ממשיכה לתפקד כמקור מים מתוק וחשוב. הבריטים בונים מבנה של משטרה מדברית המקבלת את השם "אל עמר". מתחת למבנה המשטרה (הנראה מכביש הערבה על קו הגבעות ממזרח, מדרום למושב צופר). מכשירים הבריטים מנחת למטוסים קלים. את מקומו של המנחת מציינת כתובת גדולה הבנויה מאבנים על המדרון שמתחת למשטרה.
במלחמת העצמאות במסגרת "מבצע עובדה" (מרץ 1949) מתקדם כוח של חטיבת גולני דרך הערבה. מתעורר חשש שהכוח הירדני המחזיק במשטרת " אל עמר" יהווה מכשול, אבל לאחר חילופי אש קלים נסוג הכח הירדני וגולני ממשיכים דרומה למפגש עם כוח של חטיבת הנגב באום רשרש.

 

 

 

 

עם תחילת ההתיישבות בערבה (שנות ה- 60) נשתל גן הירק של היאחזות עין יהב, מעט דרומית לעין אל עמר. בקיץ 1968 יורים מחבלים על שני חיילי נח"ל העובדים בשטח, טוקי שפירא נפצע קשה והוא מפונה לסורוקה ע"י שרוליק לבנת  וחייל נוסף נהרג. כתגובה לתקרית זו מפנה צה"ל את השבטים הבדואים מאזור עין אל עמר מזרחה.
בעקבות תקרית ירי נוספת בעין-יהב ב- 1968 עובר צה"ל מזרחה לנחל הערבה ומיצב קו צבאי לכיוון מזרח. עם הזמן מתחילים חקלאים מהאזור לעבד שטחים ממזרח לנחל ערבה (בטריטוריה ירדנית) וכך זה נמשך עד חתימת הסכם השלום עם ירדן שנחתם בערבה בשנת 1994.
עם הקמת גדר הגבול עובר "עין אל עמר" לצידו המזרחי (ירדני של הגבול) כך שכיום ניתן רק לצפות לעברו מדרך המערכת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצד רחל – ליד ספיר:

 

מצד נבטי קדום הבנוי מספר חדרים וצופה אל מעיין רחל הסמוך ודרום הערבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עין רחל :

 

בערבית עין חרוף (מעין הכבשה) באר עגולה בנויה לבנים ובריכת מים רבועה בנויה אבני גזית ששימשה עד לתקופה המודרנית. מימי הנביעה נחשבו לטובים ביותר בכל הערבה. נראה שפה הייתה התחנה הראשונה של דרב סולטנה (נתיב קדום העולה מעין יהב שבערבה אל הר הנגב הצפוני ומשם דרך מישור חוף הנגב אל עיר הנמל עזה) .
ליד עין רחל גדלו עצי תאנה גדולים והחוקר ברסלבי מציין שנלקחו ייחורים מעצי תאנה עתיקים לתחנת הניסיונות בעין חוסוב בשנות החמישים . היום אין שריד לעצים האלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקלדרה:

 

קלדרה היא תופעה געשית בה נוצר שקע מעגלי גדול, מעל קילומטר קוטר, בקריסת פסגת הר געש. מקור השם במילה הספרדית Cauldron שמשמעותה קדירה. (מתוך ויקיפדיה)

 

לא רחוק ממעיין עין רחל,  אתר גיאולוגי הכולל דייק ואתרי עתיקות בראש השלוחה.
השיניות בנויות גלי אבנים שאורכם עשרות מטרים המציינות דרך קדומה, הטומולי בנויים מערום אבנים וקבר ארגז במרכזו.

 

טומולוס (רבים: טומולי) - גל אבנים מעוגל שנבנה כציון לקבר מימי קדם. אתר גדול ומעניין קיים בסמוך לבארות עודד וכמוהו ניתן למצוא במקומות נוספים בנגב ובסיני. ישנה סברה הטוענת כי מנהג הנחת אבן על המצבה, בלוויות ובעליה לקבר, כיום, נעוצה האותו מנהג עתיק (יצירת גל אבנים) שנועד לשמר את מקום קבורתו של הנפטר. (מפורום טיולים וידיעת הארץ ב"תפוז").

 

לאורך השבר הסורי אפריקני התרחשה פעילות וולקנית חזקה בעבר הגיאולוגי. שריד מפעילות זו נמצא בדייק הבזלת החוצה את הגבעות והערוצים באזור נחל כרכשת, נחל אשבורן , נחל צבירה ורמות יהב. הדייק נראה כפס כהה ממערב לישוב ספיר.
האתר סמוך לשביל ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גבעת נחושת ליד ספיר:

 

באזורנו הקרוב ישנן מספר גבעות אשר שמשו בעבר כמוקדים להפקת נחושת.
מכרות הנחושת נמצאות בעבר הירדן במקום בשם פונון כ- 23 ק"מ מזרחית למושב עין יהב.
עפרות אלו הובאו מערבה לאזורנו מכיוון שפה באפיקי הנחלים גדלו עצי שיטה ששמשו חומר בעירה בתהליך ההפקה. אתרי ההפקה מוקמו על ראשי הגבעות בכדי לנצל את כוח הרוח בהפחת האש.
תהליך ההפקה התרחש בתוך בור שמעליו הותכה העפרה, הנחושת הטהורה נזלה לתחתית הבור ואילו הסיגים הוצאו החוצה. הסיגים השחורים צבעו את מדרון הגבעה בשחור. קיים ויכוח בין החוקרים לגבי פרק הזמן בו הפיקו נחושת בצורה זו. בנו רוטנברג משייך זאת לתקופה הביזנטית.
אם תיקחו את הדרך היוצאת ממול הכניסה לישוב ספיר ותיסעו מזרחה מעבר למזבלה ותפנו ימינה  - תגיעו לגבעה המבוקשת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דרך הבשמים:

 

דרך הבשמים היא נתיב קדום שבו עברו שיירות הסוחרים שהובילו בשמים ותבלינים מדרום ערב, דרך פטרה אל נמל עזה ונמלים אחרים בים התיכון. הנבטים שלטו בנגב בקטע הסופי של "דרך הבשמים":
הקטע המרשים ביותר של הדרך חוצה את הנגב באלכסון מאזור צופר שבערבה ועד אזור עבדת.

 

דרך הבשמים הוכרה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמי ביולי 2005 קיימים שני קריטריונים לקביעת אתר כ"אתר מורשת עולמי":  קריטריונים ל"נכסי תרבות" וקריטריונים ל"ערכי טבע". על פי אחד הקריטריונים העיקריים האתר יוכר כאתר "מורשת עולמי" אם הוא קשור לכמה מדינות ולא רק למדינה אחת. קריטריון זה מתאים ביותר ל"דרך הבשמים", שכן "דרך הבשמים" הוא שמו של "מארג דרכים" (ולא ציר תנועה אחד) היוצא מדרום חצי האי ערב ומגיע לעזה. דרך זו התמשכה לאורך של כ- 2000 ק"מ, מתחילה בתחמן ועומן, חוצה מדבריות סעודיה וירדן מגיעה לפטרה ומשם יורדת לערבה, נכנסת לנחל עומר- נחל נקרות- מכתש רמון- עבדת- חלוצה ועזה הפלסטינאית. חשיבות ההכרה של אונסק"ו בדרך הבשמים תתבטא בכמה דברים:  יוקרה בינלאומית.  סיוע בינלאומי  שימור הדרך ואתריה  חשיבות תיירותית מהמעלה הראשונה. עצם ההכרה של אונסק"ו באתרים "כאתרי מורשת עולמיים" מהווה נקודה משמעותית מאד מבחינת אטרקציה תיירותיות. התייר הממוצע יעדיף לכלול אתרים אלו במסלול הטיול משום שיש להם משקל הסגולי וערך מוסף של "אתרי מורשת עולמים".

 

 

 

תמונות מצעדות הערבה על דרך הבשמים 2006, 2007

התחנות החשובות בדרך הבשמים בערבה ובנגב הן:

 

 

מואה
תחנת דרכים (חאן) נבטית קדומה בערבה שבה שרידי מצודה רבועה ואכסניה בראש גבעה, במשמר ישבו חיילים שאבטחו את השיירות שהובילו בשמים ותבלינים מתימן עד לנמל עזה בתקופה הרומית. באתר נמצאו חרסים ומטבעות רבים, זרעים וחרצנים שהשתמרו כאן בגלל האקלים היבש.
האתר הארכיאולוגי המרשים והגדול השמור ביותר באזורנו.
חשיבותה של מואה נבעה מכך שישבה על דרך חשובה אשר חצתה את הערבה והנגב מעבר הירדן המזרחי לכוון עזה שלחוף הים התיכון. דרך זו ירדה מפטרה לאזור עין אל עמר ומשם דרך נחל אל עמר - נחל עומר), עלתה מערבה למוית עואד ומשם לכוון מכתש רמון – עבדת – עזה.
באזור שרידי כפר איסלמי בנוי מבנים אובלים (אליפטיים) מאבן מקומית ולבנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קצרה

מגדל תצפית ותחנת דרכים קטנה ( מבנה ריבועי בנוי מאבני גזית) במורד "דרך הבשמים". לחורבת קצרה ניתן להגיע ברכב 4X4.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצד נקרות
תחנת דרכים בנחל נקרות ובו מגדל ריבועי מהתקופה הרומית שהשתמר לגובה של 3 מטרים. המצד צופה על הדרך העתיקה בתוך נחל נקרות ומהווה תחנת משמר על בור מים עתיק, בנוי מאבן ומקורה, המתמלא במי שיטפונות.
המצודה הבאה - במכתש רמון - נקראת חאן סהרונים ,ניתן להמשיך לכיוון צפון על הדרך העתיקה למעלה מחמל ומעלה נוח, משם ממשיכה דרך הבשמים העתיקה לעבדת ולעיר שבטה, משם לעיר רוחיבה ובמורד נחל הבשור אל הנמל העתיק שבעזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אתר נחל עומר :

 

באתר זה כפר קטן מהתקופה הערבית הקדומה (מאות 7-8 לספירה) הנמצא בגדה המזרחית של נחל עומר .
האתר נחפר בשנים 1981 ו- 1991 ולמרות ששטחו קטן (דונם אחד) הממצא החומרי שנחשף בחפירות הינו מדהים בכל קנה מידה. לבד מחלקי קרמיקה נמצאו באתר פיסות טקסטיל, סלים ובדים! ההשתמרות הטובה מוסברת באקלים המדברי היבש ששמר את הממצא האורגאני שנחשף בזמן החפירות.
בחפירות נמצאו כ- 180 פיסות טקסטיל בהן: כותנה, פשתן, צמר עיזים ומשי. מקורן של חלק גדול מחתיכות הטקסטיל כנראה מבגדים. שיער עיזים שימש כנראה לעשיית שקים. על פי בדיקות שנערכו התברר שפיסות אריג אלה הגיעו מטווח גיאוגרפי נרחב: מצרים (כותנה), סוריה (כותנה ומשי), תימן (כותנה), הודו (כותנה), וסין (משי). חלק מהן היה צבוע באדום וכחול. חתיכות הכותנה היו חתוכות וצבועות ב"שיטת האיקט" (בשיטה זו צובעים את חוטי ערב לפני האריגה בהתאם לדוגמא שתתקבל באריגה). שיטה זו מעידה שמקור הבדים בהודו או תימן. פיסות בדים אלו מתוארכות לשנים 650-810 לספירה ולדעת החוקרים, זו כנראה הופעתו הראשונה של "האיקט" הידועה בחפירות ארכיאולוגית. בחפירות נמצאו 4 חתיכות משי שמקורן כנראה במזרח הרחוק (סין). וכן נמצאו פיסות בד רקומות בחוט זהב!
ממצא הטקסטיל מנחל עומר מתבלט ומתייחד במגוון גדול של חומרים, טכניקות של עשייה וצבעים. רוב הטקסטיל הובא מחוץ לארץ ישראל וזה מתאים לאופי הבינלאומי של האתר כתחנה על "דרך הבשמים".
האתר נמצא בצומת דרכים לכיוון מצרים, ערב, הודו, מסופוטמיה (עיראק), מזרח אסיה וסין.
החומרים, הטכניקות והעיטור של הממצא מנחל עומר מעידים על קשרי סחר עם ארצות אלו.
ובנוסף מעיד ממצא זה על ישוב עשיר ומבוסס השונה מכפרים אחרים בני אותה תקופה בערבה בהם הממצא הארכיאולוגי עני יותר, פשוט יותר ומעיד על אוכלוסיה בעלת רמת חיים נמוכה יותר.
נראה שאת עושרו היחסי של האתר יש לייחס גם לקרבתו הגיאוגרפית לאתר החשוב הנקרא:
מוית עווד והמזוהה עם "מואה" מהתקופה הביזנטית.
הממצא המיוחד כל כך מאתר נחל עומר מעיד על אופייה הבינלאומי של "דרך הבשמים".
דרך זו הייתה חלק ממארג דרכים גדול המקשר את הנגב עם אסיה (סין והודו) תימן וסוריה.
במארג דרכים זה עברו סחורות מגוונות לכל המרחב כשמוצרי היוקרה היו הבשמים (מור ולבונה)
מעניין לציין כי לדעת החוקרים השימוש האחרון שנעשה בפיסות הבד הגזורות היה כנייר טואלט...

 

 

אנדרטה ליד פארן (ממנה יצאו ההולכים לפטרה):

 

"רעינו לדרך האבן" – גלעד לחמישה.

 

 

מתוך: "עד סלע" - חמישה שהלכו, אשר מצאו את מותם מעבר לגבול בדרכם לסלע האדום, ב- ט"ז באלול, תשי"ג (15 אוגוסט 1953). הוצאת הקבוץ המאוחד 1966 . אריה מגר (אריק) 25 ממושב עין עירון , מרים מונדרר (23) מחיפה, איתן מינץ ממושב מעש ליד פתח תקוה. יעקב קלייפלד (קלק) מקבוץ יפתח, גילה בן עקיבא (דרוקר) (28) מכפר יהושע. "קו ההתחלה הכללי היה אפוא בשדה בוקר. בתכנון כל טיול, היינו מעמידים כמה וכמה "נקודות משיכה" עיקריות. מקומות שהצטיינו ביופיים, או בעניין מיוחד כלשהו ונקראו בפינו "אטרקציות": ואדי מורה הוא נחל צין, עין זיק (שהביה) עין ארחות (עין קטר) והור ההר. עיקר ההליכה ב"דארב אל סולטן – דרך המלך והליכה על גבי דרך כה עתיקה, אשר הייתה מקשרת את עזה והים אל הערבה וארץ אדום - אף זו חוויה היא. תוכנית הור-ההר צורפה, לא במעט כפיצוי לאריק, תמורת ג'בל הרון אשר בהר שעיר ליד פטרה. שכן, למעשה התכוננו מרים ואריק בסיום טיול זה להוסיף ולהמשיך לפטרה ואילו חברים אחרים עוד פסחו על הסעיפים. שמנו פנינו אל הר מרזבה.פסגה גבוהה לפני המורד אל הערבה. משם קיווינו להשקיף למטה ולחזות בכל מרחב הערבה. השם מרזבה בא כנראה, מן המלה מרזב, שכן שם היא פרשת המים המתנקזים אל הערבה. ואדיות קטנים רבים נשפכים אל המרזבה, אך ראוי לציין במיוחד את מקום המפגש של שני הנחלים הגדולים – מרזבה ונקרה (הסיק). באותו מקום נישא צוק החולש על כל הסביבה ומשם לעין יהב – מקום ישוב בערבה. בדרך עברנו על פני מעין רחל (עין חרוף). אדמה מליחה טיפוסית, בוץ טובעני ושחור. צמחי סמר דוקרניים מכסים פני כל השטח. אנשי עין יהב פיתחו והכשירו את המעיין, שמתחילה היה נראה כביצה מכוסה צמחיית מים. עתה נובעים המים ומפכים ברעש אל תוך צינורות המובילים למשק. המים – מי גפרית, כשאר מימי המעיינות הקטנים באזור ההוא, אלא שאין ערוך להם בסביבה הרבה זו. ערכנו ביקור מדוקדק בשטח הניסיונות החקלאיים של עין יהב והמשכנו לעבר יטבתה."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

     

אסתי סלע מוסיפה: בשיחה שקיימתי ( 6.8.07) עם הגב' רחל סבוראי מקיבוץ רביבים, חברתם של החמישה שבקרה בפטרה יחד עם מאיר הר ציון במאי 1953 עלו הדברים הבאים: החמישה הגיעו ללינה במחנה מע"צ בבאר מנוחה. מבעל המקום בקשו מפות וכלי נשק והוא סרב לתת להם. הגלעד על ראש ההר הוקם חצי שנה לנפילתם ע"י חברים ואחים. הם נהרגו ב"מתחם" של המשטרה הירדנית "ביר מדכור" הנמצא בדרך אל פטרה. למקום זה הגיעו כדי לבקש עזרה: כנראה הוכש אחד מהם על ידי נחש. בבואם נצטוו להתקרב, ושם נורו חמישתם ( סבוראי - "הארץ" 2001). האנדרטה בתחתית ההר הוצבה ע"י ידידי וקרובי משפחותיהם בשנת 1993- 40 שנה אחרי.

 

 

שרידי מנחת מטוסים ליד פארן:

 

על המנחת סיפר לנו בפירוט גדעון רגולסקי ואת כל הסיפור תוכלו לקרוא במגזין "כל הערבה" מס' 19.

 

 

רשמה ולקטה:  אסתי סלע/ מח' תיירות / יוני 2007 מקורות: ארכיון עין יהב, רשות העתיקות, האגף לשימור אתרים/ אורן שמואלי, גדעון רגולסקי,  חנוך וייזר . צילומים:  אסתי סלע, גלעד ליבני, גילה טל , יורם חמו, אורן שמואלי, מיקי גל,  משה רוזנברג, דן בהיר ז"ל,  דני הדס (האנדרטה להולכים לפטרה).

 

 

לפרטים נוספים: מחלקת התיירות "לב הערבה"

לקריאה נוספת:
בשביל על ציר המעיינות  - "מגלים" מגזין תיירות.