"כל הערבה"
עלון אינטרנט מקוון

גליון מס' 13
25.11.2004

אז מה היה לנו?

לפני 3 שבועות הופק גיליון מיוחד ל"סוף שבוע רטוב". בעקבות בקשות רבות שקבלתי ובשל אופי הגיליון, החלטתי לפתוח אותו לקהל הרחב וההצלחה הייתה עצומה. קבלתי הרבה מאד תגובות, רבות מאד בע"פ וגם בכתב - חלקן תוכלו לקרוא בגיליון זה, יחד עם התגובה המזלזלת (ואולי בצדק...) של תושבי כיכר סדום לשיטפון שהיה אצלנו..

הגיליון המיוחד נצפה ע"י למעלה מ-6000 איש ביותר ב-40 מדינות בעולם . רוב רובם של הקוראים הגיעו לגיליון דרך משלוח אימייל ומיעוטם ע"י חיפוש בגוגול (נחל תמר, נחל צין ועוד מחרוזות חיפוש) או ע"י הפניות מפורומים.

רבים מהמגיבים נהנו בעיקר מכך שניתנה להם הזדמנות לחזות בהווי מקומי "פנימי" מה שבד"כ לא מתאפשר, וזה בנוסף ומעבר לתמונות היפות.

והפעם:

איך אפשר בלי הארבה? נפגוש אותו פה ושם בגיליון שלנו, אבל לא רק אותו.

ניזכר בכמה אירועים שהיו לאחרונה: פתיחת אולם האירועים, אירוע אופנועים בפארק ספיר.

נשמע קצת פרטים וסיפורים על מרכז המשתלמים בערבה. על מסע האופנים המסורתי של כיתות ז',

נכיר משפחה חדשה בצוקים ונגלה מחדש את ספיר הותיקה.

גילה טל
"אינטרנט ערבה"

תמונת השבוע

צילמה: ג'ודית אברהם / חצבה

פינת החמשיר והשיר

חדשות בתמונות

טֶטֶה - מחלבה קטנה בערבה

טטה ורייזי במחלבה בספיר.
"איזה מין שם זה - טֶטֶה?"  תמהנו "זה הכינוי שלי מהילדות, היינו חבורה חיפאית - לכל אחד היה כינוי וכך נשאר עד היום.."
 

שי {טֶטֶה} ורייזי דגני ושני ילדיהם – בן בקורס טייס וצוף בכתה ז' - מתגוררים בבית הצהבהב בצוקים. לערבה הגיעו
לפני חודשים ספורים מהוד השרון.

פגשנו את הזוג באזור התעשייה של ספיר עוסקים במלאכת הגיבון. החלב לגבינות מגיע כרגע מהרפת של עמרי בן-אליהו בפארן. ובעתיד יתווסף גם חלב מ-120 העיזים של משק ברנס בחצבה.{העונה עדיין לא מתאימה}. העבודה החלה רק לפני כשבועיים עם קבלת האישור של משרד הבריאות.
בינתיים ראינו רק התחלות של גבינות קשות למחצה וקצת יוגורט. במקרר רואים "ניצנים" של קממבר ובחדר הקירור גבינות מתובלות מעוררות תאבון ובקבוקי יוגורט ביו טעים במיוחד (טעמנו!). בקרוב יעברו לשלב המסחרי וימכרו לצרכניות, לצימרים ועוד. כרגע אפילו מחירים עוד אין. אין גם חומר משמר וגם לא יהיה - חיי המדף קצרים יחסית אבל זה היתרון של מחלבה קטנה וקרובה.

לשאלתנו כיצד שמע על צוקים, סיפר טטה על חבר – מנהל בנק שהסב את תשומת לבו,
ירדו לערבה, עמדו על המצוק ואמרו: "זהו זה". תגובת הילדים הייתה אוהדת.
בעבר טטה עסק במסעדנות וניהול פרויקטים ורייזי באדריכלות נוף. הם אוהבים שינויים ואת הערבה הם אוהבים עוד מימי גרופית – שם הכירו ולכן שמחו לחזור. לגביהם זה סגירת מעגל.
אז איך עושים כזה שינוי? "לומדים כמה קורסים - במדרשת רופין למשל, עושים 'סטאז' בהתנדבות בקיבוץ שיש בו מחלבה, ואפילו קצת מנסים בבית.."
במחלבה עובדים זה לצד זו שני בני הזוג. "בהחלט אחד היתרונות" אומר טטה "עד היום לא יצא לנו לעבוד ביחד ואנחנו מאד נהנים.. "

את הבית שעל שפת המצוק ב"צוקים" תכננו ובנו תוך שנה. הנוף מרהיב עין ובסוף השבוע הסוער שהיה אצלנו, לא היה צריך להתרחק מהבית כדי לראות נחל שוטף וזועף - ממש מתחת לרגליים...
הבית כאמור בצוקים, המחלבה עדיין באזור התעשייה בספיר והחזון: מיזם תיירותי שסובב סביב צאן: משק חי, מחלבה, מכון חליבה, בית קפה איכותי וכמובן מכירה של גבינות מתוצרת המפעל, כל זה יבנה על שטח של 20 דונם בכניסה לצוקים. המחלבה תהיה בעלת קירות שקופים כך שניתן יהיה לעקוב אחרי כל תהליכי החליבה והייצור. האישורים כבר קיימים ותחילת הבניה והפיתוח - בעתיד הקרוב.
 

המיזמים העתידיים גם הם בתחום התיירות: כפר אקולוגי שבו 10 בקתות קש לאירוח, חוות סוסים, מרכז רוחני ומתחם של צימרים איכותיים.
בימים אלו מתפרסם מכרז לבניית שני מגרשי ספורט משולבים, גן משחקים לילדים מתרומת נשות "ספייר" וגינון באזור הכניסה.
רק מילים טובות יש לטטה על תושבי מושב צופר – המאמצים והמחבקים, על גיל סלוין הפרוייקטור של צוקים שמעודד, דוחף ומקדם את האינטרסים של תושבי המקום ובכלל על הקליטה וההשתלבות באזור.

אנו מאחלים למשפחת דגני ולכל תושבי צוקים – הגשמת חלומותיכם, שכנות טובה,הצלחה בהמשך הדרך ושבמהרה בימינו יגיע הדואר הנע גם אליכם.
חזקו ואמצו!!!

ראיון וצילום: אסתי סלע, גילה טל.

בתים והתחלות בניה ב"צוקים"
 

מדווחים מהשטח

והפעם משהו קצת שונה: יורם התלווה לטיול המסורתי של כיתה ז', במסגרת משימות בר המצווה, והוא מספר לנו: "איפה היינו ומה עשינו". נשמע מה זה פשוט..

כיתה ז' על גלגלים, כמיטב המסורת - לאילת - 11-12.11.2004

הטיול החל בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי, נסענו מפונדק כושי רימון לכיוון צומת ציחור, את ארוחת הבוקר אכלנו ליד היאחזות שיטים ומשם המשכנו להתגלגל בדיונות של נחל כסוי שבבקעת עובדה.

לאחר ארוחת צהרים בהר עיט בסמוך לקיבוץ נאות סמדר ליד תצפית מרהיבה על הערבה הדרומית, המשכנו לכביש הערבה ולפארק תמנע, שם התארחנו במאהל בדואי שבחניון הלילה ליד אגם נחושתן.

בבוקר בקרנו בעמודי שלמה, מכרות הנחושת והפטרייה. לאחר ארוחת בוקר בקשתות. חזרנו לכביש הערבה דרך באר אורה. בעזרת משקפות וטלסקופים צפינו על ציפורי הפלמינגו שבבריכות המלח  (200 - 300 פרטים - במשך כל השנה! ). לאחר ארוחה קלה של חטיפי שוקולד ומיץ פטל המשכנו דרומה דרך השדות של קיבוץ איילות עד לחוף
הצפוני של אילת, שם הצטלמנו כולנו  - כמו שאתם רואים!
 

הרבה ארבה

ארבה בנחל זעף, פארן,בשבת 20.11 בשעות הלילה. צילם:  תומר (ממשפחת בן -דוד) / פארן

אבי שדה מדווח:

ביום שבת בצהרים התקבלה אצלנו הודעה על ארבה בדרך אלינו משני כיוונים.
נחיל אחד ירד משדה בוקר דרך נחל צין ולערבה שבסופו של יום נחת בק"מ 176 ועד ישובי הכיכר לקראת ערב.
הנחיל השני הגיע מנחל פארן ונחת מצפון לשדות הישוב פארן. בהתארגנות מהירה עם משרד החקלאות הוזמנו שני מטוסי ריסוס לבוקר שהדבירו את שני הנחילים.
 

ריסוס בנחל זעף, 21.11 צילם: אמנון ויקנסקי / פארן
 

בהמשך, ביום ראשון אחה"צ נכנסו עוד שני נחילים שהתיישבו ליד עין יהב וליד חצבה. בחצבה החגבים התנפלו על שטחים פתוחים כמו עגבניות וחמניות. לא נזק אמיתי, אבל לימדו אותנו שהם יודעים לאכול. המידע שהיה לנו עד לאותו אירוע, שחגבים ורודים טרם הגיעו לבגרות מינית לכן אינם אוכלים.
עוד דבר שלמדנו, שקיימת אפשרות שהם זזים בלילה או מוקדם מאוד לקראת בוקר.
הנחילים שנחתו בערב לא היו באותם המימדים כמו בוקר. בבוקר של יום שני, יצאנו לבדוק את הנחילים שירדו בערב, בדיקה לפני ריסוס והערכנו שחלק גדול מהם עברו בלילה לירדן.
מכל מקום, ריסוס סימבוש מהמטוס היה על מדבר בלבד. לא על הישוב ולא על שטחים חקלאיים. כשהגיע הארבה לשטחים חקלאיים הוא רוסס ע"י מרססים מהקרקע עם מרססי מפוח.
ביום שני אחה"צ הגיע הגשם ולהערכתנו חיסל בשלב זה את המתקפה

לגבי השמועות על נחילי ארבה נוספים שנצפו אומר אבי:
אני מניח שהחורף הכריע את המערכה. עדיין הכל שקט. אין שום דרך להערכתי לדעת מה ילד יום. הנחיל שנצפה ע"י המכ"מ של חיל האוויר 10 ק"מ לא נראה היום. אולי הרוחות מחזירות אותו למצרים.

אורה ברקן מפארן צילמה את הארבה והתמונות גם נתנו לה השראה לציור. סיליה יצחק צילמה את הציור ושלחה:
 

מטוס ריסוס וארבה ציור אקריליק אורה ברקן /פארן
 

הארבה על רקע שקיעה מרהיבה בפארן - שבת 20.11 צילום: אורה ברקן / פארן

ככה זה התחיל

תחת כותרת זו יובאו בפניכם מושגים מתולדות החקלאות בערבה.

החומר נלקח מארכיון הישוב ומהידע והזיכרון המצוין של אמנון נבון שחי בערבה משנת 1959.תודה!
אנו מקווים שתמצאו בזה עניין. נשמח לקבל דיווחים דומים מהארכיונים בישובים.

אסתי סלע /עין יהב

העמק הנעלם, ופארק ספיר שעליו הוקם

ספטמבר 2004

בתקופת ההיאחזות רשם לו איזה לץ כתובת גדולה על השוקת: "ארץ הקיץ הנצחי", שם שהפך למותג של עין יהב והועתק לכניסה הנוכחית למושב לאחר שהשוקת האוריגינלית נהרסה.
 

השלט המקורי (למעלה) והשלט של היום (למטה)

ליד הבריכה האמורה, כ-50 מ' מכביש הגישה למושבוץ, היו כמה חושות (מבני בוץ וקש) הרוסות למחצה.
בצדו המערבי העליון והצחיח של העמק הייתה על גבי הקרקע כתובת גדולה מאבנים שנצבעו בלבן, ולידה סמל הכתר בריטי. הכתובת כללה 4 אותיות אנגליות: P.P.R.D המציין את משטרת הפטרולים הבריטית שהתמקמה במקום בתקופת המנדט.
בשנות השבעים, אחד ממפקדי המחנה הצבאי שקצה נפשו בסממני העבר, שילח דחפור וזה גילח תוך זמן קצר את החושות, הבריכה הקטנה, השוקת שבכניסה לבסיס וצמחיה רבה.
הכתובת הבריטית נמחקה גם היא בשנות השבעים ואשמח באם יש למישהו מהקוראים מידע על נסיבות מחיקתה. כיום יש במקום מילוי של חומר ואדי.
אך טבעי הוא שהעמק הנעלם שהיה כה קרוב למושבוץ אך מוסתר מכל עין והייתה לו צורת אמפיתיאטרון טבעי, ייהפך למקום למסיבות ולטקסים.
בקיץ 1962 נערך בעמק הנעלם טקס אזרוח היאחזות עין יהב בהשתתפות אורחים רבים ובראשם דוד בן גוריון שיישוב הנגב היה כאש בעצמותיו ונהג לבקר במקום מדי שנה בשנים שהיה ראש ממשלה .
 

1962 - טקס אזרוח עין יהב בעמק הנעלם, בהשתתפות דוד בן גוריון
 

"הרי את מקודשת לי" בנוסח הערבה דאז.
אורה ואמנון נבון חותמים על מגילת הנישואים בעמק הנעלם

העמק הפך ל"אולם חתונות" ובשנות המושבוץ 1962 ועד 1967 נערכו בו שבע חתונות, כאשר האורחים מכתתים רגליהם והולכים בשביל דוקרני לאור לפידים עד לעמק המפתיע, חוויה שנשארה בזיכרונם של באי החתונות שנים ארוכות .
 

בשנות השבעים עם הקמת מרכז ספיר נתקלו בבעיה. עם חפירת היסודות והמקלטים, התמלאו אלו במי תהום ואז עלה הרעיון לנקז את המים לעמק הנעלם ולהפכו לפארק.
קרן קיימת לישראל נרתמה לפרויקט, מרכזו של העמק נחפר והועמק ומרבית מי התהום שבכל האזור התנקזו לתוכו. נשתלו עצים רבים ובהם דקלים ממינים שונים, נבנו תעלות מים, מזח דייגים, ומבנים מסביב, נשתלו דשאים והובאו עופות מים ודגים המוסיפים נופך מיוחד לפארק.
גן הפסלים שהוקם בסמוך מהווה חלק מהפארק והמקום מושך אליו מטיילים ונופשים מרחבי הארץ.
ישנם הרואים בהתערבות יד אדם קלקול של פנינת טבע, אך אין ספק שהפארק הפך למקום מרכזי בהווית הערבה.
לפני חמש שנים נערכה חתונה בפארק לאחר הפסקה של 35 שנה והשנה נערכה בו חתונה נוספת. נקווה שחתונות רבות יבואו בעקבותיהן. (תחשבו על זה - 10 דקות לחזור הביתה...)
 

שולחנות ערוכים בחתונה של ג'ודית ושמעון אברהם שנערכה בפארק לפני חמש שנים.
 

בקונצרט של הסימפונייטה של רעננה והאופרה הישראלית שנערך לאחרונה בפארק ישבתי אחוז השתאות ומתקשה להאמין, איך במקום הנידח שבו נישאתי לפני למעלה מארבעים שנה נערך קונצרט שכזה ברוב עם, כשבקהל מאות נערים ילדים וטף תושבי הערבה.
 

תמונות מספרות

 

חשבתם שפטריות אדומות -עם נקודות-לבנות זה מהאגדות? טעיתם! משפחת נבון מעין יהב פגשה בדיוק כאלו בטיול ג'יפים ברומניה לפני כחודשיים. עליסה והארנב הלבן שהצטרפו לתמונה באמת הגיעו מהאגדות והם מאשרים: ממש כמו אצלנו!

יש לכם משהו נחמד שצלמתם? שלחו אלינו!

רק בערבה...

יש מושגים שאין בשום מקום אחר בעולם.. רק בערבה.
מדי גליון נביא מושג - ותמונה.

מחכים לתוספות שלכם: איזה מושגים אתם מכירים - שהם "רק בערבה"?

"דואר נהגים"

דואר נהגים - הישר מספיר באוטובוס הצהוב לכל הישובים...

עיבוד תמונה: ג'ודית אברהם /חצבה

"פליטת פה"

"פליטת פה" - פינה בענייני לשון: טעויות נפוצות, הצעות ומידע.
אתם מוזמנים לשאול ולהציע בעצמכם - נפרסם וגם נשתדל לענות. 

 חנה בלאו /עין יהב
 

עוד תמונות מספרות

חתונה עם ארוחת בוקר על שפת הכנרת..

החתונה של ברק זוהר נערכה בחוף הכינרת. המשפחה הבטיחה ארוחת בוקר לאורחים שיישארו ללון בכינרת. הבטיחו וקיימו. הקמים אחרי לינה בחוף זכו לארוחת בוקר נפלאה. האוויר והאווירה עשו את החתונה לכזאת שלא תשכח במהרה...

"איפה הייתם ומה עשיתם"

עם גיורא ואיילת מצפון.

גיורא מצפון בוגר מחזור ז' (1988) של בי"ס "שיטים" נשוי לאיילת ממושב אורות.
שניהם בוגרי הטכניון בחיפה בפקולטה להנדסה אזרחית – שם היכרותם הראשונה.
התאומים – בניהם, אמיר ופלג נולדו ב- 28.7.2003 . בני שנה וארבעה חודשים היום

כיום מתגוררים בכרכור.
נראו לאחרונה בעין-יהב לפני כחודשיים.

אמא במשרה מלאה
"איילת עובדת בחברת "חץ אקולוגיה" העוסקת בפתרונות סביבתיים לטיפול בפסולת ביתית ואני עבדתי בצבא בתור מהנדס אזרחי בחיל מודיעין עד לפני שלושה חודשים.לפני שנה וחודשיים נולדו לנו ילדים ראשונים, שני בנים תאומים (לא זהים), אמיר ופלג. את השנה הראשונה לחייהם הם עברו עם אמא שלהם בבית אך לאחרונה החלטנו להתחלף בתפקידים. איילת (אחות תאומה בעצמה) חזרה לעבודה מחוץ לבית ואני נשאר בבית עם הילדים ומשמש אמא במשרה מלאה והעיקר נהנה מכל רגע
 

אחרי שנים של הליכה במסלול החיים הכמעט רגיל של צבא-טיול בחו"ל-אוניברסיטה-עבודה החלטתי לקחת פסק זמן, לעשות שינוי ולהשקיע קצת זמן בדברים החשובים באמת – הילדים. המעבר לגידול הילדים בבית כאמא במשרה מלאה הוא שינוי מרענן בסגנון החיים. לא עוד השכמה בשעות מוקדמות ונסיעה מתישה לעבודה אלא יקיצה טבעית כאשר אחד הבנים קופץ עלי בבוקר ומעיר אותי, לא עוד עבודה בעבור תשלום חודשי בצורת משכורת אלא עבודה בעבור תגמול יומיומי שווה הרבה יותר, לא עוד בוסים עצבניים ולחוצים אלא "שני בוסים" קטנים וחמודים אך תובעניים מאוד .....בקיצור "משרתם של שני אדונים".
כמו כל עבודה חדשה גם העבודה הזו של גידול מלא של התאומים בבית דורשת הסתגלות. ההתחלה לא הייתה קלה אך מהר מאוד החבר'ה "הכניסו אותי לעניינים" וכיום העסק הרבה יותר זורם וקל. קמים בבוקר, מתלבשים, מכינים ביחד ארוחת בוקר, יוצאים לטיול על האופנים בפרדסים הרבים שבאזור, חוזרים לשנת לפני צהרים .....וכך עובר לו היום עד שהאמא האמיתית חוזרת מהעבודה ומשחררת ממני קצת עומס.
 

בעין-יהב אנחנו כמובן מאוד אוהבים לבקר. הירידה דרומה היא ניקוי ראש אמיתי והפינוק של רינה ודני הוא "טעינת מצברים" שרק מי שגידל תאומים יודע כמה הוא נחוץ לפעמים. אחרי כל ביקור בעין-יהב אנחנו מבטיחים לעצמנו שלהבא נבוא לעיתים יותר קרובות, אבל תמיד נראה שאנחנו באים פחות ממה שהיינו רוצים. גם בבית (כרכור) אנחנו משתדלים לצאת כמה שיותר עם הילדים "לראות את העולם" ולנשום קצת אויר בעצמנו. אחרי שבוע מתיש בבית אין כמו לצאת קצת להתאוורר. גידול תאומים הוא חוויה נהדרת, תובענית (ולעיתים טובענית) ומהנה בלי סוף. הילדים מקסימים ונהדרים (איך לא) ובזכות העזרה הרבה מהמשפחה ניתן גם ליהנות מהעניין ולא רק לשקוע בים המטלות האינסופי. כל אחד מהילדים הוא אישיות קטנה בפני עצמה,  מתפתח בקצב משלו וזקוק לתשומת לב לצרכיו ורצונותיו השונים אך במקביל נרקם בין שניהם קשר "תאומי" מיוחד, כיאה לשני בנים שצמודים אחד לשני עוד לפני שנולדו.... - ללא ספק משימה מיוחדת ומאתגרת, מומלץ מאוד."

להתראות בביקור הבא,
איילת, גיורא אמיר ופלג.

הצליחו ושמרו על קשר!!!

ובגיליון הבא נארח במדור זה את התאומות לבית סלע בפארן

אופנוערבה

בסוף שבוע קייצי ב-12 בנובמבר נהרו על כביש הערבה לפארק ספיר כ-800 אופנוענים מכל הארץ - חדשים וותיקים כאחד.
בערב צפינו בהופעה של להקת רוק אירית "קטיפה שחורה" אשר סחפה את הקהל הססגוני והשמח שהיה מעורב למדי: עירוני עם מדברי-ערבתי...

למחרת התקיימה תצוגת אופנועים מיוחדת שכללה גם את "מועדון החמש" לאופנועי אנטיקה. כמו כן הגיעו למקום סוכנויות שהציגו את דגמי האופנועים החדשים. ריחות הבשר הברזילאי של קיבוץ ברור חיל הוסיפו טעם ותאבון לחגיגה.
"הפנינג אמיתי" זה הביטוי הקרוב ביותר שיכולנו להדביק לאירוע זה, שהתחיל מיוזמה פרטית של שני חקלאים מצופר - אלברט שונר ואילת טל והביא אלינו עולם שהכרנו רק מתמונות ומהטלוויזיה. שמחנו להכיר מקרוב את אלו שבשבילם האופנוע הוא "טעם החיים".

על פי התכנון - נפגש גם בשנה הבאה. להתראות!

האמת מביטה בי /נתי בר-שלום

בכיתות הנמוכות של בית הספר העממי לא יכולתי לקלוט את הקריאה, ופעמיים נשארתי כיתה. המונח "דיסלקציה" לא היה ידוע בימים ההם, ואנחנו הדיסלקטים סבלנו מכך קשות, כי נחשבנו למפגרים שאינם יודעים קרוא וכתוב. לא הבנתי מה רוצים ממני המורים, ומדוע האותיות בספר קופצות ורוקדות לנגד עיניי? לא הבנתי איך ילדים אחרים קוראים, והייתי בטוחה שמשהו לא בסדר אתי ושאני בוודאי מפגרת. רק בסיום יום הלימודים, כשיצאתי מחצר בית-הספר, נשמתי לרווחה ושבתי להיות שמחה ועליזה.
אחי צבי, שהיה מבוגר ממני בשתים-עשרה שנה, ניסה ללמד אותי את האלף-בית, והשקיע בכך מאמצים רבים. הוא ניסה להמחיש לי את האותיות שתעתעו את מוחי בכל מיני צורות ושיטות. אך כשהגענו לאותיות ז' ו- ג', התעוררה בעיה הכי רצינית; שתי אותיות אלה ירדו לחיי, והיו לאויביי הגדולים ביותר. הן קפצו לי בעיניים וסחררו את ראשי, ולהכעיס הסתדרו תמיד במקומות ההפוכים. מה לעשות? אחי צבי, הצייר המדופלם, צייר ליד האות ז', לא פחות ולא יותר מאשר אבר-מין זכרי כשר למהדרין. אך אפילו זה לא עזר, ושוב נשארתי כיתה.
בתום החופש הגדול נכנסתי לחצר בית הספר בברכיים כושלות ונעמדתי ליד העץ בפינה, מתפללת בלבי שההפסקה לא תיגמר לעולם ושבושתי הגדולה לא תתגלה ברבים. כל החופש הגדול הסתרתי את חרפתי, ולא גיליתיה לאיש. אפילו חברותיי הטובות ביותר לא ניחשו שבסוף החופשה תיפרדנה דרכינו. אבל הפעמון האכזר לא התחשב בילדה הקטנה העומדת בפינה רועדת כולה, ומייחלת להיבלע באדמה, בשעה שחברותיה הטובות רצות לכיתה החדשה. משנכנסו כולם לכיתות והחצר נשארה ריקה, רק אני עמדתי שם לבדי מתחת לעץ, בודדה. איך מרגישה ילדה בודדה בחצר שוממה? קשה לי לתאר את הכאב, כי הדחקתי אותו עמוק עמוק.
משה, המנהל הידוע לשמצה, הציץ מחלונו וראה אותי עומדת בפינה. ומה לדעתכם הוא עשה? כחיה שוחרת לטרף הוא זינק אל החצר ותפס באוזני, וצעק ללא רוך וללא חמלה: "לאיזה כיתה את שייכת, ילדה?" ודבריו יצאו בשריקה מבשרת רע. התחלתי לגמגם: "אני... ני... ני... נשארתי כיתה". . . לא סיימתי את המשפט, ואוזני "הלכה" אחר המנהל הישר אל הכיתה החדשה. ושם, בעודו תופס באוזני, הוא הכריז בקול גדול: "זו הילדה שנשארה כיתה!" כולם הריעו בשמחה. איזו קבלת פנים נפלאה! ואני רק ילדה קטנה, דיסלקטית.
 

כשהגעתי לכיתה ה' התמזל מזלי ולראשונה בחיי הייתה לי מורה שאהבה אותי, מורה נפלאה שקראו לה תמר. והנה איזה פלא! המורה גילתה שנתניה אינה מטומטמת, אלא להפך. . . ואני כמובן התחלתי ללמוד. ומהר מאוד הקפיצו אותי מכיתה ה' לכיתה ז'. הייתי ממש "יו-יו". כל החופש הגדול "דגרתי" בשקידה על חומר הלימודים והשלמתי את כל החסר, שעה שחבריי בילו את חופשתם בנעימים.
בתום החופש הגדול הגעתי לכיתה ז' המחוננת, עם מורה מהוללת. בתחילה לא הבנתי על מה מדברים בכיתה; אבל גרועה מכולם הייתה הקריאה בקול רם, שילדי הכיתה קראו לפי סדר הישיבה. זעה קרה הייתה מיד מכסה את פני שהאדימו כעגבנייה, והתחלתי מיד לחשב חישובים איזה קטע ייפול בחלקי. אך לרוב הייתי מפקששת ומגמגמת לקול צחקוקם של המורה והתלמידים. הייתי בטוחה שאין עוד טיפשה כמוני בעולם, טיפשה ללא תקנה.
רק כשהייתי מורה בעצמי, גיליתי להפתעתי הגמורה שמעולם לא פגשתי ילדים טיפשים, כולל אני עצמי. אך פגשתי לא מעט מבוגרים אטומים, והרבה ילדים פגועים שפחדו להרים את ראשם ולהביט ישר בעיניים. פגשתי רק ילדים שחשבו שהם טיפשים ושהם לא שווים וגם לא אהובים. פגשתי ילדים שלא האמינו בעצמם וגם לא האמינו לאחרים. מכיוון שגם אני הייתי "שם", לא שכחתי זאת בהיותי מורה, והצבתי לעצמי מטרה קדושה לתת לתלמידיי הרבה אהבה, ולרוממם את נפשם ואת רוחם, שיפתחו עיניהם ויזקפו את ראשם, ויידעו שהם אהובים וחכמים, ושהם אינם מטומטמים - רק דרך הלמידה שלהם שונה מאחרים, זה הכל!
 

הסיפור לקוח מתוך מקבץ הסיפורים של נתי בר-שלום: האמת מביטה בי. 
רוצים להגיב לסיפורים של נתי? כתבו אליה לאימייל

הצילום: אוסף הצילומים הלאומי - כיתה בשנות ה50- - צילום משה מילנר

יוצרים בערבה

מירה'לה היא אמנית ויוצרת ובכלים הפשוטים ביותר של חלונות הצליחה ליצור  (בין הפסקות החשמל) את פורטרט הדומיניקנית שלפניכם שנותן איזה שהיא תחושה של הצבעוניות והבלגן...
 

זה הטבע שלנו

הרנוג השיטים

משתלם להשתלם בערבה!

חני ארנון, מנהלת מרכז המשתלמים, מספרת:
 

מרכז המשתלמים הוקם ב-1994  קבוצה הראשונה בת 15 תאילנדים הגיעה דרך מכון הנסיכה צ'ולפורן הכפוף לצבא התאילנדי. הסטודנטים היו חיילים שנשלחו ללמוד חקלאות ואז להקים ישוב בקרבת הגבול - משהו כמו גרעין נח"ל. הם למדו יום בשבוע אחה"צ את נושאי החקלאות השונים: ירקות, פרחים, הגנת הצומח, יחסי קרקע-מים צמח וכד'.
 

בית ספר לכל דבר ועניין: בנין המרכז בספיר, וכיתה בשעת שיעור באולם האודיטוריום
 

היום מול התאילנדים פיתחנו את מסלול הדיפלומה. במסלול זה משלבים בצד ההכשרה המעשית והלימודים העיוניים הרבים, עבודות חקר במשקים בהם שוהים ועובדים הסטודנטים. תוכנית הלימודים היא במסגרת הסכם הבנות בינינו (Aicat) ובין משרד החינוך התאי.
טרם הגעתם לומדים הסטודנטים חצי שנה וכאן הם ממשיכים את תוכנית הלימודים. כאשר חוזרים לארצם הם לומדים חצי שנה נוספת ומקבלים דיפלומה בחקלאות (לא תואר אקדמי).
 

המשתלמים חוזרים לבתיהם ומפתחים את המשקים.
בתמונות: משתלם בתאילנד שמגדל תרנגולות ואחר שפיתח מערכת ריסוס לעצים גבוהים

המשתלמים הם תלמידים נהדרים - תענוג ללמד אותם - מקשיבים, מתעניינים ומכבדים.
מעבר לנושאים הרגילים אנחנו מנסים ללמד אותם חשיבה אחרת. בארצותיהם הם רגילים לסכם את דברי המרצה ולדקלם, אנחנו מלמדים אותם לעבוד בדרך של שאילת שאלות, טעייה ותהיה ולא קבלת הכל כמובן מאליו. להבין גם את התהליך ולא רק לקבל את התוצאה. זה קשה! בעיניהם זה נראה כמו הטלת ספק בדברי המורה..
 

הקשרים הם דו כיווניים: ביקור של מנהלי קולג'ים בארץ - הסבר ברפת בפארן
 

סיום טיבטים 2001

לשאול או לא לשאול? גלעד לבני מספר:
במסגרת פגישות עם הבוגרים שלנו הוזמנו לסיור במטע גומי משגשג של אחד מהם, שסיים את הלימודים בקולג' והחל לנהל את חוות משפחתו. הראו לנו את תהליך הפקת הגומי ואנו כישראלים מיד שאלנו שאלות והעלנו תהיות לגבי התהליך, אשר מועבר מאב לבן מאות שנים. נענינו שכך הכי טוב ואין אפשרות לבצע בדרך שונה. לבקשתנו המיוחדת הוסיפו חריץ לעץ מהכיוון השני וכמובן שההפקה מייד הוכפלה.
שאלנו את המורים והמדריכים שליוו אותנו האם זה טוב או רע ובכך עוררנו דיון שעדיין לא קיבלנו עליו תשובה.
מה למדנו? שתמיד צריך לשאול איך אפשר אחרת ואם אפשר טוב יותר. זה המסר החשוב ביותר של מרכז המשתלמים.
 

סיבה למסיבה...

במקום הוצגה תערוכת פסלים של אומניות האזור. בשעה 21.00 תפסנו את מקומותינו המסומנים לאולם עצמו שהיה מלא מפה לפה בתושבי ערבה מאושרים, לחזות בהצגת הקאמרי: "אשה, בעל, בית".
 

מצאו את ההבדלים

 מן המגירה

והפעם  - חשיפה:

יערת הדבש, הלא היא תמי ליבנה מעידן מוציאה לאור ספר שירים - החל מהשבוע על המדפים בחנויות.

פרסום בעיתונות - מתוך תגובות קוראים לשירים:

תמי ליבנה גרה בערבה, כתיבתה מושפעת מהנוף והסביבה, נימי המדבר ניבטים בשיריה כמו סערת רוחות סוחפת של תשוקה גדולה.
תמי כותבת על יחסים שבינו לבינה ועל החיים בכלל בסקסיות משובבת. היא רוקחת מטעמים ליריים פיקנטיים ברגש ובהומור.
בשורות קצרות, לאו דווקא נחרזות ובמילים פשוטות לכאורה, היא מהלכת על הגבול הדק בין הנסתר והגלוי בין הפשטני והמתוחכם, מתארת סצנות אינטימיות ביותר בצורה מדויקת במילים ספורות ומרכיבה את הטבע מחדש לצרכיה בצורה נעימה ונבונה.
בקריאה נוספת מתגלים רבדים נוספים: הרבה מאוד ציניות וביקורת חברתית עוקצנית ובועטת. בשיריה היא מתעמתת עם הסביבה, עם עצמה וגם עם אלוהים. חול וקודש מתחברים ומקבלים משמעויות נוספות.
בשירים הקצרים והמתומצתים מסתתרות אמירות מתוחכמות. פעמים רבות תפנית בלתי צפויה לקראת הסוף משאירה את הקורא עם תחושה של צמרמורת קלה.

שיהיה בהצלחה!

זמן תעתוע  מאת תמי ליבנה

יערת הדבש/עידן
עיבוד תמונה: ג'ודית אברהם/חצבה

אגרונום בסין

אחת התגובות למגזין 12 הגיעה מגיל - אגרונום מהצפון. (ראו את התגובה בסוף המגזין). הוא הציע לספר לנו על חוויות שלו בביקור בסין - אמר ועשה.

מי אמר שאי אפשר להגיע מהערבה לכל מקום בעולם וללמד חקלאות ?
אני בן אילת ועד כניסתי ללימודי החקלאות גרתי באילת.
בשלוש השנים האחרונות הייתי 6 פעמים במשימות הדרכה חקלאית בסין
באחרונה , שהתקיימה ביולי , 2004 אף קיבלתי מראש עיריית טיילין שהיא עיר קטנה בת 3 מיליון איש תעודת הערכה ומדלייה על תרומה לחקלאות המקומית.

בין היתר הרציתי בבית הספר לתיירות בעיר ונפגשתי עם חקלאים רבים.
העיר יפיפייה והאנשים מקסימים וטובים.
הופעתי בטלוויזיה המקומית ובעיתונות ונהניתי מאוד
רק בסין , קילומטרים רבים מהבית אתה יכול להיות גאה במקצוע שבחרת , במקצועיות שלנו בהשקיה וטכנולוגיה, לראות שמישהו שותה כל פירור מידע בשקיקה ומעריך את זה
 

דברים יפים קורים בספיר

בכל שנה בסתיו, ספיר יוצאת לפיקניק בשטח, זוהי מסורת של 6 השנים האחרונות.
השנה בילינו ב"עידן 1" (בכניסה לעידן).
אנו מגיעים ביום שישי, מתארגנים באוהלים ואוהל מטבח, אוכלים ארוחת ערב שישי ביחד, אח"כ שרים ומפטפטים ואילו הילדים משחקים יחדיו.
בבוקר שבת נהוג לשתות משהו חם, לצאת לסיור קצר במקום ובזמן הזה מספר גברים מכינים את ארוחת הבוקר.
כשהקבוצה מגיעה מהסיור אנו אוכלים את ארוחת הבוקר וחוזרים שמחים, שבעים ומאושרים...
 

הפיקניק ב"עידן 1" כף לגדולים ולקטנים
 

שורשים תרמו לספיר דרך שליחנו יגאל אלמליח שתילי "וינקות".
עם הרבה תושייה הרימו יגאל ומוסה הגנן של ספיר את הכפפה, הכשירו קרקע, וקראו לילדי הישוב לשתול את הוינקות.
השתילות נעשו בכמה מוקדים שונים סביב גן השעשועים וגיוס השתילה נערך 4 ימים רציפים. הפרחים  מוסיפים צבע ויופי. תודה לכל הנותנים יד ותורמים למען יישובם ותודה מיוחדת לדרור שלו שקישר אותנו עם משתלת שורשים.
 

שתילת הוינקות. תוספת של צבע למרכז הישוב
 

גן השעשועים בספיר. פינת חמד ומקום מפגש של הורים וילדים
 

תגובות

רק בצחוק...

והפעם:  לשנות את החיות . הילדים ייהנו במיוחד
 

ביצים עם אישיות - רעיון לפעילות עם הילדים בערבי החורף הארוכים...

להתראות במגזין הבא!

תגובות? הערות? בקשות - שלחו ישירות לרשימת התמיכה
מה אהבתם, מה פחות.. היכן להוסיף ואיפה לגרוע..