"כל הערבה"
עלון אינטרנט מקוון

גליון מס' 17
10.08.200
5


שלום לכולם

איך שהוא יוצא שיש לנו הרבה מן הצד הנשי הפעם במגזין : מספרת סיפורים ושוטרת, אמא מקומית הפעם בשני חלקים, ראש חודש לנשים, נשים צועדות...   גברים! אתם מוזמנים לתת כאן קונטרה!

בשל הזמן הרב שעבר מן המגזין הקודם, חלק מן הנושאים קצת ותיקים, אבל לא נס לֵחָם..

כמה מילים ותמונות על יום העצמאות הכתום שהיה לנו. מנין זה בא, בעצם?

המגזין הקודם הציג לקראת האביב, את כל הצבעים והפעם, באמצע הקיץ הלוהט, נבקר קצת בגינות קרירות וירוקות בערבה, כל הירוק הזה  הוא רק מבחר קטן מהגינות הפורחות , למרות החום, למרות היובש ולמרות האבק.

ומה עוד?

תופעות טבע בערבה, פליטת פה מתוצרת חנה בלאו, חגיגת שבועות ססגונית, חרוזים, שירים, ציורים.. וכרגיל מבחר צילומים. חלקם, תודו - יפים במיוחד.

תודה לכל השולחים, המשתתפים, המתעניינים והשואלים.

המשך קיץ נעים לכולם!

עריכה:
גילה טל  - "אינטרנט ערבה"

עורכת משנה: אסתי סלע
 


תמונת השער

איפה הילד??
 

צילום: אורית אביבי /עין יהב 
חרוזים: יעלית רז

פינת החמשיר והשיר

כל סיום הוא סימן של התחלה חדשה

החופש תם נצא לדרך - טקס תחילת שנה בבית הספר בעין יהב 1973
צילום: אשר לביא/ עין יהב. חרזה: יעלית רז

חדשות בתמונות


חם, בהחלט חם...
 

ומי בכלל יכול לחשוב על עוד חדשות בחום כזה?


 
המכונית של רבקה אופנבך מדווחת על 46 מעלות באחד מימי יולי החמים
צילום: רבקה אופנבך/ספיר

אמא מקומית - פרק א'

סימפוניה ליום הנישואין בשני חלקים

חלק א' בלה-מינור
 

אי אז כשהיינו סטודנטיות, היינו יושבות במעונות, מול תרגילי כלכלה ללא-כלכלנים ומחסלות בעגמומיות חבילות של קרקרים דיאטטיים וסיגריות מסוג "אירופה". בין ערימות הדפים המשובצים היינו מרימות ראש ומפנטזות על חיינו העתידיים – אהבה, משפחה, בית, כלב ועציץ. כמובן ג'וב נחשק עם משכורת מופלאה ובונוסים, אבל העיקר, בעצם, היה החמוד ההוא מהחוג לביולוגיה שיחלוק איתנו בהרמוניה רומנטית את הווילה בעלת שלושת המפלסים שלנו, ויכסח בשמחה את כל הדשא.
 


והנה אנחנו. שתינו נשואות כבר כמה וכמה שנים, שתינו אמהות. אנחנו יושבות ומחסלות בעגמומיות חבילות של במבה ומפנטזות על קצת שקט, קצת פרטיות, קצת לבד. כי להיות נשואים זה ממש לא כמו שנראה לך כשאת רווקה, ממש לא. ההתפכחות לא באה בבת אחת, אבל היא באה.

מסתבר, למשל, שהפרא האציל שהיה מסחרר אותך על האופנוע בטיולי שטח לא יכול להירדם אם יש גרגר אבק על הסדין, וכל הלילה הוא נאנח ומסתובב, אבל לא יחליף מצעים, כי הוא לא מסוגל לכך מנטאלית. הוא גם אלרגי למוצרי חלב, אבל נורא אוהב את מעדני השוקולד שאת קונה לילדים, ותופעות הלוואי הן… ססגוניות ואווריריות. הוא נוחר. הוא מפונק. אמא שלו משחקת תפקיד חשוב מדי בחייו.
 

את מגלה להפתעתך שהחבורה העליזה של בחורי החמד הרווקים שנכנסת אליה בנעורייך ויצאת ממנה נשואה לאחד מהם, נשארה אותה חבורה. טיולים של החבר'ה, כדורסל פעמיים בשבוע - צחוקים. אבל את עסוקה, עייפה ומוטרדת. הילדים חולים ומצוברחים, חשבון החשמל דבוק בהתרסה למקרר וצריך להכין ארוחת ערב ולתלות כביסה. למי יש זמן, כוח וחשק לכל זה? מסתבר שלו.

מאותה סיבה בדיוק גם הסקס המדהים שהתחיל שלושה ימים אחרי שהכרת אותו מסתיים ארבעה ימים אחרי השבוע החמישי להריון הראשון. אולי יחזור כשנהיה בפנסיה, אבל עוד רחוק היום.

אף פעם את לא מצליחה לקרוא בשקט, או לבחור את התכנית האהובה עלייך בטלוויזיה ולצפות בה עד תומה בלי הפרעות. כל שיחת טלפון עם חברה נקטעת פעמיים על ידי הילדים ושלוש פעמים על ידי הבעל שבדיוק נזכר שהוא לא מוצא את הגרביים המיוחדים שסבתא סרגה, ונורא קר לו. אולי הוא בכלל נעשה חולה.

הוא לא זוכר איזה בגד שייך לאיזה ילד ומתי מתחיל החוג לציור יפני. הוא לא יודע מי מהם לא אוהב קטשופ ומי אוכלת רק מלפפונים חמוצים לארוחת צהריים. הוא לא מוצא את מזוודת נייר הטואלט שחוסמת את הכניסה האחורית לבית. כל הדברים האלה אולי זניחים, חוץ מהעובדה שאת צריכה להיות ב"הכן" כל הזמן כדי לפתור תעלומות קטנות ומעצבנות כאלה בשבילו.

מובן שמצד שני גם הוא מגלה, לדוגמה, שאת לא נולדת זהובה, חלקת רגליים ועם יהלומים משובצים בציפורניי ידייך. הדברים האלה עולים כסף וזמן, והוא נאלץ לבלות כמה שעות בחודש עם כל הילדים לגמרי לבדו (!!) על מנת להחזיר אותך למצב המוכר והאהוב.
 

לא גן של שושנים.
 

לחלק ב' של הסימפוניה

אמא מקומית / ערבה


מדווחים מהשטח

על סדקים ופקקים

סדקים בנחל אשבורן

רבקה אופנבך מרבה לטייל בערבה ותמיד כשהיא צמודה למצלמה. בטיול של פסח לנחל אשבורן (בתמונה) היא הופתעה לגלות את הסדקים העמוקים אשר על הרמה שמעל הוואדי.
 

נחל אשבורן


גדעון רגולסקי, מורה דרך וגיאולוג חובב, "הרים את הכפפה" ושמח לספר לנו על מה ולמה נוצרים הסדקים:
 

הסדקים בנחל אשבורן נוצרו בשולי רמה גירנית קשה המונחת על חרסית רכה שהולכת ונשברת לתוך המתלולים שסביבה.
השכבה הרכה איננה יציבה וגורמת להיסדקות של השכבה הקשה שמעליה בשל רעידות אדמה ופעילות של המים. כן, בהחלט היו כאן מים בעבר הגיאולוגי הקרוב. "רק" לפני 12 אלף שנה הסתיימה תקופת הקרח האחרונה. אבל הסדקים הם ותיקים עוד יותר - לפחות בני 40 מליון שנה! התופעה נוצרה במשך מאות בשנים,  אין חשש שיפתח לכם פתאום בור מתחת הרגליים.. בכל זאת, זהירות - חלק מהסדקים הם בעומק של עשרות מטרים!

תופעת הסדקים קיימת גם בהר ארדון ובהר עייט ומהוה דוגמה מרשימה לתהליכי הבליה בטבע.
 


אין לבלבל את הסדקים עם הבולענים שבאזור ים המלח - הבולענים הם תופעה שונה לגמרי ונוצרים בגלל גושי המלח שנמסים מהר יחסית. ים המלח הולך ויורד, הנחלים מעמיקים המלח נמס ונשטף ונוצרים חללים תת קרקעיים שמתאחדים ויוצרים בולען. זה קורה בעיקר לאורך הערוצים, באזורי הסחף.
 

ואם כבר הזכרנו סדקים, ממהר גדעון לספר לנו שיש גם פקקים:
 

ממערב לצוקים, סמוך לנחל צופר נתגלה לאחרונה בתוך שכבות גיר, פקק וולקני אשר נוצר מזרם לבה, שלא הגיע אל מעל פני האדמה אלא "צץ" על פני השטח לאחר פעילות בליה של הקרקע שמעליו.
ממערב לפקק יש דייק שנוצר מחומר פלוטוני (חומר מבטן האדמה) שחדר לסדק בסלע ותוך כך מילא את הסדק וחימם את סביבתו עד שנתקבל סלע קלוי בגוון אדמדם.
 

הפקק (הכהה) ולידו הדייק
 

לאורך הערבה התיכונה קיימות מספר תופעות וולקניות שנחקרו. הבולטות בהן הם הקלדרה, דייק ארוך ממערב לספיר ופקק וולקני גדול יותר בנחל עשוש.
כמו כן מוכרים לנו משקעי ברזל בהר עשת שנוצרו ממים גיאותרמיים שהכילו ברזל בריכוז גבוה ועלו על פני הקרקע דרך סדקים עמוקים על פני קרום כדור הארץ.
כל התופעות האלו אופייניות לאזורים שהייתה בהם פעילות טקטונית ומשופעים בסדקים גיאולוגיים רבים.

הקלדרה ומשקעי הברזל בהר עשת הם בני 2.5 מליון שנה, והפקק בעשוש הוא בן 25 מליון שנה. הפקק החדש ב"צוקים" טרם נחקר.
במהלך מלה"ע השנייה, גילתה משלחת מחקר בריטית את הברזל בהר עשת ובדקה כדאיות ההפקה בשני אתרי כרייה, שלימים גורמים ישראלים פעלו בהם.

תמונה של הפקק והסביבה הקרובה
 

איך מגיעים?
לפקק אפשר ללכת מ"צוקים" מערבה ברגל, הוא קרוב מאד.
מכרה הברזל, נמצא בנחל שברים, כק"מ ממערב לציר המעיינות .

גדעון רגולסקי ישמח לתת מידע נוסף למתעניינים: 8991210-052

מכרה ברזל נסיוני בהר עשת צילום: אבי זכאי
 

יש לכם צילומים של תופעות טבע באזור? נשמח לקבל (עם תיאור המקום) ולברר את מקור התופעה!
צילומים מנחל אשבורן: רבקה אופנבך/ספיר  הסבר גיאולוגי וצילומים: גדעון רגולסקי / פארן

יום עצמאות כתום

יום עצמאות מתקשר בד"כ עם צבעי כחול-לבן, אך ביום העצמאות האחרון בערבה שלט דווקא הצבע הכתום, אולי כרמז לבאות.. קבלתי כמה תמונות שמדגימות את התופעה בבירור.

אין ספק שגולת הכותרת היא התמונה של נוי אביבי מעין יהב:

צילום: אורית אביבי / עין יהב


התופעה החלה במין צהבהבות מוזרה באוויר, והמשיכה לגוון יותר ויותר כתום, כאשר כבר בשעה 16:00 היה כמעט חשוך והאורות זהרו בגוון כחלחל מבעד למסך הכתום המוזר.

ירח או שמש? חצבה בכתום צילום צ'יצ'י ינאי / חצבה
 

 שמים כתומים בצופר

צילום: תמר ליפשיץ / צופר

דגל בכתום-כחול  בעין יהב
צילום: גילה טל
חשכה כתומה בעין יהב
צילום: שבע כהן /עין יהב


מעניינות לא פחות התמונות שמראות את מקור התופעה שהייתה בעצם "שוליים" של סערת אבק במדבר המערבי של עירק . הסופה התפתחה ליד גבול סוריה וירדן. קיר האבק שנראה יפה בתמונות הגיע עד לגובה של יותר מקילומטר(!) ונע במהירות של עד 100 קמ"ש. במקומות שעברה הסופה השתנה צבע השמיים לכתום עד לחשכה גמורה. ה"קיר" השאיר אחריו שכבה עבה של אבק על פני האדמה.

למרות המראה המרשים ויוצא הדופן של הסופה, היא לא גרמה נזק, לא דווח על פציעות או נזק לרכוש.

התמונות נלקחו מתוך האתר snopes  שמרכז שמועות שונות שמסתובבות באינטרנט ובודק את נכונותן. התמונות של הסופה נראו כל כך יוצאות דופן, שאפשר היה לחשוב כי מדובר בעיבוד מחשב, אך האתר קובע באופן חד משמעי - התמונות נכונות.


מה הסיפור שלך?

רבקה'לה איזקסון  - מספרת סיפורים

רבקה'לה איזיקסון ספרנית בעין יהב מזה 30 שנים, יצאה ללמוד לפני 3 שנים בקורס מספרי סיפורים.
שעת סיפור בספריה הוא ה"בייבי" שלה לגנים של עין יהב וגם מזה ארבע שנים כחלק מתוכנית ההעשרה בספיר לגנים של עידן, חצבה, ספיר וצופר. כחובבת משחק, רבקה'לה משלבת לפעמים גם משחק עם ה'סיפר' בהגשת סיפור לילדים, מה שנקרא 'תיאטרון סיפור'.

פנינו אליה כדי להבין: מה זה אומר, להיות "מספר סיפורים"

האם צריך כושר משחק כדי לדעת לספר סיפור בכלל ולילדים בפרט?
זהו שלא. כשרון משחק הוא כלי העשרה נוסף, לפעמים עודף ממנו פוגע בספור המסופר, הסיפור שבע"פ מאפשר לילד לדלות מתוך עולם הדימויים האישי שלו וההתנסויות האישיות שלו את החיבור שלו לסיפור, שהוא חיבור אינדיווידואלי לחלוטין אצל כל מאזין ומאזין. המספר צריך קודם כל לאהוב את מה שהוא מספר, אהבה זו וההזדהות שלו תחבר אותו למאזינים.
זה מה שיפה - כל אחד יכול לספר סיפור!
 


שעת סיפור עם רבקה'לה בספריית עין יהב


מה ההבדל בין סיפור המסופר לילדים ע"י הגננת או ההורים?
סיפור שמספרת גננת על פי רוב בא כתמיכה לתכנית הלימודים של הגן, הוא קיים לא בזכות עצמו אלא משרת מטרות חינוכיות או דידקטיות כאלה ואחרות, הוא מסופר לקבוצה גדולה ועל פי רוב מתנהלת שיחה לאחר השמעת הסיפור שמטרתה להדגיש מסרים כאלה ואחרים. בספור שנבחר לא תמיד נבחנים פרמטרים איכותיים כמו שפה, אוצר דימויים, נגיעה באמת חווייתית או עיבוד רגשי נכון וכיוצא בזה.
סיפור שמספר ההורה קשור בראש ובראשונה לחוויה הבלתי אמצעית של קשר הורה – ילד. הפעוט היושב בחיקו של ההורה שלו חווה חוויה של מגע אינטימי, מרגיע, חמים ומלא רגש הסיפור עצמו משני, הילד חווה גם בחושיו את הסיפור שומע את קולו של ההורה על מגוון ההבעות והמצלולים שלו, רואה את האיורים של הספר ו/או עושר הבעות הפנים של ההורה האהוב. זהו מפגש חוויתי מאין כמוהו שילווה את הילד כל חייו, בהזדמנות זו אני מרשה לעצמי להמליץ להורים לא להפסיק לספר לילדיהם סיפורים, כי הם כבר קוראים בעצמם, החוויה הזו של הקראת סיפור גם לילדים מבוגרים ו/או לכל המשפחה היושבת לה בניחותא ומאזינה לספר קלאסי כזה או אחר היא חוויה מלכדת ויש בה עוצמה רגשית וחווייתית עצומה לכל הגילים, מה עוד שהיא חושפת את בני הבית לעולם הספרות ומיחסת חשיבות לעולם הספר, שאינו חשוף מספיק בעולם הווירטואלי שילדינו חיים בו היום.
מול הגננת וההורים, בעצם לא מול, אלא בתוספת, ניצב מספר הסיפורים שעוסק בראש ובראשונה בסיפור , הסיפור הוא הסיבה והכול סב סביבו, כמובן בהתאמה לגילם של המאזינים. יכולת הבחירה היא עצומה מכל הז'אנרים האפשריים כולל הסיפור האישי, אני מספרת לפני קבוצות קטנות של ילדים ולא לגן כולו, מטרה נוספת היא הפגשת הילדים עם ספרים שלא תמיד מוכרים להם ובכלל להעמיק הקשר של ספר – ילד.
 

אילו חושים צריך להפעיל כשמספרים סיפור?
קודם כל על מספר סיפורים לאהוב את הסיפורים שהוא מספר, גם אחרי פעמים רבות של סיפורם הם עדיין אהובים כמו בפגישה הראשונה. דבר שני הוא הקשר עם הקהל ללא קשר כזה אי אפשר לספר סיפור מה שנקרא "יצירת פוקוס", להיות כל הזמן עם היד על הדופק של הקהל, לפלרטט אבל במובן החיובי, אין לשכוח שהמספר גם לפני ילדים עומד לבד, שלא כמו צוות שחקנים בהצגה, הכול מונח על כתפיו בלי הנחות. תאמינו לי, לספר לילדים הרבה יותר קשה כי אין שם שום הנחות, הם ירגישו מיד בכל זיוף.


בהקשר דומה, מה דעתך על הריפוי הליצני המתקיים בבתי חולים לילדים?
גדול! נהדר! גם הורים לילדים חולים, לא עלינו, יכולים להיות ליצנים רפואיים, עיסוק שיפחית מהמתחים שלהם.

האם שעת סיפור לגיל הרך מהווה זמן איכות גם בעידן המודרני בו מתקיימת תחרות מתמדת בתקשורת ?
בהחלט, דווקא ולמרות התקשורת, מחשבים, טלוויזיה ומה לא שעת סיפור לילדים מעניקה את הקשר הישיר והבלתי אמצעי כל הזמן נוצר שיח לא מילולי, מעל המילים בין הילדים והמספר, על פי מה שזורם אליו מהילדים המספר מדגיש או מחליש, מבהיר, מסביר, יוצר קשר עין, מחייך, מרגיע מסעיר הכול לפי המתבקש באותה שנייה, חוזר על משפט או מילה שלא נקלטו, הסיפור אינו מדוקלם הוא לא מסופר באופן רובוטי אלא הוא חי, נושם, עוצר, ממשיך על פי המתרחש אצל המאזינים באותה שנייה. פעם ספרתי סיפור מפחיד וילדה אחת נראתה ממש מבוהלת זרקתי לעברה חיוך קטן ומרגיע שאיפשר לה להאזין כמו שאר הילדים עד לשחרור הגואל בסוף הסיפור.

אילו תגובות מעניינות שמעת מהילדים?
יש תגובות שלמדתי מהן המון, פעם ספרתי סיפור מחורז ואז אמר לי אחד הילדים אולי תפסיקי לדקלם וספרי את הסיפור, זה היה ממש רגע של הארה. אחר כך באחד הקורסים למדתי איך לספר סיפור מחורז.
התברר לי, שהילדים שלנו בערבה, וכנראה גם במקומות אחרים, לא מכירים מילים שהייתי בטוחה שהם מכירים כמו: טלאי, חייט, כנימות, ויש עוד. היום שום דבר כבר לא מפתיע אותי, פעם שאלתי: חוץ מבספרים איפה עוד אפשר להמציא ילד שמטפס על קירות? בלי היסוס ענו לי שבקלטת של הסיפור! צודקים.... לפני 10 שנים היו עונים: "בחלומות,"  ואולי לא! יש ספורים שאני מספרת בליווי הגדלה של האיור מהספר. לספר מסוים עשיתי הגדלה שצבעתי בצבעי מים, כשסיפרתי את הסיפור, ילד מסוים שתמיד התקשה להתרכז בהקשבה לסיפורים, פשוט ישב מול ציורי המים מוקסם כולו ולא זז ממקומו עד לסיום הספור.
אבל התגובות הכי כיפיות הן כשילדים אומרים איזה כף של סיפור, או תודה, פשוט תודה אצל ילדינו זה לא דבר מובן מאליו!

מה זה נותן לך באופן אישי?
החיבור של שתי האהבות שלי ספרים ומשחק. המון סיפוק, קשר עם משהו מאד ישיר, כנה , אמיתי בלי מסכות. כשילדים שספרתי להם מזהים אותי באירועים המשותפים לאזור, רצים לקראתי מחבקים או מספרים זה 'עושה' לי את כל השנה.

תושבי ישראל הוזמנו להצביע לספר הילדים האהוב עליהם ביותר מתוך רשימה מוצעת. מהי הבחירה שלך?
אוף, לא! בבקשה, לא! אם מישהו יכול להצביע רק על ספר ילדים אחד אהוב ועוד מתוך רשימה מוכנה אז הוא פשוט מסכן! אני במשחקים כאלה של הרייטינג לא משתתפת.

איזה ספר את ממליצה לנו לקרוא ללא דיחוי?
המלצות אני נותנת בעירבון מוגבל, יש כל מיני קוראים, כמספר הקוראים כך מספר הכותרים המומלצים.
אבל בכל זאת אמליץ על ספר אחד מתוך המון ספרים, מכיוון שאיפה שהוא הוא נשכח, לא דובר אודותיו, לא תפס, בקיצור - רייטינג כבר אמרנו.. הספר הוא, (ויסלחו לי שאר הספרים) " אל מחוץ לאבק" מאת הסופרת האמריקאית קארן הסה, הוצאת "משכל" של ידיעות אחרונות. הספר אף זכה ב"פרס ניבורי" היוקרתי לספרי ילדים, אך כמו ספרים נוספים הוא שייך לספרים שמתאימים לנוער וגם למבוגרים.

תודה לרבקה'לה . המשיכי לספר סיפורים עוד ועוד...

ראיון, וצילום: המערכת

תמונות מספרות

לא, זה לא הוריקן, זה סתם מפעל שמזהם את הסביבה..
 

עצור! מבט מכיוון חצבה לעבר מפעל הפוספטים
 

 
צילום: רבקה אופנבך/ספיר

יצא לכם צילום מיוחד במינו?  שלחו אלינו!


רק בערבה...

יש מושגים שאין בשום מקום אחר בעולם.. רק בערבה.
מדי גיליון נביא מושג - ותמונה.

מחכים לתוספות שלכם: איזה מושגים אתם מכירים - שהם "רק בערבה"?

"הטבות מס"

ואמנם, לבסוף קבלנו בחזרה את זיכוי המס שבוטל לפני שנתיים..
 

 

עיבוד תמונה: המערכת


"פליטת פה"

"פליטת פה" - פינה בענייני לשון: טעויות נפוצות, הצעות ומידע.
אתם מוזמנים לשאול ולהציע בעצמכם - נפרסם וגם נשתדל לענות. 

 

היכן תבלו את החופש הגדול עם הילדים? שאלתי את השאלה הנשאלת ביותר בימים טרופים אלה...
"אצל חמתי כמובן.... כמו בכל שנה" ענתה לי חברה.
אצל מי??????????? נזעקתי וחמתי בערה בקרבי, הכיצד?
 

בהגדה של פסח כתוב: "שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך... שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם" תקבולת נרדפת של שני משפטים.
 חמתך: זעמך וחרון אפך משמע כעסך, רוגזך, קצפך.

חֵמָה – זעם, קצף, רוגז, כעס.

חָמוֹת – אם הבעל (ביחס לכלתה) או אם האישה (ביחס לחתנה). כמו אחות נאמר: חמות ובלשון רבים כמו אחיות נאמר: חֲמָיוֹת. חמותו, חמותי כמו אחותו אחותי.

אז לאחר שפגה חמתי הצעתי לחברתי לנסוע עם ילדיה ל- חמותה, ובליל הסדר הבא לשפוך את חמתה אבל לא על חמותה...

 
חנה בלאו /עין יהב


עוד תמונות מספרות


שעורי נהיגה
זה קצת מסובך,
אבל לא קשה.
כשנגדל,
שחר אומר -
גם את זה נעשה.


בינתיים
אני לוקח אותו באופניים
לכל מקום שהוא רוצה
'סתכלו עליו -
הוא נראה ממש מרוצה!

צילמה: ענת חריט/צופר  חרוזים: גילה

חַיִץ

 
יעלית רז /עין יהב

ירוק בעיניים


גינות פורחות בערבה - נעמי זולר בעין יהב


בגינה של נעמי זולר  - פורח מכל הכיוונים


אם מביטים מקרוב מגלים דברים מיוחדים

צילומים: שולה אוטיקר/עין יהב

גם הערבה בשביל ישראל

    

במהלך חודשי האביב הגיעו מדי פעם למשרדי החברה לפיתוח אורחים צעירים ההולכים בשביל ישראל ועוברים במסעם דרך ספיר.
שביל הטיול הרצוף מדן ועד אילת באורך של 850 ק"מ.

את גיא גריצמן מנס ציונה וענר רוזנבלום ממחולה צלמנו בשיא הקרביות...
הם יצאו מקבוץ דן ב- 3 באפריל, הגיעו לספיר דרך נחל אשבורן ב- 17 במאי ולאחר שבוע נוסף יסיימו את הטיול באילת.
גיא וענר ספרו לנו, שבמהלך המסע הארוך הם עורכים הכרויות עם נקודות ישוב רבות בארץ. בהר עמשא (וגם במקומות נוספים התופעה קיימת) הציעו להם חדר, כאשר כל מטייל תורם משהו לשיפורו למען הבאים אחריהם.

מה דעתכם: אולי ניתן לארגן משהו כזה גם אצלנו?

התופעה היפה הזאת של הליכה רגלית בשבילי הארץ תופסת תאוצה לא רק אצל הצעירים שזה עתה השתחררו אלא מקיפה אוכלוסייה רב- גילית שכוחה ברגליה ובאהבת הארץ.
 

בדיקה העלתה שאכן, בערבה גם הסבתות צועדות  ויש לכך הוכחות:
 

סבתות בשביל ישראל

סיפור של נשים שצועדות בשבילים
סבתות אמהות + המון נכדים.
הרגלים נעות בשבילי ישראל
הראש מורם מחפש את האל.
הלב מתחזק מתחילים ליהנות
הלב פועם מתקתק קצת פחות.
מתחילה להיבנות נבחרת חלומות,
גולות כדורסל ואליפות בסולמות.

כולן כבר מאורגנות עם נעלי הליכה
התרמיל מתחבר לגב כמו כפפה.
יש כבר מומחיות בסנדוויצ'ים עם חסה
כל אחת כבר יודעת מה אוהבת ולמה
ויש גם הפתעות כמו פירות יבשים
ותפוח שמקבלים מקולף בלי גרעינים.

כל צעד מדווח ויש עזרה הדדית
כל סבתא תורמת מילים מעשית.
יש ניצול מקסימאלי של דרכים משעממות
סיפורי מספרים ואפילו אגדות.

ובשביל הסבתות ובשבילי ישראל הנסתרים
צועדות להן הבנות בלי לחפש תירוצים
השמים המצוקים מתעוררים לתנועה
הצבאים והיעלים מביטים בתמיהה
במקומות שרגל אדם לא דרכה
במקום שהאבנים משתלבות עם בריאה
אנחנו הולכות שורקות צועקות
וההד שעונה הוא שותף לקולות.

 

וכשהטבע הוא האומן כשהטבע הוא חבר
לומדים להסתכל לשרוד להתפשר.
יודעים שכל עליה סופה ירידה
כשעובדים קשה יש תמורה לאגרה.
יודעים לכבד את הנשימות הכבדות
יודעים גם לנוח כשהרגלים מתחננות.

יש לנו עדיין המון קילומטרים לקטר
אבל מצעד לצעד לומדים להסתדר
וכשיורדים המלאכים מתבוננים שואלים
כבר ברור: זה בשביל הסבתות, שמחפשות ריגושים.

צעדה וכתבה: צ'צה פורת 7.1.2005

המערכת

עוד תמונות מספרות

יחסים אסורים


בארנבית - לטרוף, נחשב חוסר תרבות
אז אתה תידרש להמון ויתורים.
כי היום כשסביב מדברים על שיבוט -
היחסים בינינו ממש אסורים.
 

צילום: אורית אביבי
חרוזים: יעלית רז


ככה זה התחיל

מתולדות ההתיישבות בערבה

סיפורה של תמונה משנות ה-60 , ובה ששה אנשים טובים

 

לגידי גוב שלום רב,
כותבת אליך אסתי סלע המבקשת לגזול מזמנך כמה דקות, ברשותך.

וכך מתחיל הסיפור:

בשעה טובה חגגנו בעין-יהב את פתיחתה של המרפאה המשופצת שלנו ב- 12 באפריל 2005. כארכיונאית של הישוב, הגדלתי ומסגרתי תמונה של ד"ר ארווין כהן - הרופא הראשון בערבה שלידו עומדים: שבע כהן אחות הישוב משנת 1963 וארבעה ילדים.
שבועיים אח"כ פגשתי את לאה שטוקלמן שבקרה במרפאה ושמחה לבשר לי שראתה את התמונה בעיתון כלשהו ותחתיה כיתוב, כאשר גידי גוב מסומן כאחד הילדים.

התחלתי לחקור - האמנם?
התקשרתי לכמה מערכות עיתונים והגעתי ל"ידיעות אילת" שם נתבשרתי, שאכן פורסמה כתבה ותמונה ב- 18.3.05 זהה לזו המצויה בארכיון אצלנו.

האם תוכל לשתף אותנו בסיפור? איך הגעת עם ד"ר ארווין למושבוץ בעין-יהב (אומרים כאן שהייתה לו פולקסואגן קטנה?) והאם מוכרים לך הילדים האחרים המופיעים בתמונה?
האינפורמציה יכולה להישאר ברמה של מידע ארכיוני אבל גם ככתבה בפני עצמה ב"כל הערבה" - מגזין מקוון שעותק אחרון ממנו אני מצ"ב כמו גם התמונה.
שיקוליך לכאן או לכאן הם שלך בלבד ויכובדו על ידינו.

כל טוב ותודה מראש,

אסתי סלע - עין - יהב- ערבה
 

ומצורפת התמונה:

מימין לשמאל:  דוד בלום, דר' ארווין, שבע כהן, גידי גוב, פאול כהן ז"ל, דודו רוט
 

ואכן, ב-17.6.05 הגיעה התשובה:
 

 

המשכתי במסע החיפושים והדרמתי שוב לאילת, דרך הטלפון - לדוד בלום, מנהל משאבי אנוש ברשת ישרוטל. הוא אישר שד"ר כהן היה רופאו של דוד בן-גוריון, אדם שלא הקים מעולם משפחה ואת זמנו הקדיש לילדים אותם לימד את מקצועות החשבון והאנגלית.
זכורה לו נסיעה מיוחדת עם הד"ר למחנה קיץ בשער העמקים. בן טיפוחיו היה חברו דוד רוט מאילת, מי שגידי לא זיהה בתמונה וגם אותו תפסתי טלפונית בירושלים.

דוד רוט (המכונה דודו בפי חבריו) עובד כיום עם נוער שוליים. שאלותיי החזירו אותו לאחור, לתקופת ילדותו באילת, בן מאומץ בחום של ד"ר ארווין. הוא לא ידע בדיוק מאין להתחיל אבל כמה פרטים מעניינים שנמסרו לי בנימה מתגעגעת תמצאו כאן על האיש המיוחד הזה:
ד"ר כהן נולד בשנת 1899 בברסלב גרמניה. הגיע לת"א. גר בבאר שבע ואח"כ באילת.
היה פסיכיאטר במקצועו ורופא לב. היה לו את מכשיר הא.ק.ג. הראשון בארץ.
עד לגיל 85 עבד בקופ"ח כרופא מן המניין. איש אשכולות , אוטודידאקט שלמד יפנית, ערבית וספרדית והיה בקי בתחום המדעים המדויקים.
את יום הולדתו ה- 90 חגג באילת ברוב עם והגיעו לאירוע אורחים מכל הארץ. בעיר הדרומית גם נפטר, לאחר שחלה בדלקת ריאות .
כל חייו עסק בנתינה שהייתה בעיניו ערך עליון.
בארכיון הפרטי של דודו רוט נמצא עזבונו הרוחני של ד"ר ארוין כהן וכדי להגיע לתמונות ולמסמכים יידרש זמן. נשמח לקבל כל אינפורמציה על פועלו של האיש המיוחד הזה.
גם אצל שבע כהן מעין-יהב נמצא סטטוסקופ שנתן לה הרופא במתנה באחד מביקוריו במושבוץ בעין-יהב.

כאשר יתקיים פעם באזור שלנו ערב הוקרה לצוותי הרפואה לדורותיהם - לד"ר ארווין כהן ז"ל ימצא בודאי מקום של כבוד.

אגב, אף אחד לא זוכר מי צילם את התמונה ויסלח לנו על כך הצלם האלמוני.


חקרה וכתבה: אסתי סלע
 

"האמת מביטה בי" /נתי בר-שלום

ועכשיו - הספר!
מערכת העלון מברכת את נתי עם הוצאת ספרה "האמת מביטה בי" שפרקים ממנו קראתם כאן במהלך השנה האחרונה.

ולכבוד הוצאת הספר, מובא כאן פרק המבוא שלו:

 בראש וראשונה אני מודה לאלוהים על ההדרכה הגבוהה שעמדה תמיד לרשותי. כמו כן אני מודה לכל האנשים, האירועים והשיעורים שעברתי בדרכי אל האמת הפנימית. הדרך לשם אינה סוגה בשושנים; בדרך לשם נתקלתי בקשיים רבים. נפלתי למלכודות ומבוכים; פגשתי סודות ורזים, אהבה, פחד ועצב, והרבה הרבה שמחת-חיים. אני שולחת תודה מיוחדת לכל המלאכים ולכל הנסים שנקרו בדרכי, ושלא תמיד ידעתי לזהותם בזמן. הדרך פנימה אינה מסתיימת לעולם; אבל הדרך עצמה היא החוויה, והיא המסע הנפלא של החיים.
מכיוון שאני יוצרת את המציאות שלי, ראיתי בכל דבר ובכל אדם, בכל צומח ובכל חי את ההשתקפות שלי - כולם היו מוריי. היום, כשאני מסתכלת מפרספקטיבה של למעלה משישים וחמש שנה, אני נוכחת שכל מה שחוויתי בחיי הוא פרי יצירתי הבלעדית. הדרך פנימה היא המרתקת והמפתיעה מכל הדרכים, ויש בצדה שכר גדול; כי בסופו של דבר, הדרך מובילה למקור האהבה שבפנים.

 

כתבתי את הסיפורים האלה לעצמי כדי לבחון מחדש את אירועי-חיי מתוך נקודת-מבט חדשה האומרת שהכול מתחיל מבפנים, ואני האחראית לחיי ולגורלי. כשאני כנה עם עצמי, אני מגלה שגם את הטוב וגם את הרע זימנתי לעצמי, כדי ללמוד ולהכיר מי אני. החיים הם תנועה מתמדת והם משתנים כל הזמן. כל מה שהיה לא יחזור לעולם, מלבד "שיעורים" שלא נלמדו. כל מה שלא למדתי בפעם הראשונה שב וחזר לחיי בתפאורה שונה ובסיטואציה אחרת, עד שלמדתי את השיעור. היום אני יודעת ששום דבר לא היה מקרי בחיי, דבר הוביל לדבר, וכל תוצאה - בין אם קשה או קלה - תמיד תמיד נבעה מתוך הבחירה שלי. החיים לא עשו לי הרבה הנחות, כפי שהם לא עושים לאחרים. החיים הציבו בפני אתגרים קשים ושיעורים מטלטלים; אך למזלי הגדול התעוררתי בגיל ארבעים, ולראשונה בחיי הבנתי שהאהבה שאני מחפשת מחוצה לי - שוכנת לא פחות ולא יותר מאשר בתוכי!
 

קלף מהטארות של אושו

 
בחרתי לפרסם את סיפוריי ברבים מתוך אמונה ותקווה שהם יעזרו גם לאחרים כפי שהם עזרו לי. כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ולכן לכולנו אותם רגשות, ולא משנה באיזה אדרת מתכסה הגברת. אין כאב גדול או קטן; כאב הוא כאב, הוא כאב... ואהבה היא אהבה היא אהבה... כולנו בוראים, ולכן ביכולתנו ליצור שינויים, לצאת מכל בור שחור ולשוב הביתה אל עצמנו בשלום. ביכולתנו ליצור נסים, להפוך חושך לאור, שנאה לאהבה, כאב לשמחה ומלחמה לשלום; ואלה לא סתם מילים.

באהבה - נתי
 

רוצים להגיב לסיפורים של נתי? כתבו אליה לאימייל


ירוק בעיניים

גינות פורחות בערבה - משפחת הדס בפארן
מכנף נאה וצאלון בגינה של דני הדס, או במילים של דני:
 

צילומים: דני הדס/ פארן

צל"ש

מתנדבים מהסוג שנשאר...

אתי קוניוק מחצבה, אמא ל- 4 ילדים בוגרים, הצטרפה למשמר האזרחי בערבה לפני שנתיים, לאחר שעברה הכשרה במשטרת ישראל, שכללה קורס משטרתי שנערך בערבה, מבחן נהיגה בניידת ומטווח. המטווח מתחדש מדי שנה כי כל שוטר חייב לצאת עם נשק.

הפטרול על כביש הערבה נעשה על מנת למנוע תאונות דרכים ולעזור בעומס העבודה של משטרת התנועה. למראה האורות הכחולים יש נטייה מיידית אצל הנהגים להוריד את הרגל מהגז ולהאט המהירות. מדי פעם נעשות בדיקות של: רישיונות, ביטוחים, תקינות הרכב והטכוגרף במשאיות ואוטובוסים כדי לפקח על מהלך שעות העבודה של הנהגים, שלא יעברו את המותר.
אתי ידועה כנהגת מעולה וזהירה ואף אוהבת לנהוג. המרחקים לא בדיוק מזיזים לה...
היא ניחנה בחוש לאסטטיות וארגון ומתשובותיה נלמד איך כל זה מסתדר עם עמידה על הכביש.

האם אריה בעלך,שזכה באות הצטיינות ארצי לפני 3 שנים ממשטרת ישראל, הוא המאיץ להצטרפותך למשימות השיטור - או שיש גם סיבות אחרות?
אריה מתנדב כבר 13 שנים במשטרה וקבל תעודת מתנדב מצטיין במתנ"א ארצי. (והוא גם נהג האוטובוס הראשון בערבה - המערכת)
יש לו חלק גדול בהחלטתי להצטרף למשימת ההתנדבות הזאת. מזה שנים שמבקשים מאנשים שיתנדבו. אמנם במרכז הארץ ההתנדבות מעניינת יותר אך אנו מסתפקים באזורנו. ילדיי בגרו, זמני בידי ובחרתי לתרום לקהילה בדרכי שלי.
(הערת המערכת: אתי מתנדבת בריפוי בעיסוק בבית החולים הפסיכיאטרי בב"ש מזה שנתיים. שנה במחלקה הסגורה ושנה בתחלואה כפולה. )

האם יצא לכם לעבוד ביחד במשמרת?
יוצא לנו לעבוד יחד מידי פעם אך על העבודה בלילות אני מוותרת. בדרך כלל אני במשמרת עם שוטר ולומדת כמה שיותר.

האם יש ביניכם חלוקי דעות על דרך הנהיגה בכבישים?
אין לנו חלוקי דעות על הנהיגה בכבישים. לדעתנו הנהיגה נעשית פרועה ומסוכנת יותר ויותר. הלוואי והיו יותר מתנדבים או שוטרים בכבישים כדי למנוע את התאונות.

מה את רואה משם שלא רואים מכאן?
אני רואה באופן הברור ביותר את הסמכות והאחריות המוטלת עלי. את האנשים שנרתעים מהמשטרה ואת העבריינים המתחמקים כשהם נתפסים - באור שונה לגמרי.

מה מיחד את כביש הערבה מכבישים אחרים בארץ?
כביש הערבה הוא כביש משעמם וחם. אין בו חניות שמושכות את האנשים לעצור. אולי עכשיו כשתחנות הדלק הוסבו לתחנות פעילות יותר אנשים יעצרו להתרענן וינוחו. הבעיה היא שאותם נופשים חוזרים מאילת, מנצלים שם את החופשה עד הסוף וכשהם יוצאים לדרך לאחר ארוחה דשנה וניצול מרבי של הים והבריכה העייפות פוגשת אותם בכביש הערבה. חלקם נרדמים ומידי שנה, לצערנו, נוספות אנדרטאות בצידי הדרכים.

האם היו לך מפגשים מעניין עם נוסעים שעצרת בדרך?
המפגש עם האנשים נחמד. אני בדרך כלל מחייכת וזה עובד. האנשים פחות מפוחדים, מקבלים את ההערות וממשיכים. לפעמים נתקלים גם בחוסר סימפטיה, כעס והרבה תחנונים לביטול הקנס. המילה "אחי" שולטת...
 

אילו שעות של היום מועדות לפורענות?
הרבה תאונות קורות מוקדם בבוקר או בצהריים. אנשים כנראה עייפים ולא ישנים מספיק.
תאונות נגרמות גם בגלל שיחות בטלפונים הסלולרים. כל תשומת הלב עוברת לחיוג או לשיחה ולא לכביש.

מהו הסיפור ההזוי ביותר ששמעת ממי שהתחנן על נפשו....?
זוג רופאים ירושלמים שחזרו מאילת טענו שהם מטפלים באנשים בפיגועים ובקשו מאיתנו התחשבות...

בעשרת הדברות לנהג/ת מה היית שמה במקום ראשון?
היה סובלני על הכביש אפילו אם הנהג האחר חוצפן!

מה דעתם של ילדיכם על העיסוק הנלווה של הוריהם?
דעתם חיובית. אריה הצליח לשריין גם את דותן לעניין. ילון ועמית הוכשרו גם הם כנהגי אמבולנס, כך שהמילה מ ת נ ד ב שגורה בביתנו.

האם יצרתם קשרים עם שוטרי משטרת דימונה?
הקשרים מאד חמים. הם בני בית אצלנו. בעבודה חייבת להיווצר כימיה עם מי יותר ועם מי פחות, כדי להעביר משמרת מסודרת.

לאתי ובני ביתה – על התנדבות לשמה שלא על מנת לקבל פרס – תבורכו!!!
 
ראיינה וכתבה: מערכת  צילומים: אריה קוניוק /חצבה

ירוק בעיניים

גינות פורחות בערבה - משפחת לבני בצופר
כמה יפה כל הירוק הזה שמציץ מהחלון במשך כל היום!

צילום: גלעד לבני/צופר

להתחיל את החודש עם טיפ טיפת מסורת

בכל ראש חודש נפגשות נשות הערבה בבית הכנסת לשמוע על מהות החודש שבפתח, שמעבירה
פנינה (פגי ) אושרוביץ, בעזרת טקסטים מעניינים להפליא.
חני בלוי הרבנית, דואגת אף היא להעביר לנשים סדנא עם קשר לעונה/חגים שבפתח. תמיד מעניין להיכנס קצת לעומקם של הדברים.
לקינוח הערב - תכנית עשירה ומגוונת בהדרכת יוצרים ויוצרות מהאזור ומחוצה לו.
דוגמאות של מה שהיה לנו לאחרונה:
הרצאה של קלינאית תקשורת, הרצאה בנושא הילינג - גם מעשי, קדרות : הכנו כדים, סירים, מחמר.
הרצאה בנושא מגנטים - גם מעשי.. ועוד ועוד תכניות מעניינות ומרתקות ..

בראש חודש ניסן, כשבועיים לפני חג הפסח, דורית לינצברג העבירה לנשים סדנה על שזירת פרחים.
בתמונה: נעמה עובד וזר הפרחים שהיא שזרה לביתה.

נעמה עם הסידור שהכינה. צילום: מזל עובד

ולקינוח - איך אפשר שלא להזכיר את הגבינות המדהימות של פנינה (פגי) שטעמן נשאר בחך .

בקיצור , מפגש אחת לחודש - גם טעים גם נעים. כולן מוזמנות!

להתראות בראש חודש..

כתבו וממליצות: מזל עובד, מיכל סלע / ספיר

ירוק בעיניים

גינות פורחות בערבה - משפחת שחר מצופר

הגינה של משפחת שחר כאילו נלקחה ממקום אחר,  מין פטה מורגנה בלב במדבר..

 

צילומים: משפחת שחר / צופר


סופר שנוזל

קומיקס בהמשכים

יואב בן רובי מתגורר בספיר ובשעות הפנאי. הוא מאייר וקצת כותב להנאתו.
לפניכם הפרק הראשון של הקומיקס בהמשכים "סופר שנוזל" , בו הגיבור מציג את עצמו.. המשך יבוא.

יואב בן-רובי/ספיר

 מן המגירה

 

יערת הדבש/עידן
עיבוד תמונה: ערן לובינגר


ירוק בעיניים

גינות פורחות בערבה - משפחת זעירא בחצבה
אצל משפחת זעירא בחצבה, הגינה היא גם ירוקה -  וגם יצירת אמנות מרשימה

צילומים: משפחת זעירא /חצבה

וכי נחש ממית?


מפגש בתאריך 25.5.2005 עם הסופר ישראל סגל לשיחה על סיפרו

זהו סיפור של יחסי אהבה-שנאה ויריבות קשה בין שני אחים שנפרדו לשני עולמות שונים: החרדי והחילוני. האחים, שהצעיר שביניהם הובא לעולם כדי לשמש קמע ותרופה לבכור, נפגשים אחרי שנים של קרע בלוויית אמם, אך גם מות האם אינו מגשר על הפער.

ישראל סגל, סופר ואיש תקשורת, ריתק את האנשים שמלאו את אולם הקפיטריה מפה לפה, במשך שעתיים וחצי. הסיפור, שגם אם, על פי עדותו, לא כל פרט שבו זהה למציאות, עדיין רב בו החלק האוטוביוגרפי וה"גרעין הקשה" הוא אמיתי וכואב ביותר. הוא מתאר את המעבר בין העולמות כחוויה קשה ביותר שלא ניתן להשתחרר ממנה גם אחרי שנים רבות. מי שעובר חוויה כזאת, חי בעצם תמיד "בתוך בור עם נחשים ועקרבים". הגעגועים לפעמים קשים מנשוא, עד כדי כך שהוא וחברו הטוב "מתגנבים" לפעמים ועומדים בשבת ליד בית הכנסת כדי להאזין לזמירות השבת.


לשאלה, מדוע בעצם הוא דורש מבני משפחתו לקבל את דרכו, למרות ה"בגידה" שבגד, הוא אומר, שאינו מבקש מהם לקבל אותו כאיש תקשורת, כסופר או כחילוני, אלא רק כאח וכבן משפחה. הוא מתאר מפגש מרגש עד דמעות עם בנו של "הצדיק" (האח הבכור, החרדי) שבקש לשמוע את סיפורו מכלי ראשון והוא בין הבודדים שהבחין בצדדים המרושעים של אביו הצדיק הנערץ.

ישראל מספר, כי למרות שהסיפור כולו סובב לכאורה סביב הקונפליקט בין העולם הדתי והחילוני, רבות מאד התגובות שהוא מקבל רואות בעצם את צירו של הסיפור במשפחה ובתחושה, שלפעמים במקום בו האדם אמור לקבל את מלוא התמיכה והאהבה הוא פוגש למעשה בנחשים הכי מסוכנים.
 

הציור של קין והבל על כריכת הספר מזכיר את המאבק הנצחי בין אחים המודגש כל כך בתנ"ך: החל מקין והבל דרך ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, יוסף ואחיו.. אותו מאבק השזור כחוט השני לאורך כל הספר, החל מאותה כוויה באמבטיה שלא לגמרי ברור מה סיבתה, המשך במשחקי הקאובויים בין הילדים בהם תמיד היה על "הצדיק" לנצח וכלה בקרע הגדול שחיים שלמים אינם מסוגלים לגשר עליו.
"הצדיק" שהוא דמות מאד ידועה וחשובה בעולם הדתי, לא רק בארץ אלא בעולם בכלל, לא קרא ולא יקרא את הספר וכנראה גם לא ידע על קיומו.

גם אחרי כתיבת הספר הכול כך חושפני, בו התמודד ישראל עם דברים שאף פעם לא העז לומר קודם והרגיש שהוא חייב לפרוק את משאם מעל לבו, עדיין רבים מאד הדברים הקשים שלא נאמרו ולעולם לא יאמרו. כשנשאל, מדוע יש בספר אנשים אשר אינם מוזכרים בשם אלא רק בכינוי: "הצדיק" או ה"בייבי" ענה, שאמנם לא הכול פתוח ויש דברים שבמתכוון לא חשף, זו זכותו של האדם הפרטי שניטלה מן הסופר. ישראל מספר אמנם ש"הצדיק", שמו דן והוא מכונה בעברית "אידישאית" רייב דון (והוסיף - לפעמים אני קורא לו דון קרליאונה...) אך אינו חושף את זהותו של הבייבי (ובמאמר מוסגר, אחרי שאמר שהוא מקווה שאין באולם עיתונאים, סיפר ש-10% מכל רווחי הספר הולכים אל ה"בייבי"...)
הספר מעומד לפרס "ספיר".

הספר נמצא להשאלה בספריות בערבה.
 

כתיבה וצילומים: המערכת

עוד תמונות מספרות

בציר תלת דורי

עונת 2005 הייתה עונת בציר טובה בעין יהב : סה"כ נבצרו 182 טון ענבים (דרך "יופי של ירקות")
 
צילם: אורן בר-לבן/עין יהב

אמא מקומית - פרק ב'

סימפוניה ליום הנישואין בשני חלקים

חלק ב' בלה-מאז'ור
 

אני וחברתי יושבות לנו ומתצפתות על הילדים שלא יהרגו זה את זה. והנה הכלבים מתחילים לקפוץ בהתרגשות- הם שומעים קול רכב מוכר. אדון הבית חוזר לאחוזה, והשמחה רבה.
 

הוא יורד מהאוטו והולך לו בשביל, שורק לעצמו בהיסח דעת. הילדים (שלנו) רצים לקראתו והוא מניף אותם באוויר, הכלבים מתרוצצים בין רגליו והוא מחייך אלינו, ומעביר אצבע אחת על לחיי – מה העניינים?

העניינים בסדר, בסדר גמור, למעשה.

כן, אחרי כל מה שכתבתי בפעם שעברה, אמרה לי חברה אחרת : באמת היית מוותרת על זה וחוזרת למה שהיה פעם? - והתשובה היא לא. לא. לא רוצה לחזור אחורה. עם כל הקשיים והעצבים, יש כל כך הרבה רגעים קטנים וגדולים שגורמים לי לחייך לעצמי חיוך טיפשי ולטפוח לעצמי (מנטאלית) על השכם ולומר לעצמי: וואלה, שיחקת אותה.


אני אוהבת לראות אותו ואת הילדים משחקים על הדשא, הם מלמדים אותו תרגילי קפוארה והוא מלמד אותם כדורגל. אני אוהבת שהוא יוצא מהמקלחת נקי, מסורק וסביבו ענן קטן של אפטר שייב שאני קניתי והולך למסיבת יומולדת בגן. אני אוהבת שהוא מדיח את הכלים ומציץ בי מזווית עינו לוודא שאני מסתכלת, ומצפה לקבל מדליה ותשואות התרגשות מהקהל. אני אוהבת לנסוע אתו לאירועים מרגשים כגון סיבוב בנקים- קניות-סידורים בבאר-שבע, והוא שר עם הילדים כל הדרך את שירי סבא טוביה ושות'.
 

אני אוהבת שבסוף היום שנינו זוחלים החוצה על קצות האצבעות, שותים ספל קפה יחד, והוא מרים את רגליי, מניח אותן על ברכיו ומספר לי סיפורים מהיום המרתק שעבר על כוחותינו. אני אוהבת להיכנס למיטה בחורף ולמצוא שם גב חמים, חלק ושזוף שאפשר להיצמד אליו ולהפשיר לאט. אני אוהבת שהוא מדבר עם סבתא שלי במשך שעות, מספר לה ומקשיב לה, והיא מתמוגגת מתשומת הלב ומזדקפת לה בכסא.
אני אוהבת את המבט הזה, שהוא שולח אליי בלי מילים, שבכל פעם אומר משהו אחר ובכל פעם אני יודעת בדיוק למה הכוונה.


אני אוהבת אותו, ודי כייף לי ככה, בעצם.
אמא מקומית / ערבה


 ירוק בעיניים

גינות פורחות - משפחת עמירן בעין יהב

אצל עמירן בגינה הצבעונית - יושבים על ספסל עשוי בוץ ובצד מכינים קומפוסט...

צילומים: המערכת

למחלצים הידד

תודה!!!


לכבוד יחידת חילוץ ערבה
אלעד סקר
שלום וברכה.
היינו בטיול נודד - מזרח הרמון ערבה – בתאריכים 7-10.3.05 עם שכבה יא שלנו.
הימים ימי גשם , מחזה די נדיר במחוזותיכם , לא טפטופים פה ושם אלא קילוחים. (כמעט כמו בצפון).
בשלב מסוים של הטיול , בלילה השלישי החלטנו להתפנות משום שכל הציוד נרטב (ואפילו סחיטה לא הייתה עוזרת) . הגשם לא פסק ואתם נכנסתם לתמונה. (הוראות משרד החינוך) .
אני מכירה קצת יחידות חילוץ (גולן , 669 , מגילות וכ"ו) ואני מכירה את רוח ההתנדבות השוררת ביחידות אלו , שביום יום אנו לא נתקלים ברוח התנדבות מסוג זה.
אך בפיקודכם ובנחישותכם , גרמה לכולנו כולל התלמידים להתרגשות רבה , תקתקתם בשקט ובסדר מופתי.
לי לצוות ולכל התלמידים נתתם שיעור באזרחות שבבית הספר "ולבחינות הבגרות " לא לומדים אותו.נתתם שיעור באזרחות ללא מירכאות וללא ציניות, דבר שלטעמי לא יישכח הרבה זמן , והילדים לא פסקו לציין זאת. ובדור שהציניות והכסף והרכוש "ואני ואפסי ומה עוד " , השיעור היה ענק . על אחת כמה וכמה . ועל כך אני רוצה מכל הלב והבטן להודות לכם בשם צוות המחנכים , המלווים ובעיקר התלמידים , ומכאן רק חיזקו ואימצו.
וטוב לדעת שיש אנשים שכמותכם.
אלעד , נא העבר את רגשי תודתנו לכל היחידה.


בברכה , צביה קריב
רכזת חברה וטיולים
בי"ס עמק החולה.
 

צילום: יחידת חילוץ

וחג שבועות תעשה לך...

חגיגת שבועות בעין יהב הייתה השנה ססגונית במיוחד

צילומים: ניר לסמן/ מושב מתן 
צילום תחרות קיפול ארגזים: גילה טל

ירוק בעיניים

גינות פורחות - משפחת הופמן בעין יהב
משחקים של אור, צל ומים אצל ניצה בין הערביים.

צילום: ניצה הופמן/עין יהב

עוד תמונות מספרות

מה עושים הגמלים של עידן בנתניה??


לפני מספר ימים קבלתי אימייל מדרורה וייצמן מנתניה, שמגדירה עצמה כ"אמנית שעושה שימוש בארגזים שיצאו מכלל שימוש". דרורה שאלה על ארגזים שנתקלה בהם "ארגז ירקות כחול-צהוב עם דימוי של גמל, שכתוב עליו עידן השמש" - מנין ניתן להשיג נוספים.
הפניתי אותה למושב עידן (ואני מקווה שאכן מצאה את הארגזים שחיפשה) ובקשתי לקבל איזו שהיא תמונה של יצירה הקשורה בארגזים. ומיד קבלתי את התמונות המצורפות וההסבר:
"אני מפרקת את הדימוי מן הארגזים.  מצורפים צילומים שבהם ניתן לראות כיצד אני מבשלת את הרעיון לעבודה , בינתיים על קירות הבית."
 

נשמח כמובן לראות גם את התוצאה המוגמרת...
צילומים: דרורה ויצמן / נתניה

רק בצחוק...

שקט משחקים

מדי גיליון נביא כאן משחק און ליין שיגרום לכם לבזבז עוד קצת זמן מול המחשב ובאינטרנט...

והפעם משהו קצת שונה, אבל בהחלט ממכר: משחק טרוויה .

משחק ילדים?

ילדה בת שמונה סיפרה לאמה: "אחד הילדים בכיתה הזמין אותי היום לשחק ברופא וחולה."
"אוי ואבוי" אמרה האם, "ומה עשיתם?"
"כלום. הוא נתן לי לחכות חצי שעה, ואז אמר שבלי טופס 17 הוא לא יכול לעשות שום דבר"

להתראות במגזין הבא!

תגובות? הערות? בקשות - שלחו ישירות אלי  או כתבו בפורום
מה אהבתם, מה פחות.. היכן להוסיף ואיפה לגרוע..
סקרנים לראות גיליונות קודמים? אתם מוזמנים לראות את כל הגיליונות הפתוחים של "כל הערבה"


בקרו גם באתר הערבה 

     eXTReMe Tracker