חדש - ע"פ בקשת הקוראים - תוכן עניינים מימין, לניווט קל ונוח יותר במגזין.

עריכה:
גילה טל  - "אינטרנט ערבה"

עורכת משנה: אסתי סלע

---

שמש על חממה חדשה - ליד פארן

בְּלֵב עֲרָבָה רַק שַׁלְוָה עַכְשָׁו
נְתַתִּיךְ אַדְמָתִי בְּאַרְמוֹן זָהָב
בְּחֵיקֵךְ אֶטְמֹן זְרָעִים שֶׁל תִּקְוָה
וְאֶשָּׂא תְּפִלָּה לְעוֹנָה טוֹבָה.

צילם: יורם צביאלי / מו"פ
חרוזים: יעלית רז / עין יהב

---

חדשות בתמונות

שלטון החוק מתרחב

"שריף" אזורי יש לנו בערבה כבר 12 שנים ועכשיו התחדשנו גם בתחנת משטרה. תא מעצר לעומת זאת, אין.. וגם לא יהיה.

לצ'רלי ביטון אפשר לפנות 24 שעות ביממה בכל נושא פלילי - דהיינו כל נושא שאינו בתחום הטיפול של הרשויות האזרחיות.
 צ'רלי מקבל בממוצע 50 פניות שונות ומשונות בכל חודש, ומטפל בכ- 400 אירועים פליליים ויותר בשנה.

ואם כבר מדברים על חוק, כדאי להזכיר שלאחרונה החלה להיכנס משטרת התנועה, בפיקוחו של צ'רלי, גם לתוך הישובים. כדאי לדאוג לתקינות הטרקטורים וכל הכלים ואחרים! צ'רלי מדווח שהאכיפה בנושא זה תמשך ואף תתרחב.

מתחם תחנת המשטרה יתרחב גם למתחם חילוץ והצלה, ויכלול גם את כל שירותי החירום האחרים.

בהזדמנות זאת, מופנית קריאה לתושבים להתנדב למשמר האזרחי כדי להגביר את העירנות באזור. המעוניינים מוזמנים לפנות לצ'רלי - טלפון 0100 .

בהצלחה למשטרה המתחדשת  ושנה טובה ודלה באירועים!

---

פינת החמשיר והשיר

זֶה לֹא שַׁיָּךְ לְאֵם הַכַּלָּה
גַּם לֹא חַקְלַאי כּוֹבָעוֹ תָּלָה
רַק תַּיְלַנְדִּי חָכָם
לְהַצִּיל פְּרִי נִלְחַם
וְרָשַׁם פָּטֶנְט לְהַצְלָלָה.

צילם: יורם צביאלי / מו"פ
חרוזים: יעלית רז / עין יהב

---

שנה טובה לערבה

מאחלת נוי אביבי / עין יהב

---

אמא מקומית

קניות באינטרנט

לנו, תושבי ותושבות הערבה, אין המצאה גדולה מהקניות באינטרנט.

במקום לקחת יום חופש מהעבודה, לארגן בייביסיטר, לוודא שהשותף לא במילואים ולנסוע להסתובב יום – לפעמים יותר – בין חנויות בבאר שבע המאובקת על מנת למצוא את ספת החלומות – יושבים מול המחשב, בזמננו הפנוי (בין חצות לרבע לאחת לפנות בוקר), ומפליגים במחוזות הנוצצים של מבחר מוצרים המובטחים להגיע עד פתח ביתנו תוך ארבעה ימי עבודה. יש כמובן גם עניין קטן עם כרטיס אשראי באמצע, אבל זה כרוך בכל רכישה, ואנו מתעלמים באומץ מכתבות החשיפה המפחידות בעיתונים וממלאים את הפרטים של הכרטיס בטופס הממוחשב.

עד כה הכל טוב ויפה, אבל המציאות, מה לעשות, טופחת על פנינו חדשות לבקרים.

מדיח הכלים שהוגדר כ"שקט במיוחד" אכן שקט במיוחד יחסית למערבל בטון, אך בשעה שהוא עובד אי אפשר לשמוע אם הדוברמן של השכן אוכל את החתול שלנו או מה אומרת דפנה לדודידו. שני הנושאים האלה דווקא מאוד קרובים ללבנו ולכן אנחנו לא מפעילים את המדיח בשעות הפעילות הרגילות. בלילה, לעומת זאת, הוא מעיר את הילדה וגורם לקטנצ'יק סיוטים על משאיות ענק הרודפות אחריו, ולכן המדיח מושבת גם בלילה. מצד שני, כל כלי שנכנס אליו יוצא מלוכלך שבעתיים וזקוק לקרצוף ידני אינטנסיבי בחומצת לימון על מנת לחזור למצב "שמיש", כך שבכל מקרה אנו לא נוטים להשתמש בו.

הספה בצבע "קרם מלכותי" הגיעה באפור מלוכלך על כל גווניו, עם תפר גס באמצע. לטענתנו נאמר כי "לא ציינו שאנחנו לא רוצים תפר גס באמצע" ונשארנו בלי מילים ועם התפר. כמובן, יש לציין לטובה את העובדה שמישהו בכלל ענה לנו, כי למדנו כבר שסתיו, אביב ושלכת החייכניות והנמרצות שוידאו את פרטי כרטיס האשראי לפני הרכישה, מוחלפות במקרה הרע במשיבון שמודיע בשעה עשר בבוקר שהמוקד נפתח בשעה שמונה בבוקר, וניתן להשאיר הודעה ומתנתק. למותר לציין כי איש לא מקשיב להודעות ובוודאי לא חוזר לפתי שמשאיר אותן.

במקרה הטוב מוחלפות נערות השיווק האדיבות בגברת חמוצת-קול, שברור כי היא מוטרדת כרגע בבת שמתחתנת/מתגרשת/ אין לה עדיין חבר ועומס נפשי-משפחתי זה מונע ממנה לספק תשובה לכל שאלה שהלקוחות מתעקשים לשאול אותה. היא מסכימה , לעתים, להעביר הודעה לשמוליק המנהל, אבל איש לא יודע אם היא עושה זאת, או אם שמוליק קיים.

בכלל, יש לי לפעמים הרגשה שא.א.א. שיווק הם ראשי תיבות של אני, אמא שלי ואברם מהמכולת, כשהאחרון צורף לרשימה בזכות קו הטלפון הנוסף והשולחן הפנוי שיש לו במכולת, ממנו מנוהלים העסקים על ידי האמא, כשזו לא עסוקה בהכנת ארוחת בוקר, צהריים וערב. "אני", הריהו המנהל, עסוק כנראה בלריב עם מס הכנסה ועם הספקים, כך שהלקוחות ממש לא מעניינים אותו. לפעמים יש להם ישיבת צוות בעניינים דחופים, כגון: האם מסך מחשב שטוח שהגיע חבוט ופצוע אחרי שמונה שבועות המתנה מצדיק פיצוי ברמה א', כלומר סט מצעים זוגי קיצי מדגם "איסטנבול", או רק פיצוי ברמה ב', כלומר סט מצעים יחיד קיצי מדגם "אנטליה". וזה, אם הוחלט שמגיע לכם פיצוי כי איימתם לפנות לעיתונות.

אז מי שלא לומד לקח, שיאכל אותה, זה מה שאני אומרת לעצמי, בעודי מחכה לטלפון משמוליק לגבי ארון קיר מפואר שקניתי לפני חודשיים והגיע ארוז בשש שקיות פלסטיק, ללא הוראות הרכבה ועם הודעה ברורה מקובי וולדימיר, המובילים, שאין להם מושג איך להרכיב אותו, אבל, כמו שאמר קובי: זה נראה לי די קל, כל אחד יכול להרכיב, אני חושב.

אמר ונשאר בחיים.

אמא מקומית / ערבה

---

רק בערבה

יוחנן הספר

מספר צמרת - לעובד סוציאלי ?

שנים רבות תכננו נסיעותינו, לפעמים אף בזבזנו יום עבודה כדי להגיע לספר האישי שלנו בבאר שבע או אילת. בארבע השנים האחרונות, כמה נוח, יש לנו ספר צמרת אחת לשבוע - כאן בבית.

את המאמץ והנסיעות הארוכות עושה יוחנן, המגיע אלינו מעפולה בדרך כלל בתחבורה ציבורית בשעות הקטנות של הלילה. השכם בבוקר עומד הוא לרשותנו עם מספרי הקסם, ידיים מיומנות ונועם הליכות. מספר גדולים וקטנים (היום הובאה אליו תינוקת בת חודשיים!), נשים וגברים, מפארן ועד עידן. היו אף מקרים של "ביקורי בית" למי שהיה מוגבל ולא יכול היה להגיע למספרה.

יוחנן עוסק בספרות מגיל צעיר, לימד ספרות בבתי ספר ואף שימש כבוחן מטעם משרד החינוך. מעדיף לעבוד במשרה מסודרת ומבוקש מאוד בקיבוצים בצפון. לכאן הובא על ידי אחייניתו ומאז אנחנו שמחים שהוא איתנו ומקווים שיישאר.

המשימה כמעט בלתי אפשרית כי בנוסף לעבודותיו בכמה קיבוצים, הנסיעות הליליות הארוכות אחרי יום עבודה מפרך, עבודה כאן ונסיעה בשלושה אוטובוסים חזרה לעפולה, לקח יוחנן על עצמו תוכנית לימודים עמוסה: בשנתיים האחרונות לומד לתואר ראשון בחינוך במכללת דוד ילין בירושלים, לא מוותר על סמסטר קיץ, מעמיס על עצמו עוד ועוד מטלות בשקדנות ונחישות ראויים להערכה, במטרה לצבור ציונים גבוהים ועוד נקודות כדי להתקבל בסופו של דבר ללימודי תואר בעבודה סוציאלית.

מה יהיה עלינו אז? ימים יגידו, האם יהיה זה המקרה הראשון בעולם שבעל תואר בחינוך ותואר בעבודה סוציאלית ימשיך להיות ספר בעין יהב? כך או כך אנחנו מאחלים הצלחה והתמדה בלימודים ו...אצלנו כאן.

ראיון וכתיבה: אסתי סלע, שולה שחם / עין יהב
צילום: אסתי סלע

---

תמונות מספרות

חסידות ביציאה מנחל ברק

החסידות - מסימני הסתיו הראשונים באזורנו

קבוצה קטנה של כ-20 חסידות נחתה ללינת לילה ביציאה מנחל ברק

אותן חסידות ממריאות לדרכן ורואים שהן מתחילות את סיבובי העליה שלהן בעזרת התרמיקה.

צילום וכתב: דני הדס/ פארן

---

פליטת פה

הנה מתחילה לה שנה חדשה ובליל החג נסב לשולחן לארוחה חגיגית.
"מה כולל התפריט שלך?" שאלתי את דודתי הידועה כרוקחת מטעמים ערֵבים במיוחד.
"דג ממולֶא, פלפל ממולֶא וגם קישוא ממולֶא" ענתה לי הדודה.
אכן דודתי בשלנית ידועה אך העברית שבפיה מקרטעת קמעא.
"ובכן דודתי היקרה" שחתי לה: "דעי לך שהדג שלך יהיה ממולָּא, הפלפל ממולָּא, וכך גם הקישוא - ממולָּא כמו מדוכָּא, מבוטָּא, מיובָּא. ולכולנו תהיה הארוחה דשנה והשנה טובה".

כתבה: חנה בלאו / עין יהב

---

נהר של נייר

תאור של אירוע:  ניירות שהתפזרו בכביש 90

בתאריך 27.8.07 בשעה 8:00 התקשרה אלי תושבת הערבה וסיפרה על מטען ניירות שפוזר בסמוך לק"מ 170 בכביש הערבה (צפונית לעידן). טלפון זה היה הראשון לספר את פרטי המקרה שאירע זמן לא רב קודם לכן ופתח סדרת טלפונים שאופיינו בתיאורים מלבבים. עד השעה 8:30 לערך כבר צוירה תמונה לא מדויקת לפיה משאית התהפכה בצד הכביש, בסמוך אליה מטען ניירות גדול, ואלו מתעופפים לכל עבר במרחבי ישראל.
מן הראוי לציין שמרבית השיחות (ומדובר בפרק זמן קצר מאד) סיפרו ממקור שלישי או רביעי את פרטי המקרה, ומכיוון שלא הצלחתי להבין ולאתר את המקור הראשון, דיווחתי על כך למשטרת התנועה. כבר מרגע השיחה הראשונה, ובה תיאור מטען הניירות שפוזר, כוונתי הייתה להגיע למקום ע"מ להבין במה מדובר, אולם כעת, כאשר מדובר היה כבר בתאונת דרכים, מן הראוי היה להבין מה איתרה מתנ"א אשר שלחה לבקשתי ניידת למקום. בירור קצר עם דרור שליו, קב"ט המועצה האזורית, העלה חרס באשר לתאונה וניידת המשטרה כבר מגיעה עוד רגע לעין יהב (מצפון).
ומה לגבי מטען הניירות? ומה לגבי הטלפונים הממשיכים לצלצל?
ביקור קצר באתר "התאונה" העלה תמונה הזויה הלקוחה כאילו מסרט הוליוודי. אלפי (ולדעתי אפילו עשרות אלפי) ניירות לבנים מצופים פולימר כלשהו, הפזורים בשני צידי הכביש, מעלים עננה "מושלגת" בכל פעם שחולף רכב. תגובת שרשרת לרכב שעוצר ליד, מלווה רכבים נוספים העוצרים למראה הפלא, ופה ושם רץ ילד לנסות ולתפוס נייר שהגזים והתרחק.

מה עושים? לאסוף לבד אינה אופציה ריאלית. שיחה עם הראל בן-שחר, פקח רט"ג האזורי ניחמה רק בכך ששנינו באותה סירה ועלינו לחשוב מה ניתן לעשות.
סדרת התייעצויות עם אורית דונסקי, מנהלת היחידה הסביבתית, ואורית אביבי נציגת ארגון סבב"ע באזור, והדברים מתחילים לזוז.
ראשית- טלפון בהול למע"צ. טלפון אחד? ארבעה טלפונים מאנשים שונים, טלפון למשטרת דימונה (שינחו את מע"צ להגיע למקום) ותלונה דרך אתר האינטרנט על מפגע בכביש.
שנית, הראל, בעבודת בילוש, מצליח לאתר פרטים נוספים. כך מתקבלת תמונה לפיה מדובר במשאית אשר הצליחה להגיע לאילת בלא להבחין במטען החסר. שיחה אסרטיבית עם פרנסי החברה מצליחים לחייבם לטפל במפגע כבר מחר! מחר? עד אז יפוזרו הניירות ברוח ויכסו את כל הערבה! פניה נרגשת לעדי, קצין האג"ם של גדוד הקרקל, מצליחה להעמיד לרשותנו קבוצת חיילים אמיצים, אולם כוח זה אינו מצילנו עדיין כיוון שצה"ל מנחה את חייליו לחדול מכל פעילות שאינה מבצעית, מפאת עומס החום (מי החליט שלא מדובר כאן בפעילות חירום מבצעית??)
אפילו ניסיון לגייס את מדריכי ביס"ש חצבה וגרעין הנח"ל הממוקם בספיר מוצא אותם עמוסים עד מעל לגבות בעיסוקם השוטף.
בסופו של יום עמוס בחיפוש אחר פטנטים ונדנודים אין ספור, הגענו לנחלה וצוותם של מע"צ מתחייב להגיע ביום המחרת. רק יום נוסף לאחר מכן חוזרים צידי הכביש לקדמותם.
כך תם לו יום קרב נוסף במרחבי הסוואנה הדרומית....

צילם וכתב: שילה שוורץ */ ספיר
*שילה הוא מפקח איכות הסביבה בערבה התיכונה

---

ערבה צעירה

יערה וארז יונש - פארן

הזוג הצעיר יחד עם הכלב "שמשון" קבלו את פנינו בלבביות בביתם הסוכנותי (משהו מעין קרוואן משוכלל) בשכונת הבנים ושמחנו לגלות שהם מצפים לילדם הראשון.

יערה, לבית שרר נולדה בפארן (1976). בגיל 4 עזבו הוריה להרצלייה.
היא חזרה לפארן לפני 4 חודשים - יחד עם ארז.
יערה היא אחות מיילדת ומדריכה להכנה ללידה. עובדת בבי"ח יוספטל באילת בחדר לידה – 3 פעמים בשבוע.
ההיכרות - דווקא בפארן – במפגש משפחות.

ארז, בן מחזור ט"ו של בי"ס "שיטים" הפך השנה לחקלאי מן המניין ועובד בשותפות עם הוריו – מגדלי פרחים לייצוא. ( אפשר גם בלי פלפל...). לפני כן שרת בקבע, כטייס (כיום במיל.), בחיל האוויר.

בפארן עדיין לא מלאו את מכסת ה- 120 נחלות וכל חמשת הזוגות הצעירים (28-30) שנקלטו השנה הם בנים חוזרים שטעמו מחיי העיר ולימודים – עד להחלטה הסופית להשתקע בערבה.
אגב, יערה מגלה התפעלות מקצב הילודה באזור והיא ללא ספק מבינה בנושא..

"אצלנו ההחלטה לחיות בערבה התבשלה במשך שנתיים. ארז ראה עצמו מאז ומתמיד בפארן, היה לו ברור שזה המקום הטבעי לחיות בו כמשפחה והוא מבחינתו ראה את המעבר לפארן לא רק כצעד שהוא מאמין או רוצה בו ברמה האישית, אלא כצעד טוב או נכון עבורנו בהיבט המשפחתי הרחב יותר, מציינת יערה.

מעודד ומשמח לראות את תנופת הקליטה במושב ובאזור בכלל כהזדמנות לצמיחה ולהתפתחות.

"יש בהחלט מקום גם לבעלי מקצועות חופשיים וההרגשה שיש "אבא" לנקלטים חדשים יוצרת הרגשה של אופטימיות ובטחון בעתיד"
מוסיף ארז.

מאחלים לתושבי הערבה שהשנים הבאות ייטיבו עם כולם, כפי שקרה בשנה האחרונה.
שמחים להיות חלק מהצמיחה של הערבה שבהחלט עברה שינויים מהותיים בכל התחומים מאז עזב ארז לפני 10 שנים.

ראיון וצילומים: המערכת

---

ערבה פנים רבות לה

המטייל בערבה נתקל מדי פעם בסלעים ועצים בעלי צורות שמעוררות את הדמיון. צריך רק להעיף מבט ולפעמים גם מבט שני..  לפניכם אוסף תמונות כאלו. נשמח לקבל נוספות..

---

  "רוכבי צוקים"

דורית , תומר לינצנברג וארבעת ילדיהם גרים בצוקים מתחילת השנה בביתם היפה הפונה מערבה לנוף מדהים של נחל צופר. הבית תוכנן בקפידה במשך שנה והבנייה ארכה כשנה וחצי. במהלך אותה תקופה המשפחה התגוררה בספיר.
עיקר גאוותם הוא גג הבית המשמש מלון אורחים, פינת זולה בלילות הקיץ החמים, ומקור למריבות בין בני הבית - כולם רוצים להתבודד עליו...

דורית ותומר חדשים אולי בצוקים, אך הערבה היא ביתם מזה זמן רב. תומר חי 25 שנה בקטורה, ודורית הצטרפה אליו באמצע הדרך. בקיבוץ תומר הקים וניהל חוות תיירות לטיולי רכיבה על סוסים. שם גם למד והשתלם בפרזול סוסים, עיסוק צדדי שלו בנוסף לעסקי הביטוח אותם הוא מנהל כיום.
לאחר שהחליטו לפוש מחיי הקיבוץ, נדדו לשנתיים עד ניו זילנד, כשחזרו,  עברו  בערבה התיכונה ונשבו בקסמי המקום. כיוון שלא רצו להיות חקלאים והקיבוץ כבר ירד מהפרק, התאים מאד הרעיון של התיישבות בצוקים. התעסוקה התיירותית קרצה להם, בהתחשב בכך ששניהם מורי דרך ובעלי ניסיון בתחום זה.
האהבה לסוסים ואהבת הארץ והמדבר הולידה את הרעיון של הקמת מיזם "רוכבי צוקים". במרכזו יוקם מועדון רוכבים שישמש מקום התכנסות לכל הנופשים והמטיילים (הולכי רגל, רוכבי סוסים, אופניים...). המקום יכלול שרותי שטח ובקתות אירוח, משהו מעין חאן של פעם.
הכשרת קרקע בוצעה, יש צנרת, נטעו העצים הראשונים ויש גם הרבה חזון והתלהבות.

הישוב צוקים נבנה עם ראיה תיירותית, תוך כדי שמירה על האופי השקט והרגוע של הישוב. יש בו כבר חיי חברה, מזכיר וועד המורכב מחמישה תושבים מקומיים ועונה על כל הצרכים. דורית ותומר מצרים על כך שעדיין לא כל הישוב אוכלס ובניית חלק מן הבתים מתנהלת בעצלתיים. הם מקווים שגם אזור הישוב הישן בצוקים (צופר הישנה), שיש לו ערך היסטורי, ישופץ וישומר ולא יוזנח וייהרס.

להיכרות ראשונה עם המיזם הפעילה המשפחה כולה ביום העצמאות האחרון משחק "מחפשים את המטמון". פעילות זו היא אטרקציה בפני עצמה, ומשווקת כהצעה לפעילות בטבע למטיילים באזור על ידי "רוכבי צוקים".
במשחק השתתפה קבוצת בני נוער אמריקאים. הם חולקו לקבוצות קטנות, וקיבלו כתב חידה באנגלית על אזור צוקים, דף הוראות ומפה המנחים למציאת המטמון.

הקבוצות נעו מתחנה לתחנה, תוך בצוע משימות על בסיס תחרותי – לימודי. כל התחנות אוישו בבני המשפחה (פרט לניב הבכור, שהיה בשנת שירות). צור – הצעיר שבחבורה ( בן 9) היה אחראי על תחנת מגרש הכדורסל והמשימה: לקלוע מס' מסוים של סלים לפני שממשיכים הלאה. נעמה (בת 12) חיכתה לקבוצות באפיק הנחל. שם, על סוגי הצמחים השונים נתלו סרטים צבעוניים והנערים היו צריכים להתאים צילומים ושמות לצמחים שבשטח. שחר (בן 17) היה אחראי על תחום הסלעים, ותאר את השיטפון הגדול שהיה בנחל מתחת לבית מספר שבועות לפני כן.
בתחנות אחרות בוצעו משימות עם דגש על ההתיישבות בצוקים ותצפית על הסביבה. התצפית נערכה מגג הבית.

תומר ודורית רואים את עתידם בערבה התיכונה בעיקר בשל השקט והשלווה שסובבים אותם והם מקווים להיות חלק מהפיתוח התיירותי של האזור.

ראיון ותמונות: המערכת

---

מהערבה לפרו וחזרה

שבע כהן מעין יהב וורדית אלוני מעידן הצטרפו למשלחת הצלה לפרו, לטיפול בנפגעי רעידת האדמה.

שבע מספרת:

יצאנו לפרו כמשלחת סיוע רפואי מטעם פ.י.ר.ס.ט. (היחידה הישראלית להחשת פעולות הצלה).
העבודה התמקדה בעיקר באזורים נפגעי הרעש אליהם לא הגיע כל סיוע רפואי.
היינו קבוצה של שבעה איש מישראל. מידי יום פתחנו מרפאות ב2-3 כפרים נידחים אשר חלקם נהרסו לחלוטין ותושביהם שוכנו באוהלים וסוכות במזג אויר קר מאד.
פתחנו מרפאות זמניות בבניינים שלא ניזוקו - כנסיה, גן -ילדים, תחנת משטרה ואפילו באוהל מאולתר או תחת כיפת השמים.
כיון שהבניינים בנויים מלבני בוץ רוב הפגיעות לא היו כל כך קשות.
השתדלנו לעזור לכמה שיותר אנשים. היינו פותחים שש עמדות ומקבלים לעיתים 250-300 חולים ביום.

במשלחת ההצלה בתורכיה לעומת פרו עבדנו תחילה בחילוץ מהריסות ורק אח"כ עברנו לעבוד בבית - חולים שדה שהקים צה"ל. כמו כן היה שוני רב בפציעות בשל שוני באופי הבניה מזג - האוויר החם.  שם גם הכל היה מסודר ומאורגן בעזרת ציוד שהיגיע מהארץ.

כתבה ב nrg אודות המשלחת

---

עוד תמונות מספרות

ריקוד החממה

עלעול מתעלל בחממות מושב עידן. צולם מכביש הערבה -  2.04.07.

צילום: דני הדס / פארן

---

זה הטבע שלנו

מפלצת בחצר האחורית

יורם חמו מסביר:

בתמונה חרדון צב מצוי. הוא מגיע עד לגודל של 75 ס"מ.  חי לבדו במחילה, שיכולה להגיע עד אורך של 4 מ' . אזור המחיה של החרדונים הוא בעיקר בערבה, אך ניתן לראות חרדונים גם במדבר יהודה ובנגב -  לא במקומות הקרים. הם צמחונים ואוכלים בעיקר עלווה של עצי שיטים, פרחים וחד שנתיים.  כיוון שהם בעלי דם קר, הפעילות שלהם מאד איטית. התאילנדים צדים ואוכלים אותם והקטינו מאד את האוכלוסייה של חרדוני הצב  - עד %50 . גם אבדן בתי גידול משפיע זה נכון לגבי בעלי חיים אחרים - פעם ניתן היה לראות הרבה יותר חיות בר בערבה, היום הרבה פחות.  חרדוני הצב הם נדירים יחסית היום.  כל חרדון חי בטריטוריה שלו ובמחילה שלו. ההזדווגות באביב, . הנקבה מטילה את הביצים בתוך בור ומכסה בחול.  6-12 חרדונים בוקעים ומי שמצליח - שורד.
החרדונים בד"כ לא מהווים היום בעיה לחקלאות, כי רוב שטחי הגידול סגורים. בעבר הפקחים היו לוכדים אותם במידת הצורך  ומעבירים אותם לשמורת שיזף או לשטח לא חקלאי אחר.

יורם מבקש ליידע את  התאילנדים ולבקש לא לפגוע בחרדונים. אם מזהים חרדון צב באזור חקלאי בו הוא חשוף לריסוסים וסביר להניח שלא ישרוד - ניתן להתקשר אליו (057-7762076) והוא ידאג להעביר אותו למקום מתאים יותר

צילם בחצר: אברהם קדם (קקטוס) / עין יהב
על חרדון צב מצוי: יורם חמו / ספיר

---

עוד תמונות מספרות

צילום: דני הדס

---

פותחת בקלפים

נירי בוזגלו מפארן עוסקת בתחום לא כל כך שגרתי – קריאה בקלפי טארוט.
בקשנו מנירי להסביר לנו קצת יותר על התחום הזה:  איך הגיעה אליו ומה הם בעצם קלפי הטארוט.

מה משך אותך בתחום זה?
התעורר בי צורך ללמוד קריאה בקלפים כי רציתי לעזור לאנשים להרחיב את המודעות שלהם ולהבין טוב יותר את הנעשה בחיים שלהם כאן ועכשיו. בנוסף לכך, אני לומדת כל הזמן ועובדת עם עצמי דרך רוחניות ומאמינה שהמימד הרוחני הוא משמעותי מאד בחיים. ישנה המון בורות בתחום הזה. יש שחושבים שאם אתה אדם רוחני, אתה לא מחובר למה שקורה בחיים "האמיתיים". יש כל מיני דעות על רוחניות והמון התנגדויות. כמובן, שמי שקופץ למים ומתנסה בעבודה רוחנית, מגלה, לרוב, שהדברים אינם כך בכלל.

איך מגיעים להיות קורא בקלפים?
ישנם הרבה ספרים המלמדים קריאה בקלפים, אך לא באופן מקצועי. אני למדתי בקורס דרך "מיסטיקן" באילת וכן אצל שני מורים פרטיים נפלאים ומקצועיים. כמו כן, יש צורך באיזשהו כשרון ופיתוח אינטואיציה וכן, תרגול רב.

מהם קלפי הטארוט?
חפיסת קלפי טארוט מורכבת מ 78 קלפים. ישנם עשרות אלפים של חפיסות טארוט מסוגים שונים. הקלפים הנפוצים ביותר הם מסוג ריידר: 22 מהם הם קלפי דמויות, הנקראים "ארקנה גדולה", 12 קלפי חצר (מלך,מלכה, נסיך), 4 קלפי אבירים ו-40 קלפים ארקנה קטנה (מטות, חרבות, גביעים ומטבעות). סוגי הקלפים מייצגים מצבי נפש שונים, מצבי מודעות, מצבים פיזיים, תובנות ועוד. למעשה, הקלפים מייצגים קשת רחבה ביותר של מצבים (פיזיים, טכניים ורגשיים) שבני אדם נמצאים בהם. לא משנה באיזה סוג חפיסה קוראים, אך חשוב מאד שהקורא יהיה בקיא בסמלים המופיעים על הקלפים.

איך מתנהלת הקריאה בקלפים?
במפגש ישנם 2 אנשים: אחד – השואל שבא להתייעץ בעניין כלשהו הקשור בחייו. השני – הקורא, שבקיא בטכניקת הקריאה ויכול לעזור לשואל להבין את הסמלים המופיעים דרך הקלפים. בתחילת המפגש השואל מערבב את חפיסת קלפי הטארוט, הקורא פורס הקלפים ומבקש מהשואל להוציא מספר קלפים לפי סוג הפריסה שנבחר. לאחר מכן, מפרש הקורא לשואל מה מייעצים הקלפים בנוגע לנושא שהועלה על ידיו.

מה ניתן ללמוד מן הקלפים?
אני לא נוהגת לקרוא את העתיד, אלא לבחון יחד עם השואל את מצב חייו כרגע, מתוך אמונה שמחשבותיו בהווה הן הן היוצרות את העתיד. בעקבות תהליך הקריאה מתבררים לשואל קשרים בין אירועים שונים בחייו, או שנפתחות בשבילו דרכי פעולה שלא חשב עליהן, ניתנים לו כלים להבין את עצמו לעומק ולחולל שינוי במצבו.

האם תוכלי להביא דוגמא למקרים בהם הקריאה בקלפים עזרה לאנשים?
בהחלט. באה אלי פעם אישה והתייעצה לגבי נסיעה לחו"ל. עלה בקלפים, בין היתר, סוג מסוים של אכזבה בעקבות פעולה שלא בשליטתה (אני לא יכולה כמובן לפרט מעבר לכך). הבנו יחד דרך הקלפים יותר על המצב ומאיזה מחשבות ורגשות הדברים נובעים וכך, כאשר היא "הגיעה לגשר", היא הייתה מוכנה וידעה לפעול בשיקול דעת, שלווה וחופש. דוגמא נוספת: באה מישהי להתייעץ בנוגע ליחסים שלה עם בני משפחה מסוימים והקלפים עזרו לה להבין כיצד אותם בני משפחה רואים אותה ואת מערכת היחסים והיא הייתה מופתעת לגלות מה באמת הם חושבים ומה באמת היא חושבת ומרגישה ובחרה דרכי פעולה חדשות שהובילו לשיפור משמעותי ביחסים.

לקריאה נוספת: נירי ממליצה על האתר של ד"ר יואב בן-דב
התמונות + הסברי הקלפים מאתר "חיים אחרים"

---

עוד תמונות מספרות

צילום: אורית אביבי / עין יהב

---

אישה משתרעת מתחת לגשר

היא נובעת מהאדמה
היא תבליט של האדמה
היא משקפת נוף ההרים סביבה
היא מכילה את האבן - יסוד האדמה
 היא כנועה לטבע
היא מקשיבה
היא בהענות ללא כחל וסייג

אור-נה רן

הנוסעים על כביש הערבה בודאי תוהים בעוברם ליד הגשר הגדול על נחל צין מהו "פסל הדרך" ממערב ומתחת לגשר.

עצמון הורביץ מקבוץ יטבתה שלח אלינו מאמר, שנכתב ע"י אדריכל חמי גורלי ושופך אור על התעלומה.

שם הפסל הסביבתי : אשה משתרעת.
מיקום:על גבעה מדרום לגשר נחל צין בכביש הערבה, צופה אל הנחל.
מידות: אורך 24 מטר, גובה 5 מטר.
חומר: בנייה באבן מקומית.
פיסול: אורנה רן
הוקם ע"י מ.ע.צ. מחוז הדרום בשנים 1994-1995

בניתוח מעשה האמנות של "אשה משתרעת" אני מדמה אין ספור צעיפים, כמעט שקופים,שוקעים זה בזה ברוח מערבלת. על כל צעיף רמז צבע או קו, ואט אט מתגבשת היצירה לשלמות מוצקה. יש צעיפים עליהם מוטבעת נשמתה של האמנית, יש שעליהם נמצאים זיכרונותיה, שאיפותיה, על האחרים נאסף ידע התרבות שלה.
זו המסירה האמנית: ויש האמצעי בו מועבר המסר, החומר, ואחרי שנבחר החומר, על האמן לגלות כיצד לעבוד בו.
באמנות סביבתית, נוסף האוצר הבלום של צעיפים עם הטבעות הסביבה- למידה, תגובה, גילוי של הפנים הרבות שלסביבה – תמונת השטח, הזיכרונות ההיסטוריים והמיתולוגיים,
החיים המפכים בטבע החי, בצומח, היצירה הבנויה של האדם, מבנה כיסוי הקרקע, מזג האוויר, הנוף הנשקף.
תוכנה של היצירה הוא "אישה משתרעת". ונוס הנרדמת של ג'ורג'נה, ונוס של אורבינו של טיציאן, מאיה הערומה של גויה, הנשים/גיטרות של פיקסו, הנשים החלולות של מור, כולן יחד נאספות וגדלות לאישה מיתית משתרעת דוממה במדבר., המדבר בו מתגלה הטבע במלוא עוצמתו הראשונית, הבלתי מופרעת.

תודה לאור-נה רן על משלוח ההסבר והצילומים
צילומים: אור-נה רן,  דר' עמי רן

---

ערבה צעירה

נועה ריבנבך ואביתר גינת

נועה ואביתר הם ממש לא זוג חקלאי "טיפוסי" : שניהם בעלי תואר שני, בעלי מקצועות מבוקשים, אשר הספיקו ל"טעום", מחיי העיר. לנועה, ילידת חולון ועירונית בכל רמ"ח אבריה, היה קצת קשה עם המעבר לערבה "תפסתי אותה כשהיא לא מוכנה והיא אמרה שבסדר.." מחייך אביתר.
אז למה בעצם לעשות את המעבר? מה היה רע? "ברגע שהפסקנו להיות רק זוג והפכנו למשפחה, ידענו שאנחנו רוצים יותר זמן ביחד" על כך שניהם מסכימים. "וזה בדיוק הזמן, לפני שממש פיתחנו קריירה והתערינו במקום אחר"
אז ארזו הכול, סיפרו את החתולה (לובה, פרסית לבנה יפיפייה), שלא תסבול מהחום והגיעו לפני שבועיים. בינתיים מארגנים את הבית, מבלים עם הילדה ובערב עם החברים שבאזור (רוב בני המחזור של אביתר חזרו לערבה – חבר מביא חבר?!).
בילויים אחרים? "עוד לא יודעים, מקווים שיש.."

אביתר השתלב במשק של ההורים בענף חדש שנכנסו אליו השנה – דגי נוי. הדגים אולי לא זקוקים לפסיכולוג, אבל הענף בהחלט מאתגר ויש הרבה מה ללמוד. נועה החלה לחפש עבודה עוד לפני המעבר ומצאה – בסטודיו לגרפיקה של החברה לפיתוח. בתחילת ספטמבר היא מתחילה לעבוד במשרה מלאה.. "משרה מלאה??" תמהנו. "פה לאנשים זה נראה הרבה כשמדובר באמא לילדה קטנה" כך נועה "אבל במקומות בהם הייתי עד עכשיו זה נראה ממש טוב לעבוד עד 4:00.."
"אביתר – בתור מי שגדל בערבה – אתה מרגיש שחלו פה שינויים?"
"בהחלט! קודם כל – החלק היותר בעייתי - ממש קשה להשיג בית, חצי שנה לקח לנו ואני יודע על אחרים שעדיין מחכים או גרים במגורים זמניים. תוכנית ההרחבה בחיתוליה, חסרים בתי מגורים ואפשרויות התעסוקה עדיין לא גדולות. יחד עם זאת, יש לי הרגשה שאנו נמצאים היום בתקופה של תנופה אדירה מצד צעירים להגיע לערבה. אני לא זוכר ביקוש כזה לפני כן."
ונועה מוסיפה: "הערבה זה לא רק חקלאות. ככל שאפשרויות התעסוקה יתפתחו ויתגוונו כך יותר ויותר משפחות צעירות תגענה לכאן."
וברוח זאת גם האיחולים לערבה לשנה החדשה: "רווחה כלכלית ועשייה תרבותית"

גם אנחנו מצטרפות בלב שלם לאיחולים ומוסיפות איחולי השתלבות קלה והצלחה למשפחה הצעירה.

ראיון וצילום: המערכת

---

סופר שנזל

קומיקס בהמשכים - פרק ד'

 

כתב וצייר: יואב בן-רובי /ספיר

---

רק בצחוק...

והפעם לכבוד ראש השנה אתם מוזמנים קודם כל להצטרף לריקוד הכרת התודה -  ותראו שהחיים יהיו יפים יותר.

עצבים

מרצה לפסיכולוגיה מסביר איך אפשר לעצבן בן אדם ואומר, "יש 3 סוגים של מצבים בהם אדם כועס יכול להימצא."
לצורך הדגמה הוא מרים שפופרת ומחייג למספר כלשהו. בחור עונה לטלפון והמרצה שואל אותו, "חיים בבית?"
"זאת טעות", עונה הבחור ומנתק בכעס. המרצה מסביר, "מצב ראשון, הבחור כועס, אבל עדיין שולט על עצמו."
המרצה מחייג שוב לאותו מספר, ושוב שואל את הבחור, "חיים בבית?"
הבחור מעבר לקו מתחיל להתעצבן ואומר, "מה קרה, לך אין פה אדם בשם חיים, עזוב אותי כבר."
המרצה מסביר לסטודנטים, "זה מצב עצבנות שני. הבחור מתחיל לצאת מדעתו."
המרצה שוב מחייג לאותו המספר, ושואל, "חיים בבית?" הבחור מעבר לקו מתעצבן, מתחיל לצעוק, מקלל את המרצה ובסוף מנתק.
המרצה מסביר לתלמידיו, "עכשיו ראינו איך האדם לא שולט על מעשיו ודיבורו. זהו מצב של עצבנות קיצונית ואבדן שליטה מוחלט."
אחד הסטודנטים קם ואומר: "יש עוד מצב אחד שלא הזכרת, מצב של אבדן קשר עם המציאות."
המרצה המופתע אומר, "בבקשה בוא ותראה."
הסטודנט מרים את השפופרת ומתקשר לאותו המספר וכשנענה הוא אומר, "שלום, אני חיים, מישהו חיפש אותי?"

ועוד בקשר לטלפון - הוראות שימוש משנת 1938.  ציורי מאד..