"כל הערבה"
עלון אינטרנט מקוון

גליון מס' 8
5.8.2004

שלום לכולם
קיץ. חם. שיא החום. "אמא מקומית" מספרת לנו איך היא מתמודדת (או לא..) . אני לא יודעת איך אתם - אבל אני מאד מזדהה.

בערבה זו תקופת הנסיעות. יש שנוסעים וחוזרים אחרי תקופה קצרה, או קצת יותר ארוכה ויש שנוסעים וחוזרים אחרי חודשים או שנים...
בגיליון הזה תמצאו קצת חוויות מחופשות, עוד יצירות ויוצרים שפתחו בפנינו את המגירות שלהם - וגילינו דברים מופלאים.

אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי גורלה של הכלבה "סטפי" אליה התוודענו בגיליון הקודם וגם מגלים עוד כמה דברים שאולי לא ידענו על אנשים ומקומות בערבה.

ושוב - הגלגל מסתובב ובשיא החום אנחנו מגיעים מחדש לשתילות של העונה החדשה.

קריאה מהנה!

 אם איזו שהיא כתבה/אייטם עושה לכם חשק להגיב - שלחו אלי ואפרסם בגיליון הבא. 

שימו לב: בגלל חופשה בחצי השני של החודש, מגזין מס' 9 יידחה לתחילת ספטמבר. נצלו את הזמן לקריאת המגזין ושליחת תגובות/תמונות כתבות. אני מקווה שהגיליון של תחילת שנת הלימודים יהיה לכן עשיר במיוחד!

גילה טל /"אינטרנט ערבה"

תמונת השבוע

צילמה ודובבה: יעלית רז /עין יהב

פינת החמשיר והשיר

שתילים בכל מקום .. במשאיות, במגשים, בארגזים.. ובשדות

 עיבוד תמונה: ג'ודית אברהם/חצבה

חדשות בתמונות

ביום חמישי האחרון ארע אירוע היסטורי : החור שבקיר התמלא בתוכן - הגיע הכספומט (או הבנקט כמו שקוראים לו החבר'ה מהבנק ) והושם אחר כבוד באותו חור שכבר פגשנו באחד הגיליונות הקודמים. ובכן -
לא אגדה רעי - יש כספומט בערבה!

בתמונה  - עבודות אחרונות לקראת חלוקת המרשרשים.

לרגע הזה ציפינו... אז פלא שעומדים בתור??

"אמא מקומית"

קיץ

טוב, אחרי שכל יוני התגאינו ש"הקיץ דווקא לא כל כך נורא" והמהמנו לעצמנו בשביעות רצון שהגיע יולי ועדיין לא התעלפנו בדרך לגן, הגיע הקיץ. 

הקיץ בערבה, הלוהט, היבש, שמרגיש כמו תנור טורבו שאופה עוגת גבינה, בשלב  ההתחלתי של ה"מכת חום" . מכת חום אמיתית, טבעית, מלווה באבק דקיק ורוח שמייבשת את גלגלי העיניים ושמש יוקדת שמרתיחה כל מה שבדרכה ויוצרת כתמים על עור הפנים, כאלו שגם קרם פנים שמחירו כמחיר אוטו קטן לא ימחוק לעולם.

 כמה אני שונאת את הקיץ, תמיד שנאתי. בכל ספרי הילדים שקראתי לא הצלחתי  להבין למה כולם מדברים על כמה עצוב בחורף, ואיזה יופי שבא הקיץ. הקיץ הישראלי הוא רחוק מלהיות יופי, ואף פעם לא הבנתי למה החופשה
הארוכה כל כך חייבת ליפול  בתקופה שסכנה לצאת החוצה בין שמונה בבוקר לשמונה בערב. 

חם, חם מאוד מאוד, השמש לוהטת והעור נשרף. אנשים מזיעים, עצבניים ומוכנים לעשות הרבה בשביל להגיע חמש דקות קודם למזגן שלהם בבית, ולכן הסכנה בכבישים גוברת. כל החכמים שהולכים לבריכה כדי להצטנן בשעות הצהריים היוקדות ישלמו מחיר גבוה בעתיד, וגורמים לבעיות לאמהות שמתעקשות לא להרשות לילדים שלהן לצאת לטיגון יומי כזה (לדוגמה: אני). 

יושבים בבתים הממוזגים והסגורים, נושמים האחד את חיידקי השני ומקבלים כל מיני הצטננויות מעצבנות שהן ממש לא במקום בחום הזה. הקריינית בטלויזיה נראית קרירה ורגועה כשהיא מדווחת על 38 מעלות אצלנו, ואני רוצה לזרוק לה בפרצוף: איפה 38 מעלות? אני קונה ועכשיו! בצהרי יום בשמש, כאן אצלי בגינה, אני מוכנה לשים אלף שקל אם הטמפרטורה מתחת לחמישים מעלות.

היחידים שנהנים הם הזבובים, מיליונים מהם, שיושבים במקבצים שחורים, מזמזמים ומעוררי חלחלה על כל נטף מיובש של קרטיב ועל כל פירור במבה שניצל מגדודי הנמלים. הזבובים יושבים גם על הילדים האוכלים את הקרטיבים, וגם על האמהות שלהם, וגם טובעים בכוסות הקפה הקר של האמהות, קפה שצריך לשתות בלגימות בהולות אחרת הקרח נמס לגמרי והופך את המשקה לרב-שכבתי ופושר.

וה"קיץ" הזה נמשך עד דצמבר… הצילו!


להתראות בגליון הבא...

אמא מקומית/ערבה

צל"ש

חופשה בארץ

איך זואי למדה להדליק את האור. 

בתחילת החופש נסענו זואי (כלבת הלברדור שלנו בת 8 חודשים) שחר, אבא ואמא
לשבוע לבית ינאי. כל יום קמנו מוקדם בבוקר הגענו לכלביה של אורי בקמן בנורדיה
לשיעור אילוף. (במשך השבוע זואי נשארה בפנסיון שבכלביה).
זואי למדה לציית לפקודות שבי, ארצה, הישארי, גלגול. להדליק את האור בחדר: לפקודה
"אור" היא למדה ללחוץ עם האף על המפסק.(זואי תלמידה נבונה ומצטיינת).
בשלב מתקדם יותר לאחר שלמדה את הפקודה הישארי וחופשי, היא למדה שהיא יוצאת
מפתח הדלת רק לאחר שאנחנו יוצאים ואומרים לה שהיא יכולה לצאת.
דרך העבודה עם הכלב היא נעימה וחיובית. עובדים כל הזמן דרך חיזוקים, פרסים (נקניק..)
והרבה תשבחות. 
אורי גם מלמד כלבים שמופיעים בפרסומות, (זוכרים את הפרסומת עם כלבי הלברדור וניר 
הטואלט?) קיבלנו הסברים איך הכלבים לומדים לבצע את המוטל עליהם. (גם כאן הכל 
בדרכים נעימות ללא הפעלת כוח).
ראינו סרטים מרתקים, ביניהם סרט על גו'קר הכלב של ריף הדולפינים באילת שהוא 
"מנהיג מלידה" - כלב עצמאי לחלוטין שאימץ את הריף לביתו. כשנמאס לו הוא עולה 
על מוניות באילת וטופס טרמפים לעיר ושוב חזרה לריף (כל נהגי המוניות באילת מכירים 
אותו).

אורי עובד הרבה עם כלבי נחיה לעוורים ונכים (הייתם מאמינים שאת הכלב המתאים 
לעוורים אפשר לזהות כבר כשהוא בן 24 שעות??). באחד הבקרים הצטרפנו אליו לראות
הקרנה של פרסומת לתרומות לכלבי נחיה. (כל כלב כזה עולה הרבה מאד כסף ולכן 
עוזרים לנכים במימון רכישת הכלב). היה מדהים לראות איך תמרה (אישה מדהימה) 
שהיא עיוורת וחירשת עובדת עם הכלבה שלה. הכלבה שומעת בבוקר את השעון מצלצל 
ומעירה את תמרה, היא ניגשת אליה למיטה ומלקקת אותה. כשנופל לתמרה איזשהו חפץ 
הכלבה יודעת להרים ולהביא אותו אליה. את הבגדים שמפוזרים בבית הכלבה יודעת 
לאסוף ולהשליך לסל הכביסה. (באמת, מי מאתנו לא זקוק לכלב כזה?) 
באחד הבקרים ראינו עבודה עם כלבים לאיתור חומרי נפץ ונדהמנו לראות איך הכלב
בעזרת חוש הריח שלו מאתר את מקום החומר בכל פינה שהוסתר.
באחד הימים אורגן לנו סיור במפעל בקיבוץ מעברות להכנת אוכל לכלבים וחתולים. 
ראינו את כל תהליך הייצור מקבלת החומר הגולמי באבקה בשקים גדולים מחו"ל, 
וכל תהליך הייצור עד לקבלת כופתיות. 
לסיום בבוקר האחרון יואב ורחל מהכלבייה הפתיעו אותי ואת הוריי במסיבת הפתעה.
אני וזואי הצגנו בפניהם מה שלמדנו במשך השבוע והכל תועד בסרט למזכרת.

היה שבוע "מאלף" ומהנה, הרבה בזכות הסבלנות של אנשי הכלביה. 

ענת חריט / צופר

תמונות מספרות

ילדה-בדלי

קיץ, חם...כבר אמרנו?

אפשר להימלט מהחום לברכה, אבל אם אתם עדיין קטנים  - אפשר להסתפק בדלי!

בתמונה: עדן אברהם והדלי

צילום: ג'ודית אברהם /חצבה

יש לכם משהו נחמד שצלמתם? שלחו אלינו!

רק בערבה...

יש מושגים שאין בשום מקום אחר בעולם.. רק בערבה.
מדי גליון נביא מושג - ותמונה.

מחכים לתוספות שלכם: איזה מושגים אתם מכירים - שהם "רק בערבה"?

"העברות לתיאלנד"
 אורחים מבחוץ תוהים: "מה זה 'העברות לתאילנד' שמופיע כל הזמן בוידאו? מה אתם מעבירים??
ובמשלוח האחרון של תאילנדים חוזרים קבלנו את התשובה..

בתמונה: בית חדש בכפר בויאיי שבקולט, שבנה אחד מהתאילנדים - בזכות עבודתו בערבה

הטיפ השבועי למחשב

תחזוקת המחשב - פרק א'
משתמשים: מתחילים ומעלה
מערכות הפעלה: הכל.
אין מחשב שלא צריך לתחזק. אם לא תדאגו לכך - תוך זמן (קצר או ארוך) תמצאו עצמכם מול מחשב מקרטע.  בגליון זה נתחיל בסדרה של פעולות שיש לעשות מדי פעם לצורך תחזוקה שוטפת של המחשב.
והפעם: ניקוי פיזי של פנים המחשב:

בכל מקום ובמיוחד בערבה מצטבר הרבה מאד אבק בתוך המחשב. לניקוי אין להשתמש לא בשואב אבק ולא בפאן, אלא במיכל מיוחד לניקוי ואם יש לכם קומפרסור - מצוין והרבה יותר חסכוני. כדאי לנקות את המחשב מדי פעם, ולא להניח לאבק להצטבר בשכבות כי הדבר גורם לחימום יתר ולהכבדה על המחשב. אני לא מציעה לנקות את המחשב בתוך הבית - זה די ברור.
מתי:
כל כמה חודשים, בתלות בכמות האבק שמצטברת.
איך:
1. כבו את המחשב
2. הסירו את כל החיבורים. אם אתם חוששים שלא תדעו לאן להחזיר סמנו את הכבל ואת החיבור שלו בצורה ברורה, למשל בעזרת טוש (מועיל גם שמוסרים מחשב לתיקון).
3. פתחו את המחשב: במחשבים ישנים יש בד"כ ארבעה ברגים, שנים מכל צד של המארז מאחור והמארז נפתח כולו ביחידה אחת. במחשבים החדשים יותר די לפתוח דופן אחת - הדופן שאין לידה חיבורים. אם תטעו - פשוט החזירו את הדופן למקומה ופתחו את השניה. לפעמים יש מחשבים שהפתיחה שונה - אולי יש צורך להסיר את הפנאל הקדמי או העליון.
4. לצורך הניקוי הניחו את המחשב על כיסא או משהו דומה - לא על הרצפה. נקו בזהירות, אך אין צורך לחשוש יותר מדי, נסו לא להעיף אבק לעבר הכוננים אלא מהם והלאה (אבק יכול לחדור לתוך כונן ה CD-ROM - רצוי אחרי הניקוי לנקות את הכונן עם דיסק ניקוי מיוחד ) . במיוחד חשוב לנקות מאווררים ואת ספק הכוח מבפנים (זו קופסא סגורה עם מאוורר שמחוברת למארז)
5. בגמר הניקוי סגרו את המחשב והחזירו את הכבלים למקומם.
המחשב יודה לכם..
 

מן העיתונות

בשולי החדשות

"כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת....."

• האם מדינת ישראל באמת מקום טוב לחיות בו? אולי, רק אם אתה חבר הנהלת חב' החשמל או בועד העובדים. מי שמכחיש שהוא יושב ומצפה לעריפת ראשים ולניקיון יסודי בתוך מעגל הזוגיות המופלאה של הדירקטוריון והזכיינית לאספקת גז טבעי, שיקום!
   

•  המפכ"ל הפורש שלמה אהרונישקי שחש עצמו צפור דרור עכשיו, שמח לבשר לנו כי ישראל זה עדיין לא סיציליה, ביום שבו נרצח שופט בישראל. בטרמינולוגיה המשטרתית נוצר מינוח חדש המסווג ומבדיל בין רצח על רקע פלילי, לאומני או אישי??? והמדינה כולה כמרקחה....
   

•  ישראל מציגה ענף יצוא חדש/ישן : חיסול חשבונות פאמיליארי. אז אם אתם נוסעים לחו"ל, רצוי להתעדכן באיזה רחוב נמצאים בתי קזינו (רובם בבעלות ישראלית) וכל זה בצד התנהגות בזויה של "הישראלי המכוער" ברחבי העולם.

"ובכל זאת, דברים יפים קורים לנו עכשיו, בכל זאת, כולנו פה וזה שווה זהב...."

• עיריית תל אביב החליטה לאכוף על בתי עסק בעיר להציב שלטים בעברית. אי לכך, בעל עסק שיציב שלט בלועזית בלבד- ייקנס. בעלי עסקים שכבר הזמינו שלטים יוכלו להנות מתקופת מעבר. ההחלטה התקבלה בעקבות עצומה, שיזמה חברת מועצת העיר, זהר שביט.
  אז איך אומרים בעברית בורגר ראנץ'???

• קופץ המוט הישראלי אלכס אוורבוך, זכה בפעם השניה העונה בליגת הזהב והוא נראה טוב לקראת אולימפיאדת אתונה שתפתח החודש. 5.75 מטר הספיקו הפעם.
  נבחרת העתודה בכדורסל של ישראל, העפילה לגמר במשחקי אליפות אירופה למשחק מול סלובניה.
  ....

• ממש רגע לפני יציאת הכנסת לפגרת הקיץ....
  התקבל חוק החופים הבא להגן על חופי הארץ מפני כרישי הנדל"ן.
  
  התקבל חוק איסור מכירת סיגריות לקטינים. מכירת סיגריות לנערים בני פחות מ-18- תיחשב מעתה לעבירה פלילית,
  
  אפססס... האם גם באפכם עולה ריח של קידמה, או שמא של בחירות???
  כך או כך זה נוסך אופטימיות.

שגי אסף/עין יהב

"אפריקה בערבה"

רשמי סיור בחוות האנטילופות של יוסי בן

יוסי בן מצופר יחד עם אחיו דוד, מקימים בערבה מיזם שנראה כמו התגשמות של פנטזיה פרועה:
 

ספארי עם חיות אפריקאיות, גן טרופי עם פרפרים, אגם עם גשר ובית קפה, מסעדה, אמפיתיאטרון המכיל 1500 מקומות ישיבה, תיבת נוח שהיא גם גן חיות, ספא ובריכה ,צימרים וקמפינג ובעתיד - מי יודע? השמים הם הגבול. כל זה - בשטח בן 1500 דונם של ערבה צחיחה. הפרויקט התעכב בשנה שלמה לאחר ששרפה כילתה כליל את התיבה (ראו בתמונה למטה) לפני קצת יותר משנה. כיום התיבה שוחזרה במלואה והיא מרשימה ביותר.

יצאנו לשטח כדי לעמוד מקרוב על התקדמות הפרויקט.

כבר בשער אנו מקבלים את התחושה של כניסה לספארי. למרות החום היוקד, החיות הרבות - סוגים שונים של אנטילופות, איילים, כבשי קמרון, עיזים,דישונים, אימפאלה, קודו, יעלים... וגם הערוד הזקן בארץ (או בעולם..), העונה לשם "איתי" - מסתובבות חופשיות ברובן, כשהן מעדיפות את צל העצים והסככות הפזורות בשטח ומביטות בנו בעיניים אדישות.

בשטח הקמפינג, כבר עומדות סככות ושירותים לרשות הנופשים (מחיר פתיחה מיוחד: 40 ₪ לאדם ללילה, כולל רחצה בג'קוזי וסיור במקום) . בקתות העץ בבניה ויושלמו בקרוב.
מי שמחפש רגע של שלווה ורוגע יכול למצוא אותו בגן הפרפרים המתעופפים לכל עבר באווירה פרחונית ופסטורלית. כיום הוכנסו 100 פרפרים מסוג דנאית, בעתיד צפויים להיות בגן לא פחות מ500- פרפרים.
"נו, אז מתי הפתיחה החגיגית?" אנו שואלות את יוסי. הוא לא נוקב בתאריך מדויק אבל מבטיח שבעוד חצי שנה בערך כבר תהיה התקדמות גדולה..

המים הגיאוטרמים ממלאים כרגע את הג'קוזי ובעתיד ימלאו גם את הספא והבריכה הגדולה, ויזרמו במפלים ובתעלות אל האגם שלמרגלות "תיבת נוח".

והעיקר - עוד אטרקציה נוספה בערבה לתפארת תושביה ומדינת ישראל (כרגע יוסי ואחיו בונים ומתחזקים את כל העסק כמעט בעצמם אבל בעתיד הקרוב צפוי שיזדקקו כאן לידים עובדות נוספות).

וליוסי בן המשדר הרבה אופטימיות מדבקת גם בחום של 40 מעלות פלוס, כבר 17 קיצים - מאז הגה את הרעיון – יישר כח!!

כתבו וצלמו: אסתי סלע, גילה טל/עין יהב

חשיפת יתר

במדור זה נביא מדי פעם צילומים של צלמים מהערבה. לא צריך להיות צלם מקצועי כדי להתארח 
במדור זה (אם כי אפשר..) מספיק להיות חובבי צילום עם אוסף תמונות מענין. 
והפעם: יוסף שפירא

קשת בענן - זה קורה גם בערבה בפעמים נדירות שיורד אצלנו גשם.

יוסף מצלם כל דבר שתופס לו את העין. פעמים רבות משהו לגמרי שגרתי מזוית שונה או באור אחר
- מקבל מימד אחר לגמרי.
הוא אוהב במיוחד את התמונות שמנציחות רגע חולף ובעצם מספרות איזה סיפור שאנשים שונים 
יהנו ממנו בדרך שונה - תמונות של אווירה - וגם של מזג אויר.. 

מה עושים האנשים שבתמונה? פותחים עוגיות מזל? כותבים עתירות לבית המשפט? 
לאאא... מכינים פתקים כדי להטמין בכתל.. 

צילום: יוסף שפירא / ספיר

יוצרים בערבה

היה זה אחר צהרים רגיל ואפור כשאמי הלבישה אותי בבגדים חגיגיים, ולקחה אותי לצלם המדופלם שברחוב בן-יהודה. 
בחלון הראווה שלו הוצגו תמונות צבעוניות בצבעים של פעם, עם קסם מיוחד ועדין. הוא הושיב אותי על שרפרף קטן, וביקש שאחייך למול המצלמה המכוסה בבד שחור כשהוא עצמו נעלם מאחוריה. אבל אני נשארתי לשבת רצינית, מתבוננת בפלא שנקרא מצלמה, ולא התחשק לי לחייך. אמי התעצבנה מאד, 
כי התמונות היו מיועדות לאחיותיה שבאמריקה ובשום פנים ואופן לא רצתה שיראו בתמונה ילדה עצובה. 
כל התמונות יצאו מקסימות; אבל אמי רכשה רק את הקטנות, שאינם-צבעוניות. ואילו התמונה הגדולה והצבעונית שלי נשארה להתנוסס לתפארת בחלון הראווה, לנגד עיניהם של העוברים והשבים. 
אבל איך בכל זאת הגיעה אלי התמונה? זהו סיפור מדהים באמת.

רחוב בן-יהודה של אותם הזמנים, טרם צאת הבריטים מהארץ, היה רחוב שוקק חיים. בוקר אחד נשמע לפתע קול פיצוץ אדיר! הבריטים הניחו חומר נפץ והעלו את כל הרחוב באוויר. הייתה זעקה גדולה, אנשים רצו מבוהלים מפינה לפינה, מורטים את שערותיהם אחוזי אימה, מבולבלים, בוכים וצועקים: "הצילו!" לביתנו הגיעה חברתה של אמי, שהתייפחה על צווארה וסיפרה לה שזה עתה התמוטט הבית שלהם ובעלה נישאר קבור מתחת להריסות. 
מאחריה הציץ בנה אליהו, חברי הטוב; ובעוד אמו בוכה ומורטת שערות, הוא קרץ ורמז לי לגשת אליו. כשהתקרבתי אליו ראיתי שבידו האחת הוא מחזיק זוג מגפיים חומים וחדשים, ובידו השנייה - לא תאמינו – הוא החזיק את התמונה הצבעונית שלי מחלון הראווה. כשנסו על נפשם, הוא ראה ברחוב שתי מתנות - לי ולו - מבצבצות מבין ההריסות: זוג מגפים חדשים בשבילו, והתמונה הצבעונית 
שלי מחלון הראווה שהתרסק לרסיסים.
מאז, לא ירדו עוד המגפיים מרגליו של חברי אליהו; הוא צחצח אותם בכל יום, ושמר עליהן כבבת עינו. והתמונה הצבעונית שלי תלויה אצלי על הקיר עד עצם היום הזה, ועיני התום של הילדה עוקבות אחרי לכל מקום. 

נתי בר-שלום/ספיר

הסיפור לקוח מתוך מקבץ הסיפורים של נתי בר-שלום: האמת מביטה בי. 
בגליונות הבאים נתוודע לעוד סיפורים מרתקים מאותו מקור. 

חוויות מרחוק

כמו בערבה , גם באמריקה מסיימים י"ב.
החבר'ה המסיימים נפגשים למסיבה (Prom) שנערכת באחד המועדונים האקסקלוסיביים בעיר. לפני כן נפגשים באחד מהבתים לטרום מסיבה (Preprom), נפרדים מההורים ומהמשפחה ולשם מגיע הרכב לאסוף אותם למסיבה שבעיר .

        טקס חלוקת התעודות נערך מספר ימים 
        אחרי כן בבית הספר עצמו -
         בדיוק כמו בסרטים..

         אמרנו לכם? אמריקה...

עוד יוצרים בערבה

 מן המגירה

יערת הדבש/עידן
עיבוד תמונה: ג'ודית אברהם/חצבה

עוד חוויות מרחוק

תחקיר

והפעם משהו שחשוב לשים לב אליו, ויוסף שפירא מביא לנו את הסיפור המלא:
דואר זבל "ספאם מייל" - וירוסים שמגיעים דרך הזבל בצורה מתוחכמת

יום אחד אתה מקבל ספאם תמים וסטנדרטי פחות או יותר, מאילו המציפים אותנו בתיבות האימייל, המנסה למכור לך גלולות כל שהן,
לאותו אימייל אפילו מצורף קישור להסרה מרשימת התפוצה-ראה בתמונה.

דוגמת האימייל שנשלח: 

נסיוני לימד אותי כי ברגע שאתה מבקש להסיר כתובת "דואר זבל"  מסוימת, היא נקלטת מיד ככתובת פעילה.
מכאן הדרך רווית הספאמים סלולה, הכתובת שלך מהווה יעד בטוח לספאם מייל מעתה.
לכן כדרך קבע אני פשוט מוחק הודעות כאלו ו"מלמד" את תכנת הדואר לא לקבל כאלו יותר.
מסקרנות, החלטתי הפעם לנסות את הקישור כי הוא אכן הוביל לאתר ולא לכתובת פיקטיבית כמו שקורה הרבה.

בדקתי כי האנטיוירוס והפיירוול שלי אכן עובדים, וודאתי שהקישור לא מעביר שום מידע לאתר בלחיצה עליו, על ידי בדיקת קובץ המקור וניתוח הקישורים.
הגעתי לדף הסרת כתובת אימייל שמלבד האפשרות להסרה היתה שם פרסומת לתכנה שנלחמת לכאורה בספאם מייל. זאת ועוד - מיד התבצעה פקודה על ידי דף האינטרנט להטעין את אותה תוכנה.
תוכנת הפיירוול שלי מיד התריעה וגם האקספלורר התריע שישנה תוכנה המנסה להיטען.
מיד נעשה נסיון להחדיר למחשב שלי תולעת מסוג: Dropper.Inor . 
ראה תמונה מצורפת , המציגה את ההתראות שהתקבלו מה-firewall ומתוכנת האנטיוירוס ואת ההודעה על הורדת הקובץ.
בהוראות ההתקנה של התכנה מודגש באדום כי כדי להמשיך עליך לאשר את ההתקנה בניגוד להתרעה המתקבלת.... "בום" זהו, אתה נגוע, מבלי לדעת דברים מסויימים, גולשים עלולים למצוא את עצמם חשופים לתולעים ושער מיני בישין באינטרנט.

עוד תמונות מספרות

מעקב

אחר הכלבה סטפי 
בשבוע שעבר הכלבה עברה ניתוח נוסף היא מגלה כוח רצון עצום לחיות, אבל התברר שהתפתח סיבוך נוסף שאינו מאפשר לה לעכל מזון, כך שהעתיד שלה לא ברור. יכול להיות שהדבר יוכרע בשבוע הבא, כי לא ברור אם היא תשרוד ניתוח נוסף. 
למרות מצבה וחולשתה, היא מסתובבת ואהובה על כולם בבית החולים. 
בהתרמות דם שהתקיימו עד היום נאספה כמות יפה של מנות דם ויאספו נוספות בשבוע הבא. 
תודה לכל התורמים!
מנות הדם הם מתנה לבית החולים, (בית חולים וטרינרי בבית דגן - שלוחה של האוניברסיטה העברית בירושלים) שאין לו בנק דם ואין לו דרך אחרת להשיג את מנות הדם הדרושות לפעילותו המבורכת. 

תודה לכולכם.. ותחזיקו לי אצבעות...

צילום ועדכון: משפחת עמירן

תגובות לגיליונות קודמים

מירה'לה עמירן ממחזרת כבר שנים רבות, ומשתפת בחדוות היצירה הממחזרת את ילדי הגנים.
אחד הפרויקטים הגדולים היה דרקון ענק ששוכן כבוד באחד מחדרי הגנים. מירה'לה מספרת על תהליך היצירה:

התחלנו בהתמודדות עם דמות היצור האגדי ששמו דרקון - או דרגון - בספרים ובאינטרנט והחלטנו ליצור יצור כזה...
הוצאנו מהמחשב תמונות מאתרים שונים צבענו, העתקנו ונכנסנו לדמותו... יצרנו דרקון ממוחזר: טחנו ניירות גרוסים, עיתונים, וכל ילד מ70- הילדים יצר טבעת ממוחזרת שהיוותה חוליה מאורכו של הדרקון. הטבעות נצבעו ועליהן הודבקו זהבים ישנים וממוחזרים. יצרנו ראש ענק בעזרתי - גם הוא ממולא במיכלי פלסטיק ישנים, השחלנו ה-כ-ל על צינור טפטוף ממוחזר- שבמקום להיזרק למזבלה או להישרף מצא דרכו לעבודת יצירה של ילדי הגנים. כך למדו הילדים עוד פרק במיחזור ושמירה על איכות הסביבה.
המיחזור עבורי הוא דרך חיים: להשתמש בחמרים יומיומיים שנוצרים במהלך החיים, יחד עם חומרים מהטבע,למצוא בהם עניין מחודש- ועל ידי השימוש בהם ליצירה ואמנות - גם להבין שאפשר להגן ולא לזהם את עולמנו. ניתן לאסוף כמויות עצומות של נייר וקרטון במקום לכרות עצים חדשים...חשוב לא לשרוף מזבלות, לא לשפוך נפט לים ולהגן על החיות.

מירה'לה עמירן /עין יהב

בתמונה: רק חלק קטן מהדרקון - הדרקון כולו ארוך מדי ולא הצלחנו לשכנעו להיכנס לתמונה..
יחד איתו - עץ ממוחזר - שנמצא במתנ"ס.

לאמהות שבינינו, שלפעמים נראה להן שקשה לגדל ילדים...
אין לכן מושג עד כמה החיים שלנו קלים, כשמשווים עם חיי הנשים והאמהות במזרח.
הילדים מגדלים זה את זה ומבלים בחבורות כאשר האמא עסוקה בשדה, מבשלת ומנקה ובין לבין גם מפנקת את הבעל. בד"כ בהריון או מניקה. היא מסתובבת כל הזמן כאשר כמה זאטוטים תלויים עליה מצד זה או אחר.
אין ספק ששם עדיף להיוולד גבר - הרבה יותר פשוט..

חני ארנון / עידן

כאמור, שתי הבנות הן חלק מ"קבוצת אביב" שרוכבות בחוות שדמות בהדרכתה של גילי שדמות.
את מקומן בנבחרת של הקבוצה רכשו הבנות בזכות עמידתן בדרישות במשך כשלוש שנים של השתתפות בפעילויות שכללו תחרויות רכיבה, סדנאות וכמובן נוכחות אמיתית בבית הספר והתנהגות נאותה, חשוב לציין, שבנוסף להישגים ברכיבה, זכו חברי הקבוצה במחמאות על רוח הספורט והחברות שהפגינו בינם לבין עצמם ולבין שאר המתחרים והיו שגרירי אמת לתפארת מדינת ישראל.
ולסיפור המלא
רותי שדמות /פארן

רק בצחוק...

והפעם: משחק זכרון חתולים: בכל רמה תראו כמה חתולים ותצטרכו לזכור איזה מן התמונות לא ראיתם.

להתראות במגזין הבא!

תגובות? הערות? בקשות  - נשמח לשמוע! שלחו אלי או כתבו בפורום
מה אהבתם, מה פחות.. היכן להוסיף ואיפה לגרוע..

רוצים לראות מגזינים אחרים? תוכן המגזינים
בקרו באתר הערבה