"כל הערבה"
עלון אינטרנט מקוון
גליון מס' 5
28.6.2004

שלום לכולם
נעמי שמר הלכה לעולמה בשבת האחרונה. שבת של תמוז. כמה סמלי.. 
אני שייכת לדור שגדל על נעמי שמר, כמו על עוד סמלים נוספים, שחלקם כבר אינם איתנו.  באיזה מקום זה צובט ונותן תחושה של "הולך ופוחת הדור" גם אם זו תחושה  סובייקטיבית בלבד.

לא כולם אוהבים את נעמי שמר, יש כאלו שמתנגדים לדעותיה הפוליטיות, לאחרים
השירים שלה לא "עושים את זה", אבל נדמה לי שקיימת הסכמה כללית שבלעדי 
נעמי שמר תרבות הזמר שלנו הייתה נראית אחרת לגמרי. 

רציתי לומר כמה מילים על כך, קצת במילים של המשוררת וקצת במילים של אחרים.

זהו גליון "שלא מן המניין" - יתכן שבעתיד יהיו נוספים כאלו (ואולי לא..)

גילה טל /"אינטרנט ערבה"

חלק מהתכנים נלקחו מהאינטרנט, אם מתוך אתר מסוים - הדבר צוין בפירוש. אם יש בעלי זכויות שרואים עצמם נפגעים - נא פנו אלי. כל פניה תכובד.

נעמי שמר הלכה לעולמה בשבת של תמוז, ז' בתמוז לשם הדיוק, 
ומה יותר מתאים מאשר לומר במילים של המשוררת (שירה: נורית גלרון):

עצוב למות באמצע התמוז  גדלי הקיץ נישאים אל על  על ראש התורן תור הומה ולא יחדל  כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל  עצוב למות באמצע התמוז ....

"כסיף" - מן האינטרנט

אלו תולדות - בקיצור

נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת לרבקה ומאיר, ממייסדי הקיבוץ. בגיל שש קיבלה אמה 
פסנתר במתנה וזה הועמד לרשות ילדי הקיבוץ, אך דווקא נעמי הייתה זו שבלטה בנגינתה. 
כבר בילדותה הנחתה ערבי שירה בציבור בקיבוץ. היא יצאה ללמוד מוסיקה באקדמיה 
וכששבה לקיבוץ, החלה ללמד ריתמיקה לילדים. באותה תקופה חיברה מספר שירי 
ילדים וביניהם "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". 
את שירותה הצבאי החלה בנח"ל והמשיכה במחלקת התרבות של החיל. לאחר 
שחרורה נישאה נעמי לגדעון שמר ומאוחר יותר עברו השניים לתל-אביב, 
שם ליוותה בפסנתר שיעורי מחול. 

פריצת הדרך שלה הייתה כשכתבה יחד עם יוחנן זכאי את השירים למחזמר 
"חמש-חמש", שהוצג בשנות ה-50. בשנת 1957, כתבה את התוכנית הראשונה 
של להקת "בצל ירוק", בה כיכב ידידה מלהקת הנח"ל, חיים טופול. היא כתבה 
עבור ההרכב את השיר "נועה" ואת "זמר נודד", שנחשב ללהיטה הראשון. 
שמה של הכותבת המוכשרת מכנרת, עשה לו כנפיים ושמר החלה לכתוב 
במרץ שירים ומופעי בידור. בשנת 1960 זכה המופע "הופה היי", מפרי עטה 
במקום הראשון בפסטיבל בינלאומי באיטליה. 

נעמי נפרדה מבן-זוגה, גדעון, נסעה עם בתה הצעירה הללי (ללי) לפאריס ושם, 
כתבה מספר שירים בהשפעה צרפתית וביניהם: "העיר באפור", "אילו ציפורים", 
"שלגיה" ו"אין אהבות שמחות". 

לקראת פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז (1967), ביקש ראש עיריית ירושלים, 
טדי קולק, שיר שייכתב במיוחד לכבוד ירושלים. מפיקי האירוע פנו לנעמי שמר. 
כשהשלימה את כתיבת השיר, התלבטה לגבי האמן שיבצע את השיר. אז שמעה 
מבתה על חיילת אלמונית בעלת קול יוצא דופן וכך הגיעה לשולי נתן. "ירושלים של זהב" 
הושמע בפסטיבל וזכה לתשואות אדירות. לאחר חלוקת הפרסים, קם הקהל ודרש 
לשוב ולשמוע את השיר. בפעם השנייה, הצטרף כל הקהל לשירת הפזמון. שלושה 
שבועות מאוחר יותר, פרצה מלחמת ששת הימים וירושלים שוחררה. משיר תפילה, 
הפך "ירושלים של זהב" למעין המנון. 

לאחר מלחמת ששת-הימים, כתבה שמר את "אנחנו שנינו מאותו הכפר", שביטא את 
כאב השכול של המלחמה. גם תוצאותיה הקשות של מלחמת יום הכיפורים הביאו 
אותה לחבר שיר - "לו יהי" שהפך לאחד משירי התקווה הגדולים ביותר. 
הזדהותה עם גוש-אמונים, הרחיקה אותה מלב הקונסנזוס והקימה עליה ביקורת 
ציבורית רחבה. שיריה של שמר החלו לעבור פרשנות נוספת, הפעם משל מבקריה הפוליטיים. 
בהמשך כתבה שירים רבים וידועים כמו "עוד לא אהבתי די", "סימני דרך" והשיר "על כל אלה", 
אותו ביצע יוסי בנאי במופע "אני וסימון ומואיז הקטן". בשנת 1980 הוציאה להקת "הגבעתטרון" 
אלבום משיריה. בשנת 1993 הוציאה קלטת שירי ילדים וכן כתבה את השיר "הכל פתוח", 
שהפך ללהיט ענק. במלאת שנה לרצח יצחק רבין ז"ל, תרגמה שמר לזכרו את שירו 
של וולט ויטמן - "הו רב חובל". בשנת 2000 שבה אל הבמה, למופע המצליח "אלף שירים ושיר" 
המבוסס על שירים שכתבה. 
בשנת 1987 זכתה נעמי שמר בפרס ישראל ובשנת 2001 - תואר ד"ר של כבוד שאותו 
העניקה לה אוניברסיטת ת"א. 

מתוך הספרייה של מט"ח

ולפעמים החגיגה נגמרת

ולפעמים החגיגה נגמרת,
כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום..

הו ארצי מולדתי הר טרשים קרח, הדרך ארוכה היא ורבת הדר.
מראשי המכתשים ומעבר לחומת החולות, הטיול הגדול. 
ליל אמש, חיילים יצאו לדרך. דרך רב הגדוד הלך אל המידבר.
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור, קומי צאי, מחר, על כנפי הכסף, 
אל בורות המים, בשדות בית לחם. 
על אם הדרך, בהיאחזות הנחל בסיני, ספירת מלאי: 
אנשים טובים באמצע הדרך, אומרים ישנה ארץ, איך נשפכים פלגי שיכר כאן.
מה אמרו הציפורים, בשדה תלתן, אחרי השקיעה בשדה? 
אין דבר,על כל אלה, הכל פתוח, אין לי רגע דל, בבית חלומותיי. 
בארץ להד"ם, סימני דרך - אויר הרים צלול כיין וריח אורנים, זמר, קפה שחור,
משירת העשבים, אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה. 
אנו הולכים ברגל, עוד לא אכלנו, סימן שעוד לא הגענו.

עצוב למות באמצע תמוז, אסוף את המעשים, והמילים יישארו בנצח.
לו יהי.



זכרה את המילים

יעלית רז /עין יהב

בדמייך חיי

לשמיעת השיר בביצוע רונית רולנד  (דיסקים - סינגלים)

סופדים לנעמי באינטרנט

האינטרנט כולו ספד לנעמי שמר. אני, שמקפידה לקרוא את התגובות לכתבות ("טוקבקים" - זוכרים?) מזמן לא ראית אחדות דעות כזאת.   בוואלה מס' התגובות לידיעה על מותה התקרב ל1000- , וזה עוד לפני שהגיעו הדתיים והמטיילים... ב-YNET פתחו פרויקט פרידה מיוחד, שכלל כתבות ותגובות בפורום.

כתב אחד הגולשים:
תנו לי מישהו שמשלב את עפולה עילית כפואנטה בבית של שיר.
תנו לי מישהו שיודע להלחין את הרוח בין העצים על הכנרת, שיודע לכתוב שירי דרך עם
מילים של בלוז ומנגינה של שנסון, שמשורר בתווים ומלחין במילים. תנו לי מישהו שכותב
שירים עם ריח – לא של סיגריות וריח של אחרי סקס באמצע העיר, אלא ריח של עפר,
ושל דברים צומחים, ושל חמסינים. ואם אנחנו כבר בעניין, תנו לי מישהו שיודע לכתוב
שירים עם עצות על איך שוברים חמסין.
תנו לי מישהו שכותב טקסטים שבהם אפשר לסמוך על הדרך שלא רק תביא אותך
אל החברים שלך, אלא גם תיקח אותך מהם, ותביא אותך בסוף הדרך בין עצי אקליפטוסים.
מישהו שמבין שכשנגמרות השאיפות לא מתחילות הנשיפות, אלא מתחילים המעשים.

תנו לי בבקשה, מהר. כי זאת שהייתה לי עד עכשיו מתה....

הינשוף/מן האינטרנט

וגולש אחר, שהידיעה תפסה אותו בדרך לביקור אצל הנכדים, עצר לרגע וכתב:
עצי הברוש חפויי צמרת
ושדות חמניות הרכינו ראש
שתיקת השדות הזהובים
להקות של עורבים
ישבתי על אבן דרך
בדרכי אל דור העתיד
ומיררתי על אבדן
אבל נותרו לי
המילים
המנגינות
והארץ.

יהי זכרה ברוך.

ששת שצ./מן האינטרנט

רבים רבים הגיבו כמו תגובתו של מני  במעריב  :

עכשיו עם לכתך....
גם חלק מהילדות הנעורים והארץ שלנו הולך איתך ביחד...
אני מרכין ראשי בעצב
לאשה ולתקופה שלא תחזור...
שלך בדמעות

מני/מן האינטרנט

או כפי שכתבה יפעת ב-YNET

לאישה שכתבה את פסקול חיינו
"כשאמא באה הנה יפה וצעירה, אז אבא על גבעה בנה לה בית".
זוהי המנגינה הראשונה שאמא שלי שרה לי כשהייתי קטנה. היום
אני כבר אמא בעצמי, וביתי שרה את אותו השיר, כאילו רק אתמול
נכתב. היום יותר מכל אני בתחושה שאיבדנו אמא. הלכה מאיתנו האמא
של הזמר העברי. כל מי שחוט חייו שזור במילים ובלחנים של משוררי
ומלחיני הדור הזה של נעמי שמר ושל ההורים שלי ,חווה עצב אחד גדול.
השנה הלכו מאיתנו גם נתן יהונתן וגם צילה דגן. אובדנם של האנשים
האלה מסמל בעיני יותר מהכל, אובדן של איזושהי תמימות. אובדן של תקופה.
אבל כשהבת שלי שרה את "חורשת האקליפטוס", הלב מתחמם שוב.
ושוב אפשר למצוא את קצה החוט שיאיר לנו מחדש את הדרך.

יפעת בן-דרור/מן האינטרנט

נעמי שמר והערבה 

נעמי שמר התארחה בערבה בתאריך 21.11.1975 . - יום ששי, כנראה לרגל אירוע שהתקיים בבית העם בעין יהב. אסתי סלע שספרה לי על כך לא יודעת פרטים נוספים.
אם יש מישהו שהתארחה אצלו (אז התארחו בבתים פרטיים - לא היו צימרים) או זוכר במה מדובר - נשמח לשמוע על כך.

 בסוף 2001, כאשר לצ'צ'ה פורת (מעין יהב) מלאו 60 , החברות שלה רצו לתת לה מתנה מיוחדת במינה  - מפגש עם המשוררת האהובה עליה.
רבקה אופנבאך שלחה מכתב בו בקשה לפגישה. נעמי שמר דחתה את הבקשה בנימוס, וליום ההולדת של צ'צה שלחה גלויה "אגרונומית" - כך כתבה. גם פניה נוספת להצטרפות לסיור מיוחד עבורה, נענתה בסירוב אדיב.  נראה שזו הייתה תקופה לא כל כך טובה עבור נעמי שמר, כפי שניתן ללמוד מכתבה ב"מעריב" שהתפרסמה כשנה לאחר מכן ומתארת את ההתמודדות עם ניתוחים מסוכנים ובעיות בריאות קשות.

נעמי שמר והאינטרנט

הכותרת כאן לא ממש מתאימה, משום שלנעמי שמר לא היה בעצם קשר עם האינטרנט.

כמו רבים מבני דורה נראה שלא ממש הבינה את המשמעות של האינטרנט, ואולי לכן לא הסכימה לפרסום שיריה באינטרנט - גם לא עבור תמלוגים.  מספר על כך ועל ראיון עם נעמי שמר עידו קינן במעריב .

פרידה

"הארץ" 27.6.04

נעה / נעמי שמר

להתראות בעלון הבא!

תגובות? הערות? בקשות - שלחו ישירות לרשימת התמיכה
מה אהבתם, מה פחות.. היכן להוסיף ואיפה לגרוע..

רוצים לראות מגזינים אחרים? תוכן המגזינים
בקרו באתר הערבה