על ידי אורח » יום שישי 23 יולי, 2010 16:00
לחנה,
קשה מאד לכתוב בלשון עבר על אדם שהיה מוכר וקרוב אליך כל כך הרבה שנים, נכון יותר מגיל 17...כאשר יצאנו כל חברי גרעין "עטר" לכבוש את השממה...
מבין בנות הגרעין חנה בלטה מיד עם צחוקה המתגלגל והחיוך הרחב שברגעים קשים היה מדביק גם אותנו. אך החלק היפה בחנה היו האנרגיות שלה, לא יאמן איזה הר געש קטן היא היתה, זריזה בכל עבודה, רוקדת בכל הזדמנות כאשר רק אירגנו מוזיקת ריקודים, ועם אופי כזה אי אפשר היה שלא לקרוא לחנה - חונה.
במבט רחוק לאחור, השם הזה הצביע לא רק על האופי של חונה, אולי גם לגעגועים שלנו לבית אידישאי חם שעזבנו מאחורינו ושהיה חסר לכולנו.
רק נערים/ות נאיבים בעלי שכנוע פנימי עמוק מסוגלים לעזוב את בתיהם המסודרים, ללכת לשממה הרחוקה מבלי שיהיו כמעט מודעים למעשיהם -
ידוע הוא, כי רק צעירים מסוגלים לבצע את המעשים המסוכנים ביותר מפני שאינם מודעים בכלל למלה - מוות.
והנה, המלה הזאת הולכת והופכת למוחשית יותר ויותר כאשר מיטב חברי מימי "הקיבוץ" הולכים לעולמם כה מוקדם, ככה סתם, כל כך צעירים: חונה, מאירקה, שי, חגי, ברוך טנא.
ומילה לחברי מנוער, לאשר, אני יודע את התלאות והקשיים שעברת בשנים האחרונות, ראיתי ושמעתי על המסירות לאין קץ שהקדשת לחנה, לתופעה הזאת נחוץ רק אופי ונחישות כפי שהיה לך תמיד.
קשה לנחם ולהתנחם, החיים ממשיכים כהרגלם - אך לעולם לא שוכחים מי שהיו חלק מחיינו.
יצחק פסקל
23.7.2010
לחנה,
קשה מאד לכתוב בלשון עבר על אדם שהיה מוכר וקרוב אליך כל כך הרבה שנים, נכון יותר מגיל 17...כאשר יצאנו כל חברי גרעין "עטר" לכבוש את השממה...
מבין בנות הגרעין חנה בלטה מיד עם צחוקה המתגלגל והחיוך הרחב שברגעים קשים היה מדביק גם אותנו. אך החלק היפה בחנה היו האנרגיות שלה, לא יאמן איזה הר געש קטן היא היתה, זריזה בכל עבודה, רוקדת בכל הזדמנות כאשר רק אירגנו מוזיקת ריקודים, ועם אופי כזה אי אפשר היה שלא לקרוא לחנה - חונה.
במבט רחוק לאחור, השם הזה הצביע לא רק על האופי של חונה, אולי גם לגעגועים שלנו לבית אידישאי חם שעזבנו מאחורינו ושהיה חסר לכולנו.
רק נערים/ות נאיבים בעלי שכנוע פנימי עמוק מסוגלים לעזוב את בתיהם המסודרים, ללכת לשממה הרחוקה מבלי שיהיו כמעט מודעים למעשיהם -
ידוע הוא, כי רק צעירים מסוגלים לבצע את המעשים המסוכנים ביותר מפני שאינם מודעים בכלל למלה - מוות.
והנה, המלה הזאת הולכת והופכת למוחשית יותר ויותר כאשר מיטב חברי מימי "הקיבוץ" הולכים לעולמם כה מוקדם, ככה סתם, כל כך צעירים: חונה, מאירקה, שי, חגי, ברוך טנא.
ומילה לחברי מנוער, לאשר, אני יודע את התלאות והקשיים שעברת בשנים האחרונות, ראיתי ושמעתי על המסירות לאין קץ שהקדשת לחנה, לתופעה הזאת נחוץ רק אופי ונחישות כפי שהיה לך תמיד.
קשה לנחם ולהתנחם, החיים ממשיכים כהרגלם - אך לעולם לא שוכחים מי שהיו חלק מחיינו.
יצחק פסקל
23.7.2010
