על ידי ילדה שגדלה » יום רביעי 17 ינואר, 2007 13:37
טוב לא את כולן אבל את חורשת ילדי הערבה גם אני שתלתי, בטו בשבט אחד. הביאו אוטובוסים, הביאו שתילים,הביאו רמקולים עם שירי חג וכיבוד קל ושלתנו.
בדרך הביתה מבית הספר ראינו כל יום איך העצים נאבקים לגדול, כי לא היו להם מים. אני לא זוכרת אם לא שמו טפטפות, או ששמו והן לא עבדו ברובן, אבל העצים התייבשו ברובם ונשארו רק בודדים. עד היום בפיסת המדבר בין חצבה לעין יהב אפשר לראות גבעת חול ולידה זרדים מיובשים תקועים בחול. הזרדים האלה הם העצים ששתלנו ואף אחד לא טיפל בהם.
אז חשבנו שה נורא עצוב ואין מה לעשות.
לא תפסו אז ולא תפסו היום שסוף מעשה במחשבה תחילה.
היום גדלתי ואני מבינה שזו פשוט דרך ההתנהלות של המועצה הקיימת והמועצות הקודמות: קודם לעשות, עם רמקולים ועתונות ושלטים, אחר כך לחשוב קצת, ובסוף להניח לזה לגווע כי אף אחד לא לוקח אחריות, ואין תקציב, ואין כוח ושלא יבלבלו לנו בשכל.
אותו דבר עם הגמלידה (המקורית, של הגמלים). עם המלון במואה. עם בוסתן הבשמים. עם הפרוייקט עם ירדן. עם בית הספר. עם המתנס. עם..
ככה אנחנו נראים.
טוב לא את כולן אבל את חורשת ילדי הערבה גם אני שתלתי, בטו בשבט אחד. הביאו אוטובוסים, הביאו שתילים,הביאו רמקולים עם שירי חג וכיבוד קל ושלתנו.
בדרך הביתה מבית הספר ראינו כל יום איך העצים נאבקים לגדול, כי לא היו להם מים. אני לא זוכרת אם לא שמו טפטפות, או ששמו והן לא עבדו ברובן, אבל העצים התייבשו ברובם ונשארו רק בודדים. עד היום בפיסת המדבר בין חצבה לעין יהב אפשר לראות גבעת חול ולידה זרדים מיובשים תקועים בחול. הזרדים האלה הם העצים ששתלנו ואף אחד לא טיפל בהם.
אז חשבנו שה נורא עצוב ואין מה לעשות.
לא תפסו אז ולא תפסו היום שסוף מעשה במחשבה תחילה.
היום גדלתי ואני מבינה שזו פשוט דרך ההתנהלות של המועצה הקיימת והמועצות הקודמות: קודם לעשות, עם רמקולים ועתונות ושלטים, אחר כך לחשוב קצת, ובסוף להניח לזה לגווע כי אף אחד לא לוקח אחריות, ואין תקציב, ואין כוח ושלא יבלבלו לנו בשכל.
אותו דבר עם הגמלידה (המקורית, של הגמלים). עם המלון במואה. עם בוסתן הבשמים. עם הפרוייקט עם ירדן. עם בית הספר. עם המתנס. עם..
ככה אנחנו נראים.
