על הזאבים שבקרבנו
הנכד סיפר לסבו על הכעס שחש כלפי המחנכת שלו בבית הספר שנהגה בו באי צדק.
"תן לי לספר לך סיפור", אמר הסב, "גם אני חשתי בנעורי שנאה עזה כלפי אלה שגזלו ממני כל כך הרבה, בלי נקיפות מצפון. אבל שנאה היא דבר ששוחק אותך, אך אינו פוגע באויב שלך. למה הדבר דומה – כאילו בלעת רעל בתקווה שהאויב שלך ימות. נאבקתי עם הרגשות האלה פעמים רבות.
זה כאילו שיש בקרבך שני זאבים: אחד הוא טוב ולא גורם שום נזק. הוא חי בהרמוניה עם כל מה שסביבו ואינו נעלב כאשר עולבים בו שלא בכוונה. הוא ילחם רק כאשר באמת יש צורך לעשות זאת והוא ילחם בדרך הנכונה. אבל הזאב השני מלא בכעס. הדבר הקטן ביותר מוציא אותו מכליו. הוא נלחם עם כל אחד, כל הזמן ובלי סיבה.
הוא אינו מסוגל לחשוב בגלל שהכעס והשנאה שלו כה גדולים. קשה לחיות עם שני הזאבים האלה בקרבי, כיוון ששניהם מנסים להשתלט על נשמתי."
הנכד הביט בעיני סבו במבט קשוב ושאל:
"מי מהם מנצח, סבא?"
והסב השיב לו בכובד ראש: "זה שאני מאכיל."
__________________
מדברים ערבה
מערכת הפורומים האזורית - ערבה תיכונה