לא הייתי מעיפה מבט שני על הספר הזה אם שוש לוביש (הספרנית בספריית ספיר, למי שלא יודע) לא הייתה מוסיפה לי אותו לערמה, וגם אז לא התלהבתי. כריכה קשה חומה ומשעממת, נראה כמו ספר ישן.. וגם השם "אם החיטה".. ספר בוטני? היסטורי? "השותפים" שלי שבודקים אצלי את מצב הספרים, גם הם דלגו עליו בלא עניין ואצלי הוא נדחק לסוף, אחרי כמה ספרים אחרים. רק אתמול, כשסיימתי את "אש ידידותית" של א.ב. יהושע, לקחתי אותו לידי בלי הרבה צפיות ו"צללתי" בסיפור. לא אגזים אם אומר שהוא נקרא בנשימה אחת, כי סיימתי אותו לפני כמה שעות.
זהו ספר ביכורים של מיקי בן-כנען שודאי מוכשרת מאד. גם עיצוב הכריכה (שבעיני בעייתי) אף הוא שלה כמו גם האיורים בסוף הספר, שהם נעימים ומוסיפים נימה מבודחת משהו, אבל העיקר - השפה חיה ועשירה והכתיבה קולחת ומרתקת.
אז מה זה הספר הזה? מדע בדיוני? אגדה? בדיחה? פנטסיה למבוגרים - או הכל יחד? מה זה חשוב בעצם, שכל כך כיף לקרוא?
הסיפור עוסק באשה מאד קטנה "גמדה" אפילו, שיש לה סיפור אהבה מסובך עם נגן פיקולו ענק ועם איטלקיה גדולה לא פחות וגם אהבת ילדות להליקופטרים אדומים, אשר מימושה הוא תחילת ההרפתקאה הפנטסטית שסביבה כל הסיפור.
את החלק האחרון של הסיפור פחות אהבתי - לא כל כך מסתדר טוב עם שאר הסיפור - אולי דמיוני בצורה בוטה מדי, אך הוא לא קלקל לי את הטעם הטוב.
כדאי.