המלצה: איזון עדין

[שרון וינגארד]

לקראת הקיץ הארוך, החם והמייגע שגוזר על כולנו שעות רבות בבית במזגן ( או על שפת הבריכה)- הנה רעיון איך להעביר בצורה איכותית, מצמררת ומרתקת כמה ימים טובים.
איזון עדין- נכתב ע"י הסופר ההודי-קנדי רוהינטון מיסטרי- ספר עב כרס שקשה להגדיר אותו אחרת מאשר "מזעזע אבל חובה".

הודו בתקופת הנשיאה אינדירה גנדי, הודו בעיניים אחרות לגמרי ממה אנחנו רגילים לחשוב עליה. לא שאנטי, לא טראקים, לא ניחוח קטורת ולא יוגה- סתם חיים קטנים, עלובים,נוראים ומדהימים של ארבע דמויות ברחובות החמים והמלוכלכים. כל אחת מהן חיה באיזון עדין עם סביבתה , במציאות שבירה להפליא, נוטה לאסונות ותהפוכות ולסתם עוגמות נפש קטנות של חיים תחת משטר אכזר, בחברה הבנוייה מקאסטות, בעוני ובבורות.

שני העמודים הראשונים הם המבחן של הספר: אם צלחתם אותם, לא תוכלו להניחו מידכם. בכל פעם שנראה שהעלילה מגיעה לשיאה ואין יותר מה להוסיף, משהו קורה. בכל פעם שנראה כי הדמויות מגיעות לנחלה ומנוחה והקורא מתחיל לשחרר את נשימתו העצורה- משהו מתהפך.

אני מרטתי שערי בתסכול, נעצתי את ציפורניי בידי , רציתי לזרוק את הספר לכל הרוחות ולא הצלחתי לעזוב. הספרנית המלווה אותי מיום שלמדתי לקרוא, הלא היא דליה מעוז הנהדרת, יודעת שאני לא אוהבת ספרים עצובים. את הספר הזה אי אפשר להגדיר כעצוב- לדמויות בו לא עצוב. הן מקבלות בשלווה סטואית, כמעט בלי מחאה, כמעט ללא עוררין, את החיים שכקוראת מארץ אחרת ומתקופה אחרת חדרו לנשמתי , זעזעו והרעידו ולא מניחים, גם שנים אחרי שקראתי את הספר. הקריאה הנה חוויה חזקה למי שהיה בהודו ואהב, למי שהיה בהודו ולא אהב, וגם למי שלא היה .פשוט אי אפשר להשאר אדישים.

עברו לפחות ארבע שנים, ואני עדיין תחת השפעתו המדהימה והחזקה של הספר, לא חושבת שאוכל לקרוא בו שוב , בטח לא בקרוב ואולי לעולם לא... אבל פעם אחת היא פשוט חובה!

[גילה טל]

וזה בודאי יהיה הספר הראשון שאחפש בביקורי הבא בספריה..