רקמה יצירתית (ספור אמיתי)

[יעל]

את המילים קראתי באחד מפורומי הכתיבה היוצרת ברשת.
הזדעזעתי, כאבתי וידעתי כי אסור לשתוק אותן , הן חייבות לעבור הלאה.
ביקשתי מאיריס (שכתבה זאת) רשות להביא את המילים גם לכאן וקיבלתי,
עם בקשה לפרסם את הגירסה המעודנת (מטעמים שלה) שצרפה לתשובתה
וכך גם יפורסם מחר בעיתונות.


רקמה יצירתית

כולם מקטרים וכולם יודעים שהמלחמה האחרונה היתה מלחמה מעצבנת ומחורבנת ושבנינו נהרגו סתם ואנחנו אכלנו אותה.
נמרוד קבל צו 8 והלך למילואים בפחד. הוא ידע שהוא הולך למות. הוא אמר לנו שהטנק שלו יחטוף טיל או יעלה על זירת מטענים
או יפרוש זחל וכך בכל מקרה יהפוך למטרה נייחת.
קברנו אותו במושבה בטקס צבאי מכובד ביותר לפני ארבעה וחצי חודשים.
השתדלנו לחסום את דמיוננו, לעצור מעיני רוחנו את מה שיש שם, בפנים, כשהארון הורד לבור.

אתמול הגיעו שוב קצינים לביתנו (הפעם בתיאום כי אנחנו כבר חברים) ובעדינות רבה – מתוך הכרת עדינות הנושא –
ספרו לנו שנמצאו רקמות ועוד מגופו.
כמה ימים לאחר שנהרג, כך ספרו לנו, לאחר שהטנק הוצא מלבנון, הובאו החלקים למכון הפתולוגי.
אני יכולה רק להניח שבהתחלה הוציאו מה שיכלו כדי להביאו לקבורה, בסריקה לא ממש יסודית, אם תשאלו אותי.
האם רק עכשיו מישהו פתר שם את הפזל?

מסתבר שלא; שהפאזל היה פתור כיומיים לאחר שנמרוד נהרג אבל משהו שם התפקשש, בדו"ח הפתולוגי.
מישהו טעה בדרך בין המכון הפתולוגי לגורמי הצבא.

אני לא רוצה לדעת את זה. זה לא היה צריך להגיע לאוזני ובטח שלא לפתח קברו של נמרוד. אינני דתייה,
עברתי את הגרוע מכל ואני לא רוצה לחזור לשם. הייתי "שמחה" אם היו שורפים את זה או קוברים במקום שאיש אינו יודע עליו!
האמינו לי, אין סיבה שבעולם להחזיר אותי למקום הזה, של קבורת בני.

אבל לא. זו מדינה נאורה... זה הולך להיעשות בדרך הדתית. המכובדת. הם ישלחו חבילה באריזה חדשה,
רבנים יפתחו את הקבר ויצרפו את החבילה החדשה לישנה. קום, נמרודי. הבאנו לך פיסות אבודות.

אבל נמרודי ימשיך לישון. רק אותנו מעירים.
יש סיוטים שאתה מתפלל לא לחזור אליהם. למשל, איך אתה קובר ילד שלך באדמה.
אבל הנה. לא רק שהסיוט חזר – הוא קבל את צורתו הגרפית.

אני את תהליך הקבורה אעבור כבר – כי לא חסכו ממני דבר.
אבל אני אומרת – הייתם צריכים לחסוך את זה ממני.
אל תעירו את המתים ואל תתעללו במשפחותיהם!

מדינה לא ראויה. מדינה אטומה
ואכזרית
ולא ראויה.

איריס שגב 26.12.06