לתקן את העוול!
פורסם: יום שישי 03 אוגוסט, 2007 2:33לתקן את העוול
התעוררנו!
סוף סוף העובדה הידועה לחלק מאזרחי המדינה מתחילה לחדור לתודעה ציבורית דרך כלי התקשורת.
תמיד ידענו שניצולי השואה הם קבוצה מעודפת מבחינה כלכלית. הרי הם מקבלים קיצבה חודשית מממשלת גרמניה, מחזירים להם שווי הרכוש שהוחרם על ידי הנאצים. אין ספור ארגונים , הן ממשלתיים והן התנדבותיים שמטפלים בניצולים. אז איך נוצר המצב שעל פי הדו"ח של ביטוח לאומי שפורסם לאחרונה 80 אלף חיים מתחת לקו העוני?
מדובר על שתי קבוצות אנשים שמסיבות אלו ואחרות לא זכאים להטבות הניצולים
קבוצה ראשונה- זה אלה שבכלל לא מוגדרים כניצולים. למשל (ואספר רק על המקרים שידועים לי אישית) אישה- אז נערה בת 13- שביום הקמתו של גטו בעירייה שלה בורחת ליער. במשך 3 שנים היא מצליחה לשרוד. מידי פעם היא מוצאת מחסה לפרקי זמן קצרים בכפרים הסמוכים. נאנסת מספר פעמים. מסתובבת 3 שנים בעיירות, עוברת מכפר לכפר וב1944 כאשר משקלה 41 קילו - פוגשת את הצבא האדום. על פי קריטריונים הקיימים האישה הזאת – לא ניצולת שואה. הרי היא לא הייתה בגטו,לא נשלחה למחנה השמדה ואפילו לא לחמה בפרטיזנים.
הקבוצה השניה- זה אלו מהניצולים שקיבלו פיצוי כלשהו מגרמניה. בניגוד לדעה הרווחת רוב הניצולים (בעיקר ממדינות בריה"מ ) לא מקבלים את הקיצבה החודשית. אלא ממשלת גרמניה מעבירה להם סכום חד פעמי 5000 מארק גרמני (10000 שקלים). רובם קיבלו אותו לפני שנים רבות וזה לא עוזר להם היום.
לפני כחודשיים ראש הממשלה הכריז חגיגית שלא יהיו יותר בארץ ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני. כפי שפורסם בשבוע האחרון הם באמת יקבלו תוספת של כ-83 שקל לחודש. אבל זה רק בשנה הראשונה. עם השנים הסכום יוגדל בהדרגה.
ההגדרה המתבקשת להחלטה הזאת היא יריקה בפנים . על פי הנתונים שפורסמו בעיתונות בין 30 ל40 ניצולים מתים מדי יום.
לפני כשנה וחצי כאשר רון מנדל התמנה לתפקיד מנהל המתנ"ס, מתוך שיחה אקראית שהתפתחה בינינו, נודעה לי על הסיפור של אבא שלו, שנוצל על ידי המוסלמי מאלבניה. עם השנים אבא של רון כתב על זה ספר ואני ביקשתי לקרוא אותו. לא כול כך הרבה ידוע לנו על מה שהתרחש באלבניה – מדינה מוסלמית בשלהי אירופה – בתקופת הכיבוש הנאצי . לקראת יום השואה של אותה שנה ניגשתי לרון ושאלתי אותו אם אפשר להזמין את אבא שלו לערבה ולבקש להופיע בבית הספר. "הוא מאושפז" ענה לי רון. כעבור כמה ימים כולנו קראנו את המודעה על מותו של אביו של רון.
עוד כמה שנים בודדות וניצולי שואה לא יהיו איתנו. הניצול שלא מצליח לממן שיניים תותבות – זו בושה לאומית! לא דיי בלעמוד פעם בשנה בטקס יום השואה ולהאזין "לכול איש יש שם". חייבים לפעול על מנת לתת לניצולים אפשרות – לא לחיות – למות בכבוד.
ביום ראשון הקרוב בשעה 16:30 ברחבת הכנסת בירושלים תתקיים עצרת מחאה נגד ההחלטה האומללה של האולמרט. אני מתכוון להיות שם. כול מי שגם מעונין להשתתף בעצרת יכול שלוח לי אי-מאייל במהלך סוף השבוע.
אם יהיו כמה עשרות אנשים אני יעלה למועצה בבוקר ואנסה להוציא הסעה מאורגנת . אם העניין לא יעלה יפה אז אני אסע באוטו שלי וכך אוכל לקחת עוד 3 אנשים. אם נצא מספר מכוניות פרטיות – נגדיל כמות המשתתפים בעצרת.
רומן
0523666648
VPN – 6648
lirow@arava.co.il
התעוררנו!
סוף סוף העובדה הידועה לחלק מאזרחי המדינה מתחילה לחדור לתודעה ציבורית דרך כלי התקשורת.
תמיד ידענו שניצולי השואה הם קבוצה מעודפת מבחינה כלכלית. הרי הם מקבלים קיצבה חודשית מממשלת גרמניה, מחזירים להם שווי הרכוש שהוחרם על ידי הנאצים. אין ספור ארגונים , הן ממשלתיים והן התנדבותיים שמטפלים בניצולים. אז איך נוצר המצב שעל פי הדו"ח של ביטוח לאומי שפורסם לאחרונה 80 אלף חיים מתחת לקו העוני?
מדובר על שתי קבוצות אנשים שמסיבות אלו ואחרות לא זכאים להטבות הניצולים
קבוצה ראשונה- זה אלה שבכלל לא מוגדרים כניצולים. למשל (ואספר רק על המקרים שידועים לי אישית) אישה- אז נערה בת 13- שביום הקמתו של גטו בעירייה שלה בורחת ליער. במשך 3 שנים היא מצליחה לשרוד. מידי פעם היא מוצאת מחסה לפרקי זמן קצרים בכפרים הסמוכים. נאנסת מספר פעמים. מסתובבת 3 שנים בעיירות, עוברת מכפר לכפר וב1944 כאשר משקלה 41 קילו - פוגשת את הצבא האדום. על פי קריטריונים הקיימים האישה הזאת – לא ניצולת שואה. הרי היא לא הייתה בגטו,לא נשלחה למחנה השמדה ואפילו לא לחמה בפרטיזנים.
הקבוצה השניה- זה אלו מהניצולים שקיבלו פיצוי כלשהו מגרמניה. בניגוד לדעה הרווחת רוב הניצולים (בעיקר ממדינות בריה"מ ) לא מקבלים את הקיצבה החודשית. אלא ממשלת גרמניה מעבירה להם סכום חד פעמי 5000 מארק גרמני (10000 שקלים). רובם קיבלו אותו לפני שנים רבות וזה לא עוזר להם היום.
לפני כחודשיים ראש הממשלה הכריז חגיגית שלא יהיו יותר בארץ ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני. כפי שפורסם בשבוע האחרון הם באמת יקבלו תוספת של כ-83 שקל לחודש. אבל זה רק בשנה הראשונה. עם השנים הסכום יוגדל בהדרגה.
ההגדרה המתבקשת להחלטה הזאת היא יריקה בפנים . על פי הנתונים שפורסמו בעיתונות בין 30 ל40 ניצולים מתים מדי יום.
לפני כשנה וחצי כאשר רון מנדל התמנה לתפקיד מנהל המתנ"ס, מתוך שיחה אקראית שהתפתחה בינינו, נודעה לי על הסיפור של אבא שלו, שנוצל על ידי המוסלמי מאלבניה. עם השנים אבא של רון כתב על זה ספר ואני ביקשתי לקרוא אותו. לא כול כך הרבה ידוע לנו על מה שהתרחש באלבניה – מדינה מוסלמית בשלהי אירופה – בתקופת הכיבוש הנאצי . לקראת יום השואה של אותה שנה ניגשתי לרון ושאלתי אותו אם אפשר להזמין את אבא שלו לערבה ולבקש להופיע בבית הספר. "הוא מאושפז" ענה לי רון. כעבור כמה ימים כולנו קראנו את המודעה על מותו של אביו של רון.
עוד כמה שנים בודדות וניצולי שואה לא יהיו איתנו. הניצול שלא מצליח לממן שיניים תותבות – זו בושה לאומית! לא דיי בלעמוד פעם בשנה בטקס יום השואה ולהאזין "לכול איש יש שם". חייבים לפעול על מנת לתת לניצולים אפשרות – לא לחיות – למות בכבוד.
ביום ראשון הקרוב בשעה 16:30 ברחבת הכנסת בירושלים תתקיים עצרת מחאה נגד ההחלטה האומללה של האולמרט. אני מתכוון להיות שם. כול מי שגם מעונין להשתתף בעצרת יכול שלוח לי אי-מאייל במהלך סוף השבוע.
אם יהיו כמה עשרות אנשים אני יעלה למועצה בבוקר ואנסה להוציא הסעה מאורגנת . אם העניין לא יעלה יפה אז אני אסע באוטו שלי וכך אוכל לקחת עוד 3 אנשים. אם נצא מספר מכוניות פרטיות – נגדיל כמות המשתתפים בעצרת.
רומן
0523666648
VPN – 6648
lirow@arava.co.il