מדברים ערבה

בקפה תמר ואולי בארומה,
בצפונה של העיר ואולי קצת דרומה,
עם קפה הפוך ושטרודל, או סתם מה שיש,
סביב שולחן לארבע - ישבו אימהות חמש.
@@@
ואומרת אחת - בני היה בעל חלמות,
הוא סירב לשרת - כי רצה לחיות.
אז במקום לצבא - הוא נסע לאמסטרדם,
ושם ממנת יתר - ליבו לפתע נדם.
@@@
והשניה מספרת - גם בני אהב את החיים
ולא רצה שיתבזבזו בשמירה על מתנחבלים,
כשמלאו לו ח"י, במקום לשטחים - הוא יצא להימלאיה
וכשנפל אל התהום - הספיק לצעוק עוד איייייייייה.........
@@@
ואומרת שלישית - היה לי בן יפה עיניים,
גבוה, מוכשר, אליל הבנות של גבעתיים.
וכל כך לא רציתי שהוא יכיר את לבנון,
אז שלחתי אותו להודו - שם לקה בשיגעון.
@@@
את בני לא אוכל לשכוח - הרביעית אז אמרה.
לא הסכמתי שישאר בארץ - כי יש כאן מלחמות וזה רע.
אז דחפתי לו כסף - שיטייל במזרח,
מאז ממנו לא שמעתי - אני מקווה שרק שכח.
@@@
והשתרר אז שקט, לפתע האם החמישית דיברה.
על בנה השקט, היפה והמוכשר - היא סיפרה.
הוא נשאר בארץ - כדי לשרת בצבא של השטחים ושל לבנון.
אכל לוף, באימונים אכל אבק והשתתף בקרב (לא בכייף - מה שנכון....),
אבל לא מזמן הוא סיים את לימודיו
(למרות שלא היה פעיל בשלום עכשיו ),
אחרי שלוש שנים בסדיר ועוד כמה שנים בקבע -
הוא הקים משפחה, עובד ומטייל בטבע.
בטבע של הארץ הזו - לא בארץ זרה.
כי זה מה שיש לנו - עם הטוב ועם הרע.

וישבה אם שישית אל שולחן בפינה
ארובות עיניה תרות במרחב
אוזניה שומעות וראשה מרכינה
בביתה וליבה עוד לא תם הקרב.
כמעט אלף יום שהם לילה נמשך
שתי מלחמות ויום הבוחר
ובנה שיושב אי שם במחשך
לשוב הביתה - כל כך מאחר.


נכון אמוץ, זה מתחיל ונגמר במסרים מהבית ומהסביבה.
כתבת סאטירה אמיצה ועצובה והנורא הוא שהנושא עדיין אקטואלי.
רק - מדוע בפורום תגובות?
יש למטה בהמשך "פורום יצירה" שהוא:
כל מה ששלנו ומשלנו, במקום להשאיר במגירה.
.

יעל.......
התלבטתי בעניין.
בסופו של דבר - החלטתי שזה לא ממש מתאים לפורום יצירה.
אולי חסר לנו פורום אקטורליה ופוליטיקה.
סופשבוע נעים
אמוץ

שלום אמוץ,
ריגש אותי מה שכתבת. כדאי לזכור דברים אלו בזמן ויכוחים קשים שמשתררים ביננו (לא באופן אישי בינך לביני)
על המאבק הישראלי - ערבי, ובכלל על מהות החברה בישראל. אני חושב שעדיין רב המשותף על המפריד ביננו....
תודה!
רוני