ויקטור למי שלא יודע ,או זוכר עבד במיחשוב במועצה, חלה במחלה קשה, ומצבו הדרדר במהירות, ויקטור רצה שיזכרו אותו ורצונו לא להשכח חשוב מאוד
ציטוט מהפורום הישן דברים שגלעד לבני אמר לזכרו, ודברים שחני ארנון כתבה.
"בשיחות שניהלנו עם ויקטור בביתו ובבית החולים לאחר לבטים כיצד לשאול אותו שאלנו ".... מה אתה חושב צריך הכי בחיים..." ויקטור לא חשב יותר מידי וענה " לצחוק וכמה שיותר..." ניהלנו על כך דיון לא ארוך שבסופו החלטנו יחד שזה בעצם המסר שהוא רוצה להשאיר לכולם.
קשה היה לנו לראות את ויקטור דועך לנגד עיננו והשתדלנו להיות חזקים בשבילו, אך ידענו שהוא יודע על הגורל הרע והאכזרי שנגזר עליו. לפעמים ניסה לדבר על הסוף הקרב וכמובן שלא היה קל.
אנו נזכור את ויקטור תמיד ונשתדל כדבריו ורוחו "...לצחוק והרבה..." כי החיים חזקים מכל דבר. "
גלעד
"
מתוך דברים שנאמרו על ויקטור
ויקטור מת מאושר.
מה שלא ידע בחייו הבין טרם מותו.
הוא מת בבית שלו שכל-כך אהב בערבה בחצבה.זו היתה בקשתו האחרונה ועלאף הקושי
דאגתם להגשים לו אותה.
גדולתו של מקום ניכרת באנשים שגרים בו,
ואתן דינה, נעמי ושאר אנשים טובים בחצבה-
אתם ההוכחה לכך.
ויקטור מת מאושר.
הוא דיבר שעות ארוכות עם לאה אחותו שסעדה אותו באהבה רבה וסגר מעגל חשוב בחייו.
כשראה את ליאור וחן ילדיה, התרגש ובצר לו
הבין שלו עצמו -אין המשך.
ויקטור חשב למלא זאת בעזרת ספר שיכתוב על המדינה ובפרט על הערבה.
ספר הגיגים הוא קרא לו.
ויקטור שתמיד בתנועת ביטול פסל כל גילויי התרגשות יתירה-
נמלא אהבה לנוכח המספר הענק של האנשים שהתעניינו בו ושאלו לשלומו.
עכשיו-בסוף חייו ידע להחזיר ולהגיד אני מתגעגע אני אוהב אתכם.
ולי תמיד היה נדמה שיש דימעה בזוית העין-
דימעה של החמצה ,של כאב וצער.
כי באופן מסוים הוא התחיל חיים דווקא עם גילוי מחלתו.חיים אותם רצה להמשיך.
אנחנו ויקטור -נמצא דרך להנציח את שמך
ולהשאיר אותך איתנו לעד"