האמת היא שהאלימות היא יצר שקיים בכולנו ומתעורר לו בשעת הכעס. ומידת הכעס היא מידה שנמצאת בכולנו, היא יצר הרע. התפקיד של כולנו בעולם הזה, הוא לעבוד על המידה הזו, למגר אותה מעצמנו בכל דרך. להסכים לעצמנו לא לכעוס. לשכנע את עצמנו, בניגוד לכל האמירות "הפסיכולוגיות" של הדור הזה, שכעס אינו לגיטימי. לבחור רק בדרך הטוב!
רב אחד מספר: "כולנו רגילים כך: אם ביקשתי ממנו יפה פעם פעמיים והוא לא הבין, אין לי ברירה, עכשיו אני אראה לו מה זה!, אכעס עליו, אהפוך שולחנות!, כך כולנו נוהגים, לאחד יש יותר סבלנות לשני פחות אבל בסופו של דבר כולנו שם. הרי בחברה שלנו, אם יבוא אדם ויגיד: אמרתי לו פעם, פעמיים...בסוף לא היתה לי ברירה, קפצתי עליו וחיבקתי אותו ! מיד יאשפזו אותו..."
אז אם כמבוגרים, ההתמודדות שלנו עם כעס תהיה שונה, ואנחנו ננצח את הכעס ולא הוא אותנו, אז סביר להניח שילדינו ילמדו את הדרך המבורכת הזו, ולאט לאט, ינהגו כך גם הם.
אין פתרונות מהירים של זבנג וגמרנו, זו עבודה. כמובן שלהרחיק "סכנות" כמו טלויזיה ומחשב, עלול להועיל מאד, אבל הדוגמה האישית ונאה דורש נאה מקיים הם הדרך היחידה ליצירת שינוי. זו עבודה של חיים שלמים. שכולנו חלק ממנה. ותפקידנו לקחת אחריות. אולי הצעד הראשון יעשה בפורום הזה....
ברכה לשנה של עבודה קשה עם מידות טובות!