על גברים, נשים... ומה שביניהם

[יעל]

דּוֹדִי לֹא לִי

אִם הֲבֵל הֲבָלִים זֶה גֶּבֶר
וּרְעוּת הָרוּחַ אִשָּׁה
הַמִּלִּים מִתְרַסְּקוֹת לְכָל עֵבֶר
שִׁלּוּבָן גּוֹרֵם רַק בּוּשָׁה.
שֶׁהֲרֵי אֵין בַּהֶבֶל רְעוּת
וְהָרוּחַ תָּמִיד הֲבָלִים
וּלְתוֹךְ כַּבְלֵי מְצִיאוּת
יַחֲסֵי הַגּוֹמְלִין נִכְבָּלִים.

אָז אוּלַי אוֹתוֹ הֶחָכָם
שֶׁנּוֹדַע בְּחֶדְוַת מִשּׁוּשִׁים
הָיָה עַל דְּבָרָיו נִחַם
בַּנּוֹשֵׂא שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים:
אִם דּוֹדִי אֶל גַּנּוֹ יָרַד
לְבַקֵּר עֲרוּגוֹת שֶׁל בּוֹשֶׂם
הֲרֵי חִנּוֹ לִי אָבַד
מְגָדָיו לֹא עוֹשִׂים שׁוּב רוֹשֶׁם
לֹא דָּגוּל מֵרְבָבָה
לֹא אָדוֹם וְלֹא צַח
וְלֹא כָּל עֲנָוָה
יֵין דּוֹדִים שֶׁנָּסַךְ.

דּוֹדִי רַק הָלַךְ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים
וְלֹא בֵּין שָׁדַי יָלִין
וְאִם אֶת עֵינָיו סִנְוְרוּ שׁוֹשַׁנִּים
הֵן יֵשׁ לִי סִבָּה לְהָלִין.
בְּתִּימָרוֹת עֲשַׁן מְקוּטֶרֶת מוֹר
עָלִיתִי אֵלָיו מִמִּדְבָּר
וְהוּא שֶׁהָיָה לִי עֱזוּז וְגִבּוֹר
הָפַךְ וְהָיָה לְעַכְבָּר.

הִשְׂבַּעְתִּיכֶן בָּנוֹת בְּלַּהַט
אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ:
אָכַלְתִּי תַּפּוּחַ שֶׁל דַּעַת
וְרֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז- שֶׁיָּנִיד הוּא.
הִשְׂבַּעְתִּיכֶן בְּנוֹת הָעִיר
אַל תָּעִירוּ אַהֲבָה שֶׁתַּחְפּוֹץ
גַּם אִם בַּלָּאט יַפְצִיר
הַנִיחוּ דּוֹדִי...
שֶׁיִּקְפּוֹץ.



לא לקחת אישית
נכתב ברגע של משובה עם קריצת עין לשיר השירים.

שבת שלום ערבה.