סיפורים שעושים את החיים - "התפוח''

[יעל]

הייתה זו שעת צהריים. סיימתי כמה סידורים נחוצים בעיר, והתחלתי לצעוד חזרה בדרך לביתי.
פסעתי בנחת לאורך הרחוב המרכזי בעיר, נהנה מהשמש החמימה של סוף האביב.
הגעתי לתחנת האוטובוס שהיה אמור לקחת אותי לאזור מגוריי והתיישבתי על הספסל בהמתנה.
סקרתי בעיניי את שאר העומדים בתחנה. ישבה שם גברת עם סלים גדושים במצרכי מזון,
נראית כמו חוזרת מהקנייה השבועית בשוק, זוג מבוגר בגיל העמידה, אישה צעירה עם תינוק
בעגלה ועוד שני חיילים. כולם ממתינים כמוני, לאוטובוס שיגיע.
כעבור שתי דקות הגיעה לתחנה בחורה צעירה.
לא אתאר לכם אותה, אך אומר רק דבר אחד - כנראה צניעות לא הייתה בדיוק הצד החזק שלה.
הייתה יותר לא לבושה מאשר לבושה ונעמדה לצד התחנה, ממתינה גם היא לאוטובוס.
הוצאתי מתיקי את העיתון והתחלתי לעיין בו.
מזווית העין קלטתי פתאום דמות מתקרבת מרחוק, לבושה בשחור.
חלפו עוד כמה שניות עד שאותו אדם התקרב לתחנה, וממבט מקרוב הוא התגלה כחרדי,
לבוש במעיל שחור ארוך וכובע וזקן שחור מעטר את פניו. הוא הגיע אל התחנה, העיף מבט
אל העומדים שם ועיניו נתקלו בבחורה.
השפיל מבטו וצעד שני צעדים לאחור. אחר כך ניגש אל מאחורי התחנה ונכנס אל חנות ירקות
ופירות שהייתה שם.
חשבתי כי העדיף להמתין שם לאוטובוס כדי לא להיכשל במראות לא צנועים, אך למרבה
ההפתעה יצא משם כעבור דקה אחת בלבד, אוחז בידו תפוח עץ גדול, אדום ומבריק.
הוא חזר אל התחנה ומכל העומדים ניגש דווקא אל הבחורה.
הושיט לה את התפוח ואמר לה "קחי, זה בשבילך".
הבחורה הופתעה מאוד, לא מבינה מה הוא רוצה ממנה
"בשבילי?", שאלה בתמיהה "למה ?"
מבטאת בכך את סימן השאלה שעלה במוחם של כל הנוכחים בתחנה, שהאזינו דרוכים
לדו שיח שהתקיים שם.
האיש נשא מבטו, הסתכל בעיניה ואמר לה בחיוך:
"גם חווה לא ידעה שהיא עירומה עד שאכלה מהתפוח"
והלך...
* * *
הסיפור הינו ותיק ברשת ומסתובב זמן רב ללא זכויות יוצרים (וחבל).
הבוקר נתקלתי בו שוב וחשבתי לעצמי כי סובלנות זו ראוי לה דווקא כעת מכל הזמנים
שתעלה על ראש שמחתנו.
ואז -
מצעד הגאווה בין אם יצעד ובין אם לא - יקבל פנים אחרות
וגם אצלנו, כאן בפורום - תימצא למלינים דרך נאותה להביע דעתם בלי לשון הרע.

שבת שלום לכולנו
יעלית.