הם יורים ובוכים

[יעל]

את המכתב המצורף מצאתי בבלוג אישי באתר "מקושרים", מביאה אותו כלשונו - כי חשוב.


לאלמונית

איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש.
איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה ומרגיש, למישהו אחר?
איך אפשר להסביר לך, לתאר מצב, להסביר את האי-צדק שאני חש?
למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חיילות, יש לו את כל האפשרויות והזמן לעשות?!
חבל שהשנים הטובות חולפות מהר.
למה כשאני מגיע הבייתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת:
"אתה מקסים, אתה נחמד, אבל אני לא אשב שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח, מלוכלך ועייף,
ברוך השם אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי".
ועוד שבת עברה.
למה שהתגייסנו, לחבר'ה במחלקה היו הרבה חברות, מכתבים, חבילות ופתאום נשארנו כולנו לבד? בגלל שלוש שנים מפגרות?!
אני יושב פה ב-X , בתוך אוקיינוס של בוץ, שלג מרחף אט אט מטה ואני רועד, אבל הלב... הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את
מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן, בין השמיכות (לבד או עם אהוב) ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים
ששוכבים בבוץ, שרועדים מקור ומתים לעצום את העיניים... לישון... ששומרים עליך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה,
רגועה. כשאני בגל"ב או באבוקה, עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב.
איך להסביר לך?
הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הביתה ומספר על היתקלות ועל הפחד וההתרגשות- ואתם מנענעים בראש,
כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה.
כשאני סופר אבנים שפוגעות לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי ממרץ שנת 2002
ובעיתונות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים.
כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האימא והאחות, מתאר איך הוא יפוצץ אותן מ-א' ועד ת'. ואני נגנב.
כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו... בחלום ובתמונות, אני רוצה מילה טובה!
כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידיאולוגיות לא מוכנים הכלבים לשרת בשכם, טול כרם,
קלקיליה, רמאללה, ג'נין כי זה נוגד את צו מצפונם.
יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים וה"ציוניים".
אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל?
הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?!
ואני לא מבקש רחמים! אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי-צדק!
אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת" אין להם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים,
מחבלים, נשקים וסמטאות, אין לכם מושג איך נרגיש אחר כך כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולדו 5 שנים אחרינו
והם אלו ששומרים עלינו. בגלל מציאות מטומטמת שנראית אבודה, אני חייב לשמור על אימא אהובה, על אבא, על אחים, על אחיות
קטנות,חברים וחברות כן אני גאה!!! אני לוחם!!!
לפני חודש וחצי הגעתי הביתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, על המכתב היה כתוב פשוט.. "תודה רבה!!"
היא בסך הכל בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפוליטיקאים בארץ המקודשת הזו.
ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעה. כי בשבילה אני כאן נמצא!!!
אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה! לא דורשים משכורת, לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל, רק מילה טובה!!!
רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש ששווה, שנדע שלא טעינו כשביקשנו קרבי.
שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה מולדת אהובה!
אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מזבלים ת'שכל, אך גם היום, יש מי שחושבים ומרגישים כך תנו לנו את הכוח להמשיך
קדימה... לנצח...

על החתום,
החייל הפשוט...

* * * * *

התוספת - כבר אישית.
לאחר טכס השבעה בו התבשרנו (ההורים הנרגשים) בנאום חוצב להבות,
כי מצפים מהמחזור הנוכחי להשלים מחסור של 400 משתמטים.
לאחר צפייה במשדר "עובדה" האחרון על שלל הכללותיו
ולאחר שקראתי את מכתבו של החייל (הפשוט?!).

אִם תִּרְצוּ

בּוֹכֶה עַם, בּוֹכֶה עַם נִבְחָר
בּוֹכֶה עַם, בּוֹכֶה עַל מָחָר
בּוֹכֶה כִּי נִכַּר בּוֹ הַבְּלַאי
אוֹזֵל נֹעַר טוֹב מֵהַמְּלַאי.

בּוֹכָה אֵם כִּי בְּנָהּ שָׁוֶה שְׁנַיִם
בּוֹכָה אֵם מוּל צְבַת הָאֱמֶת
בּוֹכָה, כִּי נוֹשֵׂא בְּנָהּ כִּפְלַיִם
גַּם עֹל שֶׁל חֲבֵר מִשְׁתַּמֵּט.

בּוֹכִים רַק בַּלֵּב, לוֹחֲמִים
בּוֹכָה גַּאֲוַת יְחִידָה
וְעֹרֶף חֲסַר רַחֲמִים
שָׁכַח כִּי רָצָה - אַגָּדָה.

[תושב הערבה]

ישר כוח לחייל האמיץ אוהבים מעריכים אותך ואת כל חבריך ומנסיון מאמנים
בך שבסוף תראה רק את הטוב ותדע שאתה עושה את הדבר הנכון
שתבורך באישה הראוייה בבריאות ובהצלחה
כן זה מדהים המציאות הצפון תל אביבית (ואפילו מרכז) שאנשים חיים בארץ
מי שחולם להקים פה מדינה עם """ערכים""" מערביים בא הצבא נמצא במלחמה
ולמדינה מלבד מיסים אין שום קשר לזה יתוודה בגדול, איך אפשר לישון בשקט
ולדעת שמישהו אחר עושה בשבילך את העבודה? איך אפשר בכלל לדרוש ממשהו
משהו שאתה בעצמך לא מוכן לבצע כמו שמירה על המשפחה?
ומי אשם בפערים העצומים האלו בין גיבור ישראל המקריב נפשו לאומת
אותה פרימדונה שהדבר היחיד שהיא מוכנה להקריב את זמנה הוא התספורת (או הפן אם זה הוא) וקניות בעזריאלי, אך ורק החינוך! (בבית ובמוסדותיו)
אבל העם שלנו הוא לא בכיין וגם שהוא בוכה לפעמים הוא יודע שגם מחורבן הבית
יבנה בית חדש, שמי שמוכן להקריב את עצמו בשביל משהו שהוא מאמין בו אז
כנראה שגם החיים שלו שווים משהו שהוא טיפה יותר משמעותי משופינג
העם שלנו לא בכיין הוא פשוט טעה בדרך כשניסנו ליצור פה מבחינה תרבותית
עוד שלוחה של ארצות הברית ושכחנו את הציונות המסורת והערכים
שכחנו שאנחנו בעצם עם של אתם יודעים...

רמז: נותן התורה
שבת שלום לכולם

[אמוץ]

למרות הגיל ולמרות העבר ה"קרבי" שלי כטוראי בנחל ורב"ט מיל. בחיל הקשר - מזה כארבע שנים שאני מקדיש בכל שנה כשבועיים - ימי מילואים ביחידת מילואים המסייעת לחיילים הסדירים במחסומים ובשאר הפעילות הלא נעימה בשטחים ובקו התפר.
זה לא סוד שלא נעים לעמוד 8 שעות במחסום עם שכפ"צ ששוקל איזה חצי טון.... וזה לא סוד שלא נעים לבצע חיפושים על בני דודינו שלרובם אין שום קשר לטרור ושאר מרעין בישין . וגם לשבת בסיור בסופה הממוגנת על ספסל צר ששובר את הגב - זה לא תענוג גדול.
אבללללל
הסדירים שמשרתים איתם לא מפסיקים להודות ולהעריץ ויש תחושה של סיפוק אדיר לדעת שרוב הנוער בארץ הזו - גם אלה שגרים צפונה לצומת הערבה - הוא נוער מעולה !!!
בקיצור - לשכנע את החברה של החייל לחזור איליו אולי לא נוכל, אבל לתת לו תחושה של שותפות גורל - נוכל גם נוכל.
המתענינים - יפנו אלי ואשמח למסור להם פרטים נוספים.