מכתב גלוי ללילך

[יעל]

שלום לילך

שנים שאני חיה באופוריה שאצלנו זה לא יקרה כי אצלנו זה אחרת.
חיה את היום-יום, חודש-חודש, שנה-שנה בצל כותרות התקשורת כשמדי יום
כמו עולות בדרגה ומשדרגות את רמת פשעי הצווארון הלבן, אבל בטוחה -
שכאן זה לא יכול להיות!
בימים האחרונים כותבים בפורום רבים מתושבי האזור את כאבי הבטן שלהם
באשר להתנהלות לא הוגנת, האצבע מופנית בעיקר להנה"ח המשותפת למתנ"ס
ולמועצה.
למדתי לקרא. מזה 8 שנים שאני קוראת ומנתחת לעצמי כתיבה של יוצרים,
ומתוך הניסיון שאספתי, יודעת כי בין הבלי בלהבלה אלו או אחרים נכתבו
בפורום גם דברים אמיתיים, המשדרים מתוך ידע!
לא כהימור או בכוונה להכפיש.
לא אוהבת את הכתיבה הסמויה, אני חושבת שהיא מסוגלת להיות כלי מסוכן
כשהוא בידיים לא אחראיות וכועסת כשמשתמשים בה להרע.
הפעם - חוזרת ומדגישה, מרגישה בין עשרות הודעות העליהום ששודרו בסוף
השבוע - גם אזעקות של אמת.
כמו קיימים אנשים המצויים במתרחש, מציבים בפניי (הקוראת) תמרורי אזהרה,
אבל אולי חוששים לעורם.
ואותי זה מפחיד -
בעיקר המחשבה שיושבים בקרבנו אנשים המפחדים מההנהלה
אותה בחרו - אותה בחרנו.

אני לא מסתתרת לילך ומבקשת ממך תשובה גלויה - הכצעקתה?

תודה
יעלית.