פסח הומינר הגיע לעין יהב בשנת 1967 עם אשתו לאה ושלושת ילדיהם: נגה, רועי, יאיר.
בנם אהוד נולד בשנת 1971 בעין יהב. הקים משק חקלאי שברבות השנים מנוהל ע"י בנו רועי.
פסח נולד בירושלים בשנת 1936 ד' כסלו תרצ"ז - נצר למשפחת רבנים מבית מדרשו של הרב ישעיהו הומינר.
ילדיו הם דור שישי לשושלת ומהם זכה ל- 8 נכדים.
פסח נפטר בעין יהב ביום שישי 20.7.2012 א' באב תשע"ב
יהי זכרו ברוך
- סבא פסח עם נכדתו גל
על קליטתו של פסח הומינר בערבה הוא מספר בהומור ובאופטימיות האופיינית לו בחוברת העשור (1977)
תחילה שבאתי לקיבוץ ראיתי פחונים וצריפים. אמרו לי: זאת עין יהב. לעין יהב כזו לא התכוננתי. אך אמרו לי שבונים בתים ויהיה טוב. בבוקר עבדתי קצת בשדה. הייתי שבוע בקיבוץ וכשחזרתי ספרתי ללאה שראיתי מושב שעכשיו מתחילים רק לבנות אותו. מושב יפה! חוץ מבתים, שמים וחול, אין שום דבר. אך אני מקווה שיהיה טוב. בערב שבת אחד הבאתי את האישה והילדים. תוך רבע שעה פרקו לי את האוטו. סדרו את המיטות, השכיבו את הילדים לישון. הסתכלתי נדהם. לא נשאר לי דבר לעשותו. בבוקר באים ואומרים לי: יאללה, בוא לשדה, תראה את השדה לך. שדה שלי? משהו שלי! חשתי שזהו מושב שיתופי. לא ידעתי לאן נפלתי. הביאו אותי לשדה. היו שם: דונם וחצי מלפפונים, שלושה דונם בצל, שני דונם עגבניות, אחד וחצי דונם שום. אמרו לי: טוב! קטוף מלפפונים. ואני – חוץ מאשר בתוך סלט לא ראיתי מלפפונים.
עודד ואשר היו המאמצים שלי. נעמדתי בשדה. אני רואה בצד שני את חגי. אני רואה את חגי עובד. מה הוא עושה שם? מה אעשה? ואני מתבייש... אני רואה שהוא מתכופף. התכופפתי גם כן. לא חשבתי בכלל שזהו השדה שלי, שאני צריך להתפרנס ממנו. אח"כ ראיתי שעולים מן השדה. לא היה לי טרקטור (הוא היה צריך להגיע מחיפה). איך אני חוזר הביתה לארוחת בוקר? ראיתי שחגי עולה. כדי שלא אשכח לאן אני צריך לחזור הורדתי את החולצה ותליתי אותה על אחת הממטרות. אני חושב שתליתי אותה בכלל על הממטרה של קקטוס. עליתי, הגעתי הביתה. אני אומר ללאה: אמרו לי לקטוף מלפפונים. אני לא יודע איך? אז תשאל! – השיבה לי.
- מושב עין יהב /מתוך אתר המועצה /2006
איך יורדים בחזרה? התחלתי ללכת אך לכיוון גן הירק הישן. לפתע ראיתי את חגי והוא נוסע לכיוון אחר. נסעתי על אופני הישנות וחיפשתי את החולצה. לא מצאתי אותה. היא נעלמה. בסוף פגשתי את אשר והוא אומר לי: שמע, אם גמרת לקטוף אני יכול לקחת את הארגזים. אני שואל אותו: על מה אתה מדבר? אמר לי: לא קטפת מלפפונים? החלטתי לקטוף. רצתי עם המלפפונים אל הארגזים במקום להפך ולבסוף מלאתי אותם. מיינתי בערב, שמתי את הגדולים למעלה ואת הקטנים למטה. הייתי בטוח שהגדולים הם אא'. בערב הייתי הרוג. בחיים שלי לא התכופפתי כל כך הרבה. ופה רציתי להראות שאני בכול זאת קוטף משהו.
והלאה? מה עושים הלאה? פותחים מים? לא פותחים מים? אולי פותחים לי? לא ידעתי. ברוך טנא בא ושאל איך הסתדרתי? הוא הסביר לי איפה השדה שלי, חלקה שלי, כל זה שלך! צריך לחתום? בעיר אני יודע צריך לחתום. לשלם משהו... אמר לי: אתה יודע שאתה צריך להביא את הטרקטור? בחיים שלי לא עליתי על טרקטור. העמידו לי את הטרקטור בחצר. אני מסתכל על הטרקטור. הטרקטור מסתכל עלי. קבלתי אומץ. התיישבתי עליו. ראיתי מפתח. סובבתי . אין תגובה. החלטתי – הטרקטור מקולקל, לא עובד. נו, סדרו אותי. עבר מוטי חויה ואמרתי לו: שמע, הטרקטור לא עובד. אמר לי: מה פתאום , טרקטור חדש הגיע עכשיו מחיפה. איך יתכן? הוא הכניס את המדחף. הדליק. והנה, תראה הוא עובד.!!! והטרקטור עובד. בסוף בא נדב שלו שהיה שותף שלי לטרקטור ושאל אותי: "תגיד, אתה צריך עכשיו את הטרקטור? אמרתי לו: לא, לא צריך קח אותו., אבל תביא לי אותו אח"כ. איך שהוא הסתכלתי, איך הוא עולה, איך הוא נוגע, למעלה למטה... אחה"צ הביא נדב את הטרקטור. בני הקטן עלה עליו ואמר: "אבא בוא נעשה סיבוב" אמרתי לו: "לא, לא עכשיו" לבסוף ראה אותי נדב מנסה. אמר לי: תראה, זה ראשון, זה שני, זה שלישי" וכו'. איך שהוא תפסתי את הפטנט.
על המצב הביטחוני.
פעם הייתה הפגזה חזקה. בדיוק הוקרן מערבון. סרט ראשון על גג הצרכנייה. כשנשלף האקדח נשמעו יריות. כולם המשיכו לשבת והיו בטוחים שזה חלק מהסרט. לפתע הבינו! כולם ירדו בדהרה במדרגות. אמנון נבון קפץ מהגג. הגברים רצו אל הילדים ולנשים נאמר להישאר בצרכנייה. אך לאה ויוכבד התחילו לרוץ לכיוון הכביש הראשי כי הייתה חשכה מוחלטת. הן הגיעו עד השער.
קרה מקרה עם בחור, צביקה שמו, שטיגן חביתה בחדרו (חלון המטבח פנה לכיוון התמרים) הוא הראה לאשתו כיצד הוא הופך ביצה בזריקה כלפי מעלה. העיף את החביתה וחיכה שתחזור למחבט, אך היא נדבקה לקיר. זה היה רסיס של קטיושה שהעיף אותה.
