משה (מוישלה) אופיר נולד בי"א אלול תש"ז 27 באוגוסט 1947 בכפר חוגלה.
עם סיום לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי" התגייס ביולי 1965 לנח"ל במסגרת הגרעין שהקים את היאחזות חצבה.
מוישלה כיהן כגזבר הראשון של מושב חצבה ובמסגרת תפקידו ריכז בשנים 1967-1970 את אזרוח ההיאחזות והפיכתה למושב.
בשנים 1984-1983 כיהן כראש המועצה האזורית ערבה תיכונה.
אזור התעשייה ספיר הוקם בטרם הקמתה של המועצה האזורית בשנת 1977 ביוזמת המושבים עין יהב, חצבה ופארן שחיפשו אזור למיון פלפל ליצוא. תכנון בית האריזה נעשה על ידי יחזקאל דוידוביץ. הציוד יובא מאיטליה, שיא הטכנולוגיה באותם הימים.
הרכישה נעשתה על ידי מוישלה אופיר, שייקה אורן ועמי שחם.
למוישלה היה משק פעיל של ירקות ותמרים.
בחודש שעבר השתתף אופיר יחד עם חברי המחזור שלו מלפני 50 שנה בבית הספר כדורי
בכנס מחזור בו הם קבלו את תעודות הגמר שלהם במועד המקורי:
"לנו היו חשובים השירות הצבאי, ההתיישבות, ההגשמה. לא התעניינו בכלל בלימודים. אז לא היו יועצים ולא פסיכולוגים. עשינו כאן רק מבחני כבוד, כלומר המורים יצאו החוצה, ונבחנו בלי שמירה ולא העתקנו. ואז כשהביאו לנו את הבגרות, הגיעו שומרים ולא רצינו להיבחן. 50 שנה זה ישב לי בבטן שאין לי תעודה. קיבלתי עידוד מהסופר פוצ'ו שסיפר איך הוא לא קיבל את התעודה בגלל מלחמת השחרור וככה התחלתי לגלגל את הרעיון שנקבל את התעודות".
אופיר היה יו"ר ועד תלמידי המחזור, ולכן פנה לכל הבוגרים וסיפר להם על הרעיון שלו. אחר כך פנה למנהל כדורי כדי לסגור מעגל.
הטסת אולטרלייט הייתה אחת מאהבותיו הגדולות, והוא נהרג הבוקר 18 ביולי 2015 כשהטיס את מטוסו.
הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, חמישה נכדים והמון חברים המומים.
יהי זכרו ברוך
-----------------------------------------------------------------------------------
יש אנשים שאתה אף פעם לא עוצר להגדיר את תפקידם בחייך, או את הקשר איתם.
מוישל'ה היה כזה.
משהו בין דוד לאבא לחבר.
מישהו שלא ראיתי על בסיסי יומיומי
אבל כשכבר נתקלנו אחד בשנייה
בסופר
או במשרד
מיד עטפה אותי תחושה חמימה
של בית.
ותמיד הוא הרשה לי לגשת אליו
להתחבק.
ולהניח לרגע את הראש שלי על הלמעלה של הבטן שלו.
אפילו שסתם אמצע החיים
אפילו שסתם אמצע הסופר
אפילו שאני כבר גדולה
ויש לי ילדים משלי.
אפילו שאין בדיוק שם
או מילה במילון
למה שאנחנו היינו.
הוא פשוט אחד החברים הכי טובים של אבא ואמא.
הוא פשוט האבא השני של האחות הגדולה שלי.
הוא פשוט חלק מהנוף הזה.
פשוט אכלנו המון ארוחות שבת יחד.
פשוט לא היה מצב להתחיל את החופה לפני שהוא מגיע.
ואין שם או הגדרה לכל אלה.
הוא פשוט המוישל'ה שלי.
שלנו.
כי פעם כששרתי את 'חורף 73' ביום הזיכרון
הוא חיבק אותי חזק אחר כך
ואפילו הרשה לעצמו לבכות.
כי מאז אני תמיד מחבקת אותו ביום הזיכרון
או סתם בסופר
או במזכירות.
אז משהו בנוף שלי יהיה אחרת מהיום
כי הוא מת.
ואני,
ואנחנו,
אחרי שנחבק את המשפחה שלו
ואחד את השני,
נצטרך ללמוד את הנוף הזה,
נטול החיבוקים החפוזים,
מחדש.
נוח על משכבך בשלום,
מוישל'ה שלי.
היית סוג-של-דוד נפלא.
ספדה: כרמל גליציאנו חצבה/19.7.2015
--------------------------------------------------------------------------
קישור לריקוד הטרקטורים המסורתי בחג השבועות של מושב חצבה - מוישלה - משתתף קבוע
https://www.youtube.com/watch?v=1t-HizRMv0Y
