- ...אפשר לנשום פה. לא רק אויר, גם מרחב מחייה..../ארכיון עין יהב
- מועצה אזורית ערבה
- אבל מועצה דובי.png (7.1 KiB) נצפה 17727 פעמים
דובי לובינגר נולד ב- 22 בפברואר 1943
בנם של ולטר ופאני לובינגר
ילדותו ונעוריו עברו במושב כפר ורבורג.
בצה"ל שרת בחי"ר ולאחר שחרורו בשנת 1964 נישא לנתניה.
לעין יהב הגיעו בשנת 1968 עם בתם הבכורה אביגיל למשק מספר 3 ברחוב שלהב.
נתניה ודובי ניהלו משק חקלאי ולצדו משרד כח אדם לעובדים מתאילנד שאת הקמתו יזמה וניהלה נתניה כבר משנות התשעים.
דובי, היה אדם חברותי, מאיר פנים, ,פעלתן, נעים הליכות, מעורב בשגרת החיים במושב, אוהב אנשים ושותף לכל החגים והאירועים במושב. היה מלא שמחה וסיפוק עם הצטרפותם וחזרתם של צעירים למושב ורבים מהצעירים שהצטרפו למושב נהנו מחברתו.
דובי היה פטריוט לעין יהב, נאמן ומסור לקהילה. היה בשלן בחסד ועל כך גם היה גאה מאד.
בשנים האחרונות הפסיק להפעיל את המשק המשפחתי, אך לא הפסיק לעבוד ולהיות מעורב בעשייה החקלאית.
בשנת 2009- בספר החמישים של מושב עין יהב כתבה המשפחה:
במשפחתנו מחשיבים את "הליכוד המשפחתי" כערך עליון.
אכפתיות, קשר הדוק, שמחה, ריקוד וצחוק – הם לחם חוקנו.
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בחיינו, את המשק החקלאי אנו משכירים וכעת אנו מנהלים משרד כוח אדם. שינויים אלה גורמים לנו להנאה וסיפוק רב."
דובי שהיה מלא מרץ ועסק בספורט כדרך חיים, נאבק בשנים האחרונות במחלת הסרטן.
הבוקר 6.6.16 כ"ט באייר תשע"ו הלך דובי לעולמו.
תנחומים למשפחה,לנתניה, אביגיל, עדי, ערן, עלי, לנכדים והנכדות ולבית מושב עין יהב.
יהי זכרו ברוך
________________________________________________________________
- דובי, תחסר פה להרבה אנשים....
לדובי
הכל עצוב והלב מתבלבל , איך כותבים עליך בזמן עבר, שמחת חייך הייתה כל כך מוחצנת, הצחוק המתגלגל, הרצון להיות צעיר לנצח, חובקים להם דמות משעשעת, דמות של אדם - שבמסע חייו היה אושרו בצלילותו, בראייתו החיובית, באהבתו את האדם שלידו, את קלילותו ואת התרבות שכל כך אהב,
ואהב להשתתף בה. חג פורים וערב ריקודים סלונים, שהיו מנת חלקו. קצת אלכוהול והרבה פיגורות של צעירים ובעיקר צעירות מילאו לך את רוח החיים.
איש אדמה שתחביבו היה החקלאות שממנה התפרנס, אדם חרוץ שלא מוותר לעצמו ולסביבה, אכפתי , נעים הליכות וגם איש של פשרות, אדם שייזכר באהבתו לאוכל ואם אפשר אז גם להכין, איש משפחה למופת שהמשפחה כל כך הייתה חשובה לו.
נזכור את דובי עם השפם הבלונדיני והעיניים היפות, שרשרת על הצוואר וחולצה לא מכופתרת עד הסוף... דובי שאהב את הספורט והיה תחרותי מאד. שחה, צעד מסביב למושב, רכב על אופניים
ותמיד הגיע מסודר ומאובזר בביגוד המתאים לכל אירוע.
נפגשנו לפני 8 שנים בערך שהתחלנו לבוא יחד לשעורי פילאטיס אצל הדר ויעל ולהעביר דחקות על הכל. ברוב המקרים היינו נשלחים לאיזו פינה שלא נפריע למדריכות ומקבלים בחיוך ואהבה עונש לבצע שכיבות סמיכה, ובשל התחרותיות שבך תמיד בדקת מי מבינינו מצליח לבצע יותר... שהרי אי אפשר להיות מספר שתיים וזה "פגם" שגם אתה זכית בו... או שמתחרים או שלא - אבל אין מקום להפסדים אמרת.
הזיכרון שאתה השארת לנו הוא ההבנה שאפשר לתת השראה בלי להיות בראש הפירמידה או בתפקיד ציבורי. בצניעות, עם נתינה ועם אהבה. ואהבה זו המילה שכל כך מייחדת אותך, אהבת אנשים, אהבת את החיים, אהבת את העבודה ויותר מכל את נתניה - שלה היית מסור עד שגופך בגד בך.
תחסר פה להמון אנשים. תחסר לעובדות בסופר שתמיד ברכת אותן בבוקר טוב עם חיוך משכר,
תחסר לגנן ולחצרן עם המילה טובה וגם עם מילות הביקורת על המפגעים שיש.
השארת בור עמוק לכל חבריך, לאלו שעבדת אצלם ואיתם, לאלו שהיו שכניך ומוקירך ובאו כל יום להגיד שלום ולשאול בשלומך, וכמובן למשפחתך האוהבת.
אני מבטיח לך שהערב נרים כוסית ויסקי לכבודך, עם אותם צעירי נפש שאיתם אהבת לבלות.
נוח על משכבך בשלום איש יקר.
שגיא קליין
בלוויה 7.6.16
_________________________________________________________________
- בחברת הנכד
- 537743_100312156809554_1019496711_n.jpg (38.72 KiB) נצפה 17724 פעמים
בנעלי בית עם דובי/ מתוך עלון עין יהב "בעינינו"
נשוי + 4 סבא לנכד.
חבר עין יהב משנת 1968
פגשתי את דובי יומיים אחר שובו עם נתניה מחופשה באנטליה – טורקיה.
הוא נראה מבסוט מהחיים ולא הפריע לו כלל הישראלים הרבים הפוקדים את המקום.
"לא מצאנו גוי אחד לרפואה" (ציטוט)
מהי ההרגשה להיות סבא צעיר?
עדיין לא מסתדר לי. לוקח זמן עד שקולטים את זה. מה שברור, האהבה לנכד מסתכמת בהרבה אהבה ופינוק. לא כועסים עליו ולא מנסים לחנך אותו, כמו צעצוע.
אתה מקבל את הבדיחות על גיל העמידה?
לא אומר לי כלום. אני עוד לא שמה.
אתה מצטייר בעיני רבים כמי שיודע לנצל את שעות הפנאי שלו, האמנם?
אני בונה לי את הזמן. אמצע היום מוקדש לבישול ארוחת צהריים למשפחתי.
נתניה עובדת שנים בחוץ ומתוך בחירה אישית אני אחראי על החלק הגסטרונומי בשעות אלו.
(לא פעם קבלנו בצרכנייה, אנו הבחורות, טיפים מדובי).
מיום שנפתחה בריכת השחייה בקיץ אני מבלה שם שעתיים כל ערב, כולל שחייה, כמובן.
בשל תנאי המקום סיגלתי לעצמי לו"ז שהפך במשך השנים לצורת חיים. זה גורם לי נחת המפגש זה עם כל הסבים בבריכה הבאים לראות את נכדיהם וכך הופך הספורט לעניין מועיל ומהנה ביותר.
המטבח - שטח פרטי שלא זר לך הוא בגדר תחביב? כורח המציאות, אנינות טעם?
הבישול אצלי הוא קודם כל תחביב. בהתחלה נעזרתי בספרים. היום – בגלל הדיאטה אני לא מבשל גורמה אבל משתדל לגוון ולמלא בקשות של בני משפחתי. אני מקפיד לעשות בדיוק מה שכתוב במתכון ולא "לסבן". (דרך אגב, זה בדיוק ההסבר מדוע יש שפים ולא שפיות)
אתה נמנה עם המבקרים בספרייה שלנו. על איזה ספר וסרט אתה ממליץ?
ספר – "הגשרים של מחוז מדיסון" (אמריקאי) הנושא דיבר אלי אולי בגלל גילו הזהה של הגיבור.
סרט – "ילדי המים" – סרט אנימציה באורך מלא לכל המשפחה.
"תיבת הנגינה", ניצוץ באפילה, "השדה".
איזה תכונה או מנהג קבלת מהבית שלא מתבטל עם הגיל ושינוי הזמן?
הביחד של ערבי שישי. אנו שומרים על ארוחה מסודרת עם הדלקת נרות וגם לילדים חשוב להגיע להתכנסות הזאת.
באיזו תקופה של השנה אתה מרוצה יותר מסדר יומך?
בחורף, בגלל מזג האוויר וגם משום שזה הקטע הכי פורח של השנה מכל הבחינות.
לשאלתי - אם עדיין מחלקים את השנה לעונות גם אחרי "עידן התאילנדים" משיב דובי: המושג עונה התרכך עם השנים מאז העלייה התאילנדית (1988) ועמו הדאגה להספק בעבודה. החיים הרבה יותר רגועים וכבר לא כל כך נלחצים. יש גם על מי להאציל סמכויות.
האם העבודה של נתניה עם המתנדבים נכנסת הביתה?
בהחלט כן. העבודה לא מסתיימת בנעילת דלת המשרד. בבית נסגרים המעגלים בעזרת טלפונים ולא פעם אני משמש בולם וממתן לחצים מתוך המשולש הזה של : מתנדבים – משפחות- מושב.
האם אתה סלחן מטבעך?
כן, אני חושב שצריך ללמוד לסלוח ולקבל טעויות של אחרים.
- דובי רביעי מימין בריקוד "אגם הברבורים" - פורים שנות השמונים/ארכיון עין יהב/רוקדים איתו חנן אברמסון, יענקלה שלכט,עודד יפה,יענקלה ריאטי ז"ל, איזי בלוך],
על איזה פרק בחייך היית מוכן לחזור?
להתחלה של עין יהב. מכל הבחינות. החל מההרגשה האישית ולאווירה הטובה ששררה אז בין החברים וכלה באסיפות שמעבר למפגש החברתי תרמו להרגשת השותפות בהחלטות לטוב ולרע.
מפריע לי היום - ובאמת ללא כל ניסיון לפגוע באיש מכם – שאין עדיין בקרבנו מלוא הפתיחות והסובלנות לרצונות וליוזמות של חברים שלא בחרו במסגרת המאורגנת. אני חושב שיש לכבד את רצונם של אלה כל עוד לא פגעו רצונותיהם ומעשיהם במסגרת עצמה ובנו כקהילה. תרומתם של בני המקום לא נמדדת במספרי הקרטונים אלא הרבה מעבר לכך ובעשייה מצטברת במשך השנים שאנו חיים כאן.
אילו נתנה לך הזדמנות לשפר משהו במושב, באיזה תחום אתה חושב שצריך להשקיע?
באיגום הכלים. עם כל הכבוד שאני רוחש למוטי ידידנו ולכישוריו העומס במתן השרות כפי שהוא קיים היום הפך למטרד לשני הצדדים. צריך לחפש פתרון לשחרר שם את הפקק ולהתייעל דווקא במקום שהוא פרשת דרכים מרכזית לחקלאים ולכלי עבודתם.
איך אתה רואה את עין יהב בעוד 10 שנים?
הצעירים שחוזרים בברכה הביתה. הם יהיו אלה שינווטו את הדרך. בהחלט יש להם עתיד פה. אני מקווה שישכילו לשמור על הדברים הקיימים שהושגו כאן במשך השנים ואיני רואה צורך במהפכות גדולות. כמו היום – זה טוב. אני מציע להם לשמור על השיווק המאורגן – כי זה שומר על הביחד. הייתי מאד רוצה שהילדים שלי יבואו לחיות כאן מחר בבוקר ושהנכדים יסתובבו בשטח...זה מחמם את הלב.
במה מותר תושב הערבה ועין יהב יהב בפרט מאוכלוסייה אחרת , לדעתך?
בתחושת המרחב והחופש – אין לה תחליף. אפשר לנשום פה, לא רק אויר גם מרחב מחייה.
יש עוד משהו שאת צריך להיאבק למענו?
אני חושב שעלינו החקלאים מוטלת החובה להשמיע קול, גם במסגרת האזורית, על הפקרת החקלאים ע"י הממשלה לטובת האוטונומיה.
באיזה שלב בחיי הנישואין אתה חושב לצאת עם נתניה לירח דבש שני?
בגיל 50 אני מייעץ לכל הזוגות. אנחנו זה עתה חזרנו...
כשעמדתי לצאת דובי הספיק לצעוק לי : "כמה טוב ששכחת לשאול אותי מה אני מבשל היום לארוחת הצהריים?"
לדובי לובינגר. תודה.
שוחחה עימו: אסתי סלע/ 1994
