החודש מלאו 40 שנה למלחמת ששת הימים.
פרסמתי בלוח המודעות את התמונה שצולמה ע"י אברהם קדם (קקטוס) ואני מביאה אותה שוב לפרסום בפורום עם הסיפור המלא כפי שכתב לנו אמנון נבון מעין יהב, ועל כך תודה.
היי אסתי
המייל הזה תופס אותי בסין כבר אחרי ה 5 ליוני אבל הסיפור ראוי שישמר.
בזמן שקדם למלחמת ששת הימים מצב הרוח בציבור היה בכי רע והיו בטוחים כולם שנאצר הולך ל"חתוך" את הנגב ולחבור לירדן וכמובן שאמצע הערבה, במקום בו נצבת עין יהב.
לצורך הערכות כנגד הרודן המצרי שלח צהל כתה של 6 חיילי עתודה אקדמאית כדי לחסל את צבא מצרים.
כל הקבלנים ואנשים חיצוניים התפנו מהמקום (בעיצומה של הבניה בישוב הקבע), אנחנו ערכנו אימוני נשק וניסויי כלים בהם רוב הכלים המיושנים לא עבדו ורוב פצצות הבזוקות והמרגמות היו עקרות. באישורו של מימון שהיה אז סגן אלוף ומפקד הגוש שמושבו היה בירוחם, "החרמנו" טרקטור מחפר שהושאר בישוב הקבע ע"י קבלן שברח והתחלנו לחפור ביצורים בהיקף המושבוץ לקדם את הרעה. אבל מה עושים עם הנשים והילדים כאשר יסתער האויב המצרי? הוחלט להקים מקלט. אבל איך עושים זאת, הרי בכל איזור המושבוץ אי אפשר לחפור יותר משישים ס"מ עומק ולמטה יש סלע? (לא אסתי).
בחזית הישוב הישן היתה גבעה בגובה כמה מטרים ששימשה במשך שנים כגבעת התצפית ועליה ניצב מיכל מים רזרבי. הוחלט לחפור בגבעה קטנה זו , שהסתבר בדיעבד שהיתה תל עתיק ולהטמין התוכה שני צינורות ענק בקוטר של כ 3 מ' ובאורך כ 6 מ' כל אחד, ששימשו לבנית קו המים מהכנרת לנגב. שני הצינורות הובאו במשאית ע"י צמד הנהגים האמיצים יורם חסיד ויונה מזור שהעזו בימים מתוחים אלו לסוע למפעל "יובל גד" באשקלון מקום בו יוצרו צינורות אלו ולהביא אותם. עשינו מקלט על הכייפק, סגרנו הפתחים בשורות של שקי חול ותירגלנו הנשים והילדים שהגדולים ביניהם היו בני 6 לרוץ למקלט.
סופו של דבר שהמלחמה התפתחה כפי שהתפתחה ונאצר שכנראה המודיעין שלו דיווח לו על ההתבצרות בערבה החליט לשנות תוכניותיו.