50 שנות התיישבות בלב הערבה

[אסתי סלע]

דרושים - חגיגות יובל עין-יהב

המתנדבים מתבקשים לפנות

לאורנה אסף 052-3666380

להדר גדיש 052-3666361

[אסתי סלע]

להלן קישור לסרט על פתיחת חגיגות היובל לעין יהב.

צילם וערך: גידי קליין. המרה לפורמט אינטרנט: פני בן דוד


http://www.arava.co.il/~ein-yahav/50.wmv

[אסתי סלע]

50 לעין-יהב

הסרט: "ראשית ההתיישבות בערבה המרכזית"

ערב עם יוצרי הסרט, חיים לויטה ועמי רותם מחצבה
יערך ביום ג' ה- 08/09/09 בשעה 21:00 במועדון לחבר.

בתוכנית:
1) הקרנת הסרט. הסרט מתעד את המאמצים בדרך להקמת עין-יהב ואת שלבי ההתפתחות הראשונים.
2) ברכות .
3) שיחה חופשית עם עמי וחיים על הסרט והכנתו.

הציבור, מכל הגילאים, מוזמן!

[אסתי סלע]

האם אתם מכירים את רחובות עין יהב? - ספירת מלאי 2009


1. מישר – ע"ש נחל מישר היוצא מאזור המישר (דרומית למכתש רמון) ונשפך לנחל נקרות, סמוך למיצד נקרות (מזרחית למכתש רמון).

12 משקים של ילדי דור המשך בעין יהב. (שלכט-דהן)

ברחוב: מכון כושר, חדרי אירוח, חממה לקטיף עצמי, פיצריה ופאב (לא פעילים)


2.עמר- ע"ש נחל קצרה-עמר בהר הנגב המזרחי שבו קטע מדרך הבשמים הנבטית העוברת בערבה ליד צופר. (שפר-בלאו)
ברחוב: חנות מזון ואביזרים לחיות , פיסיקה משפחתית, מיכון לגינון וחקלאות, שירותי חשמל, טיפולים אלטרנטיביים, דגי נוי, מסגריה,


3. שלהב – ע"ש נחל ליד הישוב ספיר. (לב-הומינר)
ברחוב: חנות לתאילנדים, בית מאפה, משרד מתנדבים, חדרי אירוח, דגי נוי, מתפרה,שרותי דרך, טיפולים אלטרנטיביים, ייעוץ דיאטטי , מסגריה, שירותי גרפיקה,


4. דוחן – ע"ש דגן העולה בין הנחלים (לב – לביא)
ברחוב: מפעל לנרות ריחניים, חדרי אירוח, טיפולים אלטרנטיביים, סטודיו לפיסול,מפעל למוצרי אלוורה,


5. סלעית – ע"ש ציפור (גולשדטיין כהן)
ברחוב: בית האלוורה, חדרי אירוח, מכון כושר, ציוד לאירועים, חנות לתינוקות , סוכנות לביטוח,


6. שיזף – ע"ש העץ (רותם-צור)
ברחוב: מפעל האבקה ביולוגי (בומבוסים), חנות מתנות, מסעדה, מספרה, סדנת קרמיקה,שירותים לחקלאות, שירותי חשמל,


7.אנמר – ע"ש נחל במזרחו של הר הנגב. יובלו של נחל נקרות (צור-דנאי)
שמו הערבי הוא ואדי אבו אנמאר – נחל הנמרים. ראשיתו בהר אנמר מצפון מזרח לבקעת מחמל.
ברחוב: חוות רכיבה על סוסים, סדנת קרמיקה, יצירה, סריגה, שירותי: הסעדה, קוסמטיקה, פלדנקרייז, אוטומציה, אדריכלות, חדרי אירוח,


8. נקרות – ע"ש נחל נקרות בהר הנגב התיכון. אורכו כ- 70 ק"מ.
חוצה את קו השבר של רמון. חוצה את כביש הערבה ומתלכד עם נחל הערבה ליד עין יהב.(צפון-מזרח)
26 בתים – דור המשך (אברמסון –כנעני)

ברחוב: מעבדת מחשוב, מכוורת , פעמוני ערבה, שירותי: מיזוג, קוסמטיקה, רפלקסולוגיה, מוסך, בנייה, סטודיו לאיפור,


לקטה: אסתי סלע/ עודכן ל- 2009

להשלמת התמונה אני מפנה אתכם לכתבה שהופיעה במגזין "כל הערבה" מס' 15 שנכתבה ע"י אמנון נבון.

http://www.arava.co.il/magazine/15/index.htm#start

[אסתי סלע]

הצדעה למייסדים במלאת 50 שנים לעין יהב.


ב- 8 באוקטובר תחגוג עין יהב 50 שנה לקיומה.
בתאריך זה חל יום הולדתו של חגי פורת ז"ל שנולד בכ"ב תשרי תרצ"ז 8.10.1936
לפניכם דברים שכתב לעלון המושב בשנת 1986 ובפתיח כמה מילים של צ'צה פורת.


לחגי

יש לך יומולדת ממש היום
ואני גאה להודות לך על התגשמות החזון
אתה שחלמת עם שי והגעתם לדוד בן גוריון
ויחד החלטתם, - זה המקום.

מזל טוב חם אי שם על ענן
לפעמים נדמה לי שאני רואה שדה קטן
ומישהו מהלך שתקן רציני עם מטרה
ואני מבינה – "לעולם לא תנוח על זרי דפנה".

לי זה אכפת
עלון בעינינו מס' 82 מתאריך 3.8.1986


הקדמה:
זה יהיה חובבני לבחון את המצב קודם שעברנו תקופת הרצה, בעוברנו ממושב מאורגן ברובו לשרות הפרט למושב תעשייתי בדרגת שיתוף כה גבוהה.
שנתיים מתקופת מעבר זו אני נמצא קרוב לאירועים (מועצה) ומרשה לעצמי לכתוב מאמר זה שהוא קשה ואולי גם פוגע בצבור מסוים. מאחר ואנחנו אנשים מבוגרים, אני מקווה שנדע להתעלות, להפיק את העיקר ולהחליט על כיוון – דבר שעד כה לא נעשה – האם אפשר להמשיך כך, אולי לצמצם או אולי לשנות צורת חיים.
אנסה לבטא את כל מה שנראה לי חשוב או חריג לניהול חיים תקינים במושב.

קצת נוסטלגיה להתחלה:
נזכור ימים ראשונים כאן בעין יהב כאשר החלטנו לקחת כמודל קבוצת מושבים שהייתה – וגם היום – מוצלחת כלכלית וחברתית. באחד המושבים האלה (כפר יהושע) עברו על ימי נעוריי. על פי דוגמא זו ניסינו לבנות את עין יהב, עם השינויים המתבקשים לאזור כשלנו, להתאימה למציאות, לזמן שלא עומד מלכת. התחלנו לבנות מושב, לקלוט משפחות כשאנחנו עומדים על כך שאותם עקרונות יהיו מקובלים עליהן. נדמה לי שהמטרות אותן הצבנו לעצמנו הושגו ברובן. ודאי שהיו תקלות. היו ויכוחים. חלק מהחברים לא היו מאושרים. אבל הייתה תשתית חברתית וכלכלית. וכאן נשאלת השאלה – מה בעצם קרה?

היכן אנו היום ולאן פנינו מועדות?
האם התהליך המתרחש לנגד עינינו הוא זה הרצוי לנו? הכל החל באותה אסיפה או כמה אספות גורליות על הקמת המפעלים. כמובן שההצעות עובדו והוכנו קודם לכן בתנועה, בממשלה וכמובן בהנהלה שלנו. לאסיפה הובאה תוכנית שנתנה תשובות לכל ההיבטים האפשריים. על הפסדים אין מה לדבר. ההיפך הוא הנכון – בעזרת תרגילים מתרגילים שונים נוכל לעשות הון מבלי להשקיע דבר. זה כמובן קרץ לכולנו ורובנו ככולנו נתנו הסכמתנו לתוכניות השונות, מבלי שהרבינו לחשוב באותה תקופה ולתת את הדעת על ההשלכות השונות האפשריות: האם ניתן לקיים בתוך מושב כשלנו מפעלים בקנה מידה גדול כל כך? האם מצויים בתוכנו הכוחות המתאימים, עם הכישורים הדרושים היכולים לשאת תפקידים אלה על כתפיהם ולמשך כמה זמן?
מה שקרה בפועל עגום הרבה יותר מהציפיות הקשות שלי. הוגי הרעיון היו הראשונים שנטשו את המערכה, עוד לפני שהתבהרה התמונה העצובה. החשש הגדול שלי, שהוא הביא אותי לכתיבת שורת אלו, כשם שהקימונו מפעלים ללא מחשבה מספקת – בחופזה רבה – כן גם נחסלם והנזק יהיה גדול, הן בתחום החברתי והן בתחום הכלכלי. באופן אישי, כמו כן בעבר כן גם היום, אני חושב שניתן להקים מפעלים משותפים במתכונת מקובלת ובתנאי שכל העקרונות החלים על מושב יחולו גם עליהם.
דבר נוסף שעלה באותה אסיפה ולא זכה לתשומת לב ציבורית מספקת הייתה ההתייחסות הפוגעת והמזלזלת בחקלאות – הן של נציגי התנועה והן של ההנהלה שלנו. ואולי הגיע הזמן שנחליט האם דרכנו לחקלאות כדרך או לעסקים אלו או אחרים. רוצה לומר שהאווירה בעקבות דברים קיצוניים כל כך הייתה בניגוד לדרכנו ולאורחות חיינו עד כה.
ומה הלאה? הצעדים שצריכים להינקט יהיו אולי קשים מההקמה אך חייבים להיעשות וככל שנמהר – ההפסדים והכאב יהיו קטנים יותר. אישית, הייתי מציע לכולנו לרדת מהעננים ולהפסיק להמר. כדי לחיות צריך לעבוד ומאחר והמצב קשה, כשם שמוצע לחברים במצוקה לממש רכוש כדאי ואפשרי בלעדיו, אני מציע לנהוג כך גם במפעלים. כשלב ראשון למכור – לא שותפות ולא השכרה – פשוט למכור את האורחן וע"י כך לצוד שתי ציפורים – מחד להקל על נטל החובות שהצטבר ומאידך להיפטר מצרה חברתית. השלב השני – לבדוק ולטפל ביתר רצינות במפעלים הקיימים האחרים, בתנאי שיש להם עתיד כלכלי.
באשר להמשך החיים הפנימיים שלנו כאן, אני מקווה שנתעורר – ויפה שעה אחת קדם.

לדעתי, המצב חמור מהנראה לעין. הניתוק בין החברים להנהלה הולך וגדל. החלטות גורליות מתקבלות ע"י צבור מזדמן שאינו משקף את דעת הרוב. ההוצאות הציבוריות הולכות וגדלות, הן בניהול והן בהנהלת חשבונות, בלי שיראה שיפור כלשהו באופק. במקביל – ההכנסות הציבוריות שהיו בעבר גם הן מצטמצמות וכמובן במצב הכלכלי בשנים האחרונות – אינו מעודד.

התנגדותי בכל כוחי בעבר ובהווה רק מחזקת אותי בדעתי. אין מקום ליוזמות פרטיות כגון: צרכנייה, מחסן ודומיהם במושב כשלנו וההשלכות הן רבות. אציין רק כמה מהן – הסוכנויות למיניהן, עשרות ספקים הן בתוך המושב והן מחוצה לו הגורמים להתחשבנויות מסובכות, סכסוכים אישיים בין ספקים למטרת השגת קליינטים. כל אלה יכולים להימנע, אילו היינו מרכזים כבעבר את כל הקניות, גדולות כקטנות והרווחים המתפזרים היום בין הספקים השונים היו נשארים במושב. עם הזמן היינו לומדים להתגבר על תקלות שונות וכולנו היינו יוצאים נשכרים.

יש עוד הרבה לכתוב אך אני רוצה לסיים ולומר – בואו ונמשיך בכיוון שהתחלנו, נדלל ולו במעט – את לגיון הזרים המסתובבים כאן בהמוניהם. נבנה לנו מושב – בית – שנוכל להתגאות בו. אנו והדורות שיבואו אחרינו. באשר לפרנסות נוספות – עדיין לא מיצינו את כל האפשרויות החקלאיות הנמצאות באזור והרי לשם כך באנו הנה מלכתחילה.

חגי פורת.

[אסתי סלע]

הרהורים - שי בן אליהו

עשרים ותשע שנה חלפו מאז שהתחלנו לדבר על הקמת ישוב באזור שומם שאין בו איש. מעט יותר מ- 28 שנה מאז שחגי ואני הגענו. כמעט עשור של מלחמות וזמניות, שני עשורים לישוב הקבע. כמעט חיים.

ההיו חלומות? כל אדם וחלומו:ישובו של הנגב תוך ראיית ההתמודדות עם המדבר המהווה חציה של ישראל, כאתגר הלאומי המרכזי. טיפוח חברה שערכיה שונים מאלה של ישראל הקיימת. הקמת קהילות המתארגנות על בסיס של ערכים משותפים, ושל אחריות משותפת מרצון, קהילות שהינן בעלות יכולת יצירה בתרבות וברוח ותקווה שבכח כל אלה ניתן להשפיע על כיווני ההתפתחות בארץ.

טעות?
עדיין סבור אני שהנגב הינו המפעל הגדול והחיוני ביותר הניצב בפני המדינה: משום שבאנו כיהודים להתיישב ולא לגרש אחרים. משום חשיבותו כגשר בין יבשות, ומשום היותו אתגר למדע, לטכנולוגיה ולרוח האדם. ביתנו שלנו, והישובים הסמוכים הינם העדות לסדר עדיפויות לאומי מעוות ולחוסר חזון. אסוננו הוא שאבדנו במידה רבה את התחושה שאנו אדוני הארץ, שאנו חלוציה של מערכת ממושכת ובלתי מתפשרת שאין להפסידה, של פיתוח ואכלוס. כיוון שכך, אובדת גם יכולת השפעתנו.

עדיין סבור אני שיצירה חברתית – התאגדות רצונית של קהילות וקבוצות אנשים על בסיס מטרות, ערכים ואחריות משותפים חיונית למדינת ישראל ומהווה תשתית להווייתה. הקשיים והלחצים בהם נתונה ההתיישבות המאורגנת יביאו לכך שקהילות בהן המסגרות השיתופיות אינן מייצגות את הרצון האמיתי של האנשים – תתפוררנה. תותרנה רק אלה שחבריהן אכן רוצים בכך. מקווה אני – ומאמין שנמצא עצמנו בין אלה.

עדיין מאמין אני שיש קשר בין מסגרת חברתית ויכולת יצירה רוחנית ותרבותית. יכולת זו הקיימת בנו גם בזמנים קשים, גורמת לי תחושת שייכות וגאווה שאין כמותן. קל לבנות לדור אחד. המבחן האמיתי הינו בעת חילוף דורות. לדור הראשון ניתנת הזכות הנדירה להטביע חותמו ולפיכך גם לחוש מעורב. הרבה פחות לדורות הממשיכים. אמת. התחלנו. אך מה הנחלנו? מה יהיה מספר הבנות והבנים שיקימו ביתם בערבה ובנגב? מה תהיה מעורבותם בפיתוח נוסף? מה תהיה מעורבותם ליזום ולהיות שותפים ליצירה חברתית – למסגרת המנסה להתמודד על הגשמת רעיון שיש בו משום פתרון לפרט ולרבים גם יחד?

כמה מהם יזכרו עד יומם האחרון וינחילו לבניהם שאין תחליף למדינה יהודית, שהינה בגדר מחייבות אישית המחייבת מעורבות אישית? העולם הפך שונה מאז התחלנו. עתיד הוא להוסיף ולהשתנות. למודים גבוהים הינם כרטיס כניסה לעולם שהגילויים המדעיים והטכנולוגים, ואמצעי התקשורת הופכים אותו למסקרן ומתוחכם יותר מידי יום. גיל הכניסה לעבודה ולנשיאה באחריות למשפחה עולה. מגוון העיסוקים ותחומי ההתעניינות עצום והצורך בהתמחות עדיין הולך וגובר.

דומני שנגזרות מכך המסקנות הבאות: דור צעיר שיצטרף יהיה מבוגר יותר בגיל ויהיה צורך להתייחס אליהם כאל מבוגרים על אף חוסר ניסיונם. כאזור, חייבים למצוא פתרונות שיאפשרו השכלה הולמת. לא ניתן להשלים עם מצב בו, למעט יחידים, מי שבחר לחיות בערבה חייב לוותר על לימודים. הכרחי לפתח מגוון מקורות תעסוקה ולאפשר בדרך זו לצעירים רבים להשתלב בישובים הקיימים או בחדשים שיקומו.

ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר בטרם בואם אל ארץ נושבת. ואילו אנו באנו למדבר להפכו לארץ נושבת. האמת – דרך זו שלנו נראית לי הרבה יותר.

שי.
נכתב בשנת 1988 לחוברת "20 שנה ועוד"

[אסתי סלע]

בפרוס השנה החדשה בחרתי ברכה לשנת תשל"ח שנכתבה ע"י שוש שירין
מתוך עלון"בעינינו" מס' 1 שיצא לאור ב- 8.11.1978

בפרוס השנה החדשה

בפרוס השנה החדשה החלטנו להגיש מתנה.
צרור סיפורים, ליקוטי פירורים
לך, גם לך משנת תשל"ח.

ומעתה אנו מכים על חטא
אם למען החרוז נחטא קצת לאמת.

ובכן, חגגנו עשור מרגש ושמח
קיפצנו שחקנו וחלקנו כבוד לכל אורח.
ואח"כ ניסינו להתבשם מריחה
של אותה מסיבה גדולה ויפה.

אך , איכה נוכל לשיר ולזמר במקהלה
אם על מטה לחמנו "הכורת עלה?"
אויה שוד ושבר מסביב המולה
בפלפל פשטה מחלת הנפילה
מתהלכים יועצים וחוקרי קרקע
אין תשובה בפיהם לזו הצרה.

גם בחיי החברה התבקשו כמה תיקונים
והוזמנו מהאקדמיה חוקרים ומומחים.
והיו גם גרפולוג כירולוג ופסיכולוג
וקבעו שאנו נחמדים עד מאד.
אז טפחנו לעצמנו על השכם
"כי בזיעת אפיך תאכל לחם".

ואם בזיעת אפיים אנו עוסקים
אין ספק, כי הצל"ש מגיע – למגדלי הפרחים
שלמרות כל התלאות שנחתו עליהם
הקימו חממות במו ידיהם.
עם חשמל – שאינו לפי התקן כלל
ובודקה – שעדיין לא הוחלט,
אם פח, או אסבסט ישמשו לה גג.
וכמובן, לצבוע נגד עין הרע
ואת עמודי החשמל, רצוי, לשים בירידה..
בקיצור אם מאלה הצרות
עוד תפרחנה חרציות
ובלילה המושב יחגוג בשלל אורות
אז המאמץ כדאי למלא בו שעות הפנאי.

וכדי שבחיי המין לא נרגיש בעלי מום
או, מפגרים חלילה בזה התחום
הביאו לנו את "הטנגו האחרון" ואת "עמנואל"
ומאז – שורה השמחה במעוננו "השבח לאל"!

חברים יקרים – נסיים אין ברירה
יש לשתול לדלל ולחזור לשגרה.
אך מותר לייחל לשנה טובה
לחקלאי הקוטף פירותיו בשלווה,
לילדון הקטן – המשחק בחדווה,
ולכולנו שנה של שלום ואהבה.

שוש שירין

[אסתי סלע]

שנת 2009 - שנת החמישים לערבה -המשך האירועים ממאי עד ספטמבר

ארה"ב – כנס שיווק של JNF ארה"ב התקיים באשקלון. קרן רותם וראש המועצה נפגשו עם נציגי JNF מארצות שונות בחו"ל במטרה לחברם למשימת אכלוס ופיתוח האזור. בנוסף, סייר באזור מנהל JNF ארה"ב ראסל רובינסון ומשלחת נוספת מטעמו. מאי 09

חגיגת היובל נערכה ב-27/5/09 הערבה כולה התכנסה בספיר לציון יובל להתיישבות.
המופע החגיגי בהשתתפות מיטב הכישרונות והשחקנים גורי אלפי ואסי כהן.

מתרגלים – ב-2/6/09 התקיים תרגיל חירום ארצי.

נסיעה לחו"ל – ראש המועצה עזרא רבינס יצא לקנדה ונפגש עם מר מיכאל רוזנטל שתרם להקמת אולם התרבות. נפגש עם נציגי הקהילה היהודית ואף השתתף בערב התרמה של הקהילה ונתנה לו הזכות להציג את הערבה. בערב נכחו כ-500 איש ומטרתו הייתה לקדם את התיירות החקלאית במו"פ יאיר. הקהילה היהודית בקנדה ציונית, אוהדת ותורמת רבות למדינת ישראל. 7.6.09

טקס סיום בית הספר התיכון – התקיים ב- 18.6.09 באופן יוצא מן הכלל. קליל, נעים, זורם ונותן ביטוי אישי לתלמידים רבים במגוון כישרונות. ברכות לתלמידים המצטיינים ולסופי בן ארצי, מנהלת בית הספר, עם סיום שנת הניהול הראשונה.

אזור תעשייה– ההחלטה על מכירת בית האריזה לתמרים לחברת 'אדום' היא צעד ראשון בשיקום אזור התעשייה ספיר. מקדמים את שיקום הגדרות, ניקיון והכנסת סדר באזור התעשייה. חברת 'אדום' שעסקה רבות בשנים האחרונות בתמיכה בפרויקטים חינוכיים באזור, תסייע ותמנף את העשייה באזור התעשייה. תודה ליפתח בן דוד שמסייע רבות בנושא מפעלי ערבה, אזור התעשייה והסדר המושבים מול הסוכנות 18.6.09

באים לעודד – עשור ל'גרעין עודד' צוין בכנס מחזור שהפיק מתנ"ס ערבה. כמעט בהרכב מלא הגיעו הבוגרים, חלקם נשואים עם ילדים וחלקו בחוויות משותפות על שנת השירות בערבה. הערבה מודה להם על תרומתם האדירה לאזור. 18.6.09

ערב הוקרה לעובדי מערך החינוך– צוות המורים וגננות משרד החינוך התכנס לערב מפיג ומהנה ולנו ניתנה הזכות לומר בריש גלי את שהרגשנו כל השנה. פשוט תודה. בערב זה נפרדנו מצוות הוראה שעזב את בתי הספר. בתיכון – טובה דבוראי, זהר ניר, איבט אביסדריס ושמוליק בצלאל וביסודי – איטו דהן. בהזדמנות מרגשת זו נפרדנו מאתי רחמני שפורשת לאחר 30 שנים בהם כיהנה כמזכירת בית הספר היסודי. עדנה גל מספיר מחליפה את אתי בתפקידה. לכל העוזבים והנקלטים ברכות והצלחה רבה. 30.6.09

אתי ועודד רחמני מספיר עוזבים את הערבה לטובת כפר סבא, לאחר שנים בהם היו חלק בלתי נפרד מנוף הערבה. הצלחה רבה בהמשך הדרך - הערבה היא ביתכם לעד.

ביקור עמיקם סבירסקי – ראש החטיבה להתיישבות במשרד הביטחון, עמיקם סבירסקי, ביקר עם צוותו על מנת לקדם נושאים הקשורים במרכיבי ביטחון כדוגמת מרכז הצלה בספיר, פינוי מוקשים ונושאי ביטחון נוספים.

ביקור דיכטר - גנות– תודות לעזרתו הרבה של ח"כ אבי דיכטר, זכינו לביקור שלו יחד עם רב גונדר בדימוס יעקב גנות, מנהל מינהל האוכלוסין ורשות ההגירה. ליעקב גנות זהו ביקורו הראשון בערבה ואכן, אין כמו מראה עיניים ואין כמו מפגש בלתי אמצעי. במהלך הביקור הוצגו בפניהם האתגר בקליטת משפחות והכשרות השטחים, את פרויקט המשתלמים המוצלח ונערך מפגש עם חקלאי האזור במועדון עין יהב.
גנות מנהל גוף מקצועי ביצועי המיישם בשטח החלטות ממשלה.

מנהל חדש לתחנת יאיר– אמיר לוי מצופר נבחר למנהל החדש של תחנת יאיר במקומו של אריאל יפה. הצלחה רבה לשניהם.30.6.09

שכונה חדשה בספיר – פגישה עם היזמים והמתכננים של השכונה החדשה בספיר. הכוונה בזמן הקרוב לצאת למבצע שיווק של 35 המגרשים, שייבנו תוך גמישות להיקף גודל הדירות ובצורה מתחשבת ו'ירוקה'. יולי 09


מכינה קדם צבאית – ביחד עם נציגים מישובי הערבה, רובם בנים חוזרים חדורי להט,נערכה פגישה עם תא"ל (מיל) יוסי אלדר, הממונה על המכינות הקדם צבאיות במשרד הביטחון ויוחנן בן יעקב, ראש תחום המכינות הקדם צבאיות במשרד החינוך. לראשונה בערבה אנו פותחים מכינה קדם צבאית. המכינה בתהליך קבלת אישור של משרד החינוך והביטחון ותתקיים בחצבה בחסות בני המושב אשר לקחו על עצמם, בסיוע מנהלי המועצה, לנהל את הפרויקט החינוכי החשוב הזה. תודה מיוחדת למוביל התהליך, רן שדה, ממושב חצבה ולכל החברים שסחף אחריו. ברכות ל-25 החניכים אשר יפקדו את אזורנו בחודש ספטמבר ויתחילו את המכינה.
פתיחת המכינה הקדם צבאית הראשונה בערבה בהשתתפות 22 חניכים, בוגרי יב' מכל קצוות הארץ שאותרו במיוחד לכך ב- 8.9.09


ביקור מנכ"ל המשרד לביטחון פנים – מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, חגי פלג ביקר וסייר באזור. הדיון נסב בעיקר על פעילות יחידת החילוץ ואפשרויות הסיוע ליחידה.

נציגי פולקסווגן – נפגשו - אילון גדיאל, מנהל המו"פ וראש המועצה יחד עם אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל והמדען הראשי של חברת פולקסווגן בגרמניה לבחינת שיתוף פעולה. את הפגישה יזמה קק"ל בניסיון לגייס כספי מחקר מחו"ל לטובת מחקר ופיתוח באזור. אוגוסט 09

השוק האזורי – השוק האזורי בספיר שהיה פתוח לציבור בימי חמישי, נסגר בשל אי עמידה בתנאי סדר וניקיון. עם הסדרת הנושא, נוכל לשוב ולפתוח את השוק.


שולה גרפונקל ממושב חצבה נבחרה לכהן כמנהלת בית הספר היסודי החל משנת הלימודים תש"ע ותחליף בתפקיד את מרגלית מור שיצאה לחל"ת בתום 5 שנות ניהול. 27.8.09


שמורת שיזף – לאחר עבודה מאומצת של 27 שנים אפשר סוף סוף לחייך. שמורת שיזף הוכרה כשמורת טבע. טקס הכרזה יתקיים בחודש נובמבר בהפקה משותפת של המועצה ורשות שמורות הטבע.

ביקור אבי הלר – מנהל מחוז דרום במשרד הפנים ביקר באזור. יחד עימו דנו בנושאים כמו קליטה ואכלוס, קידום תוכניות, אתר קומפוסט אזורי, אתר פסולת בניין ופעילות לא חקלאית.

מסעדת מואה – ההחלטה הקשה לסגירת המסעדה, התקבלה במוצאי שבת 29.8.09 על ידי בעליה, אילת טל. זאת לאחר אין ספור מאבקים, בעיקר מול משרד הבריאות ולאחרונה גם מול משרד הפנים. קצב הפיתוח המתבקש באזור מול קצב אישורי התוכניות בוועדות החיצוניות הוא אבן נגף לכל פיתוח באזור. יזמים "רצים קדימה" ובצדק ונמצאים בחיכוך מתמיד עם רשויות התכנון.

סיור אבו וילן– 2.9.09 הערבה ארחה את אבשלום (אבו) וילן, יו"ר המרכז החקלאי בביקורו הראשון בערבה, מאז כניסתו לתפקיד. יחד עימו הגיעו שאול מרידור, מרכז תחום מים וחקלאות באגף התקציבים באוצר ומיכל צוק, רכזת תחום עובדים זרים.הוצגו בפני האורחים נושאי המים, הכשרות קרקע, מחקר חקלאי ומרכז המשתלמים הבין לאומי לחקלאות. נושא העובדים הזרים עלה כנושא המרכזי עימו אנו מתמודדים כיום. מפגש טעון התקיים עם חקלאי האזור במועדון עין יהב.

סיור רשות הטבע והגנים – מנהל מחוז דרום, רביב שפירא וצוותו התארחו בערבה לסיור באזורים המיועדים לפיתוח, דיון בנקודות המחלוקת וחיזוק הסכם ההבנות שבין המועצה לרשות שמורות הטבע.

הבול שלנו – לאחר עבודת הכנה שנמשכה חודשים נערכה פגישה בועדת המכרז בשירות הבולאי בה הוצגו לפנינו דוגמאות שעוצבו לפי הנחיותינו. הבול יופק באירוע מיוחד בתחילת שנת 2010. ספטמבר 09

[אסתי סלע]

הצדעה למייסדים - לשרוליק לבנת ומשה (טוקי) שפירא שהגיעו לעין יהב בשנת 1966


שיחזור תקרית גבול מ- 1968 - שרוליק לבנת וטוקי שפירא מעין-יהב

*צילום - גידי קליין
*עריכה - אסתי סלע , פני בן דוד
*קריינית - מלי חורש

הכתבה שודרה במגזין מס' 6 של הטלוויזיה הקהילתית במרץ 2000

הסרט נמצא בכתובת:

docs/takrit.wmv

תודה לפני בן דוד וגילה טל.

[אסתי סלע]

הצדעה למייסדים

ביום שישי ז' בתשרי 25.9.09 תתקיים אזכרה למאיר קניון ז"ל במלאת 5 שנים למותו.

חבר גרעין הנח"ל "עטר" שהגיע בשנת 1964 לעין יהב.

מלא תפקידים במושב:
בא כח בשנים: 1974-1975 /מרכז משק : גדי בלאו
1979-1980 / מרכז משק: עודד יפה
מנהל שווק בשנים 1982-1984
איש שווק של ארגון הדקלאים משנת 1984 - 1994
מלווה את ענף התמרים בעין יהב בשנות ה- 90.

מובאים כאן דברי ההספד של תמר ועודד יפה - חבריו לראשית הדרך.


אנחנו עומדים היום כאן בבית הקברות,
חברים מכל הארץ,
במקום חשוב זה באחיזת אדם לארצו.

לו ידעתי שמקום זה יתמלא בצעירים שאת כל אחד מהם ליוויתי בדרכו האחרונה, אולי אז לפני שנים לא הייתי מתנדב לסייע בידיי מקדשי המקום ולהניח מי שתייה בדרכו של המקדש שמא הוא יתייבש בעבודת הקודש וגם את הקרקע הזו שטפתי לפני שנטעתי בידיי את העצים והשיחים ליפות את המקום.

והיום, באנו לכאן תמר ואני וחברים לקבור את מאירקה.

דרכינו המשותפת בגרעין עתר.
נערכו שיחות ארוכות על בניית מושב. לא קיבוץ. מושב – ולהצטרף להיאחזות.
שמות כמו וילהלמה, ירקונה, כפר יהושע, כפר ויתקין, נהלל, בית שערים, חירות.

הקמת גרעין. פגישות וביקורים הדדיים. כמה חשוב היה.
והכנה בגבעת ברנר ויצירת הפזמון: הי, הי, הי, מוטקה התגייס.

ריינס 6, עמוס ורטהיים, מאירלה, עוזי פיינרמן, בן-גוריון, שמעון פרס, מפא"י רפ"י –
הכל היה נורא חשוב ושתינו קפה אצל אמא שלך בכוס זכוכית ותמיד צעקות ורעש ובהדלקת סיגריות ושיעול והרבה אוכל, ושמן.

והכל עולה בזיכרוני כמו סרט נע:
ארגון הגרעין החדש: גרעין ברק של שלומית ותמר ורוחלה וחלי ומוקוטוב ושבסט.כמה אהבת את זה. כמה נסעת בטנדר וכמה סיפורים כל הזמן.

והבאת סיפורים מריינס 6 והשיא כנס הגרעין בעין-יהב. פסקל אחר את ההסעה והגיע באופניים. והנסיעות בקומנדקאר לעין-יהב. תמיד דרך מוריס.

ואנחנו כבר חברים שנים ואתה כבר מת.

מאירלה ועודד, כמה שעות דיבור ובדרך מריבות ועליות וירידות וצעקות וסיגריות.

ובונים ישוב קבע. וכמה אסיפות וכמה דיברת ונאמת, זה מהבית. כולם שם דיברו בקול רם. אמא אבא ועמיחי – רק אברם שקט כזה. ואיזה ויכוחים. איך לסדר את החרסינה בסגול או ישר והחתונה.
התיכנון. חתונה בעמק הנעלם – שלומית ומאירלה, תמר ועודד, רוחלה וטוקי.מלחמת ששת הימים שיבשה תוכניות ונערכה חתונה אריסטוקראטית ברבנות ובגבעתיים.

המעבר למושב והעונה הראשונה.מה לעשות גם בזה היינו ראשונים. ברוך טוקי מאירקה ועודד הראשונים שהציבו שלוחת טפטוף אחת כל 10 שורות באורך 60 מטר שהועברה כל בוקר לשורה אחרת.
וכמה דיונים היו לתת לנו כסף לקנות 3 שלוחות טפטוף במקום ארון קיר.

ומעכשיו כבר החליפו את השם מאירקה קניון במקום קנציפולסקי.

כמה עצירות עם הטרקטור אחד מול השני באמצע הדרך ודיבורים.

והקמנו משפחות. ישבנו על הדשא דיברנו. טיילנו עם ילדינו הראשונים עומר וזוהר.

וקניית אוטו ראשון. כמובן יד ראשונה מרופא. ותמיד שנינו חיינו בתחרות כזו, אתה יודע.

ולמה אני כותב את כל זה כי מאירקה פתאום מת והכל עולה כאילו היה רק אתמול.

מאירקה, כמה התעצבנו ואיזה צעקות על כל דבר שבו היינו מעורבים בעין-יהב.
וכמה פעמים אמרנו: "די כבר אי אפשר יותר צריך ללכת מכאן" אבל נשארת ובמשך כל השנים היית מעורב בחיים הציבוריים – גזבר, שיווק, שוק סיטונאי.אך, איזה אוכל היה בשוק 3 פיתות בבוקר עם חביתת ירק, ככה מתאים לפתוח יום.

ואז הרחבנו את בתינו, גם בין הראשונים ואיך נדפקנו עם הקבלנים.

ריכוז משק משותף ודאגות לכסף בעונות קשות.

והודעת לי שאלישע מת מסרטן, אתה זוכר את השוק?

שמרנו על עקרונות המושב, מתנדבים ועבודה עצמית, שחיקה של הגוף אך גם המון שמחה.

ושוב אני נעצר כי אתה בעצם מת.

ואני כותב לך על היחד שלנו במשך כמעט 45 שנה. אנחנו כבר לא כאן 18 שנה.
דרכינו נפרדו. אנחנו ברחובות. בנינו חיים מאד מעניינים. ב- 18 השנים האחרונות תמר ואני הגענו לכאן, לבית קברות זה יותר מדי פעמים, לקבור חברים ובני חברים. עצוב מאד.

עכשיו, אנחנו תמר ואני, נפרדים ממך לתמיד והזיכרונות שלנו איתך ועם שלומית נשארים לתמיד.


תמר ועודד

רחובות. ערב יום כיפור 23.9.2004

[אסתי סלע]

הצדעה למייסדים

עוזי גדיש - הגיע לעין יהב בשנת 1959 / משק מס' 42
ציפי גדיש הגיעה לעין יהב בשנת 1966
מלא תפקידים:
מרכז משק בשנים:
1968 - 1969 / בא כח: שי בן אליהו
2.8.1972 - 1973 / בא כח: עמי שחם

היכנסו לקישור המצ"ב ותבינו שבחקלאות גם השמיים הם הגבול!!!

http://www.mako.co.il:80/news-channel2/ ... 121004.htm

[אסתי סלע]

הצדעה למייסדים

החודש מלאו שנתיים למותה של תמר בלייברג ז"ל

חברת עין יהב משנת 1969, פעלה רבות בתחומים חברתיים, אמנית מוכשרת, ומורה לקרמיקה במושב ובמתנ"ס.
תמר עזרה לחברת "מקורות" במציאת שימושים לאדמת הסחף של המאגרים בערבה וזכתה להערכה על תרומתה.
הייתה ידועה בצניעותה ובנועם הליכותיה.
בארכיון הישוב כתובים שלה בהם הביעה את דעותיה השקולות והנבונות בנושאים שונים.
שניים מארבעת ילדיה הקימו משפחות בעין יהב.

לזכרה דברים שכתבה צ'צ'ה פורת השכנה של אמנון ותמר

תם ונשלם מאבק של שנים.
מאבק שהטובים לא תמיד מנצחים
ליד הבית שלי ושאלתי שאלות
התעניינתי באולי ומה כדאי לעשות.
בלייברג בדרכו הכול כך מיוחדת
לקח עוד קצת דבש כי תמר מאד אוהבת.
כשהידיים הבריאות שלי ליד המחשב רועדות
תמר ביד אחת לא מוותרת על חלומות
נלחמת בכוחות הרשע בכאבים וייסורים
בעיניים בוהקות ובלי ויתורים.
יושבת עקשנית לא נותנת לעצמה מנוח
לוקחת ושואבת מעצמה את הכוח.
והחיים מיטיבים עמה כמו בסרט מוזמן
הילדים התחתנו עם שתי אחיות בו בזמן.
והבית נמלא אור יקרות וחידושים
רעש המולה וצעקות נכדים
ותמר שיכורה כמו בתוך ניצחון
הזמינה אותי לסיור גינה עם סגנון.
היא נאבקה והתמידה כמו לביאה
וכל דקה שהרוויחה סימנה את המטרה הבאה
בתנופה האחרונה כבו האורות
ללוחמת האמיצה לא עמדו הכוחות.
הגוף סירב המלחמה דעכה
הכוח לא עמד יותר במעמסה.
ובלייברג עם השקט הנפשי והשלמה
מטפל דואג ומבין שזו פרידה
פרידה קצת מוקדמת מגלגל המזלות
פרידה אל מקום ששומר את החלומות
פרידה מחברה משנים של זיכרונות
פרידה מאמא של ילדים, נכדים וכלות.
שמרו על הרוח הנושבת של תמר
על כוח הרצון שבאמת שם דבר
הישארו אנונימיים בלי מילים מיותרות
זה הערך שאני אוהבת במשפחה שלכם מאד.

11.9.2007

[אמיר-אריה גרון]

שלום לכל חברי עין יהב,

אני מברך את כולכם לרגל 50 שנות הישוב.
אני מאחל לכם שנים רבות נוספות של הצלחה ושגשוג!
בתור נכדו הבכור של אריה לוין ז"ל (שלצערי לא זכיתי אפילו להכיר ושעל שמו אני נקרא) אני ממש גאה לקרוא את הדברים כאן באתר ולראות את התמונות.
אני זוכר את יד הזכרון הישנה לסבא ליד בריכת השחיה - זכור לי עמוד צבעוני וספירלה צבעונית סביבו - אולי אני קצת מתבלבל אבל זה היה מזמן.
בכל מקרה, ברכות חמות לכולכם.

אמיר-אריה גרון,
ת"א.

[אסתי סלע]

כשהמדבר עולה על כל דמיון

[אסתי סלע]

50 מעלות