- לאה לוזובר 1955-2011
דברי הספד שנאמרו בהלוויה
י"ג ניסן תשע"א 17.4.11
דברי הבנות
כמה כואב ובלתי נתפס לעמוד כאן היום!
אמא יקרה ואהובה שלנו. את היית ולנצח תהיי אהבת חייו של אבא, אחות נפלאה לנתי ויוסי וסבתא חמה ואוהבת לאוהד ודניאל.
ביום שישי קרה הגרוע מכל ומאז אנחנו בתוך סרט זוועה, אנחנו עדיין לא מאמינים.
אנחנו מתחילים לנסות לראות את המציאות החדשה, אבל זה ממש בלתי אפשרי. אנחנו מסתכלים סביב ורואים שיש פה כל-כך הרבה אנשים שכואבים איתנו.
אמא, אנחנו רוצות להגיד, שבנית לנו קרקע כל-כך יציבה פה. כל מה שנתת, כל מה שאמרת וכל מה שהבנו גם כשלא אמרת. תמיד ידעת להגיד את המילה הנכונה, לתת את ההמלצה הכי טובה ולהרעיף המון המון אהבה, עם היד המלטפת והחיוך הענקי. וכמובן לא שכחת להגיד לנו תמיד כמה את גאה בנו.
כל מה שהיה נראה חשוב כבר ממש לא נראה כזה ומה שהכי חשוב, ותמיד אמרת, זה הביחד. לא משנה מה יש על השולחן, העיקר שנהיה סביבו ביחד. אנחנו מבטיחים לך שנשמור על זה חזק חזק באהבה גדולה, כמו שאת עשית תמיד.
אין לנו ברירה אלא להיות חזקים, אנחנו מבטיחות שנהיה האחת בשביל השנייה וכמובן בשביל אבא. אמא – אנחנו לא נפרדים ממך, את תמיד תהיי איתנו, עם החום והאהבה האין-סופית שהרעפת עלינו ועל כולם, ובשקט ובצניעות שלך רכשת את אהבת כולם.
ואנחנו רוצים להשמיע לכם שיר שכתבנו לאמא ביום הולדתה ה-53 וכך ברצוננו לזכור אותה, שמחה אוהבת ומחבקת.
דברי חגית צורף
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי...
איך נפרדים משכנה כל-כך מיוחדת?
כשחסר לי דבר-מה בבית, אני הולכת בין עצי הגינה לחלון המטבח שלך – לאה ודרך התריסים מבקשת ממך את מה שחסר לי (שמנת מתוקה, אבקת פודינג וניל ועוד) ואת בחיוך הגדול שלך אומרת לי : חגית, בואי תכנסי, למה דרך התריס? כן, רגע, רציתי רק לוודא שיש לי בשביל מה לעשות סיבוב שלם, אמרתי. יכולתי להיכנס דרך המזווה או חדר הכביסה ולהרגיש הכי נוח שבעולם. התריסים האלו שמעו שיחות שלימות בנינו וגם הבנות שלנו תפסו את הטריק ומנהלות דרכם שיחות נפש. פעם צחקנו ואמרנו שאולי נעשה טלפון עם קופסאות שימורים וחוט. אי אפשר לבוא לכל אחד ולדבר דרך התריס ולהרגיש כל-כך נוח.
מדי פעם הייתי באה אליכם סתם כך, לשבת ולשמוע על הבנות ואיך אתם מרגישים ואיזה כיף עם הנכדים. בית מלא שמחה וצעצועים. ואתם במטבח, ליד השולחן הקטן, יושבים ביחד, מדברים ומפצחים גרעינים, פשוט כמו זוג יונים.
כשעבדתי בגן של דניאל, אהבנו לבוא לחצר של חיים ולאה, כי יש שם חצר משחקים מדהימה, צל גדול, נדנדות וחיים ולאה, שתמיד קיבלו אותנו בשמחה ובחיוך. היינו יושבות ביחד על כסא הנדנדה, מסתכלות על הילדים ואת כל הזמן היית קופצת : אויש...אויש... אני פוחדת שייפול... שמרת עליהם כל-כך, לא יכולת לשבת בשקט ואז אמרת לי : איך את יכולה להיות כל-כך שלווה חגית, אני ממש פוחדת.
לאה – תודה על הבית הפתוח, השכנות המדהימה, תודה על המקום שנתת לבנותיי בתוך ליבך וביתך. הן חשות את הקשר החזק והעמוק הזה והן כמו אחיות לבנות שלך.
חיים, אסתי, יהודית ומיכל – אתם לנו כמו משפחה בפארן ולא נעזוב אתכם. נדאג שתמשיכו לחייך ולצחוק, כי אמא לאה לא עזבה אותנו, היא כאן ברוחה ונשמתה צוחקת אלינו מלמעלה.
נוחי בשלום על משכבך ותהיי נשמתך צרורה בצרור החיים.
דברי יפה, טלי והמשפחות
ללאתנו חברתנו היקרה באהבה מיפה טלי והמשפחות. במשפט זה פתחנו וסיימנו את הברכות בימי ההולדת שחגגנו יחד. זה היה משהו שבנינו, בין שלושתנו.
והנה אנחנו כאן, מסרבות להאמין ולא מבינות איך זה יכול להיות? הרי עוד רגע נשמע את פרץ צחוקך המתגלגל, את הזמנתך – את באה לקפה? בואי קצת, תעלי למשרד, אני כאן.
המחשבות והזיכרונות מתרוצצים בתוכנו ללא הפסק – אינן מרפות. ידידות שהחלה מהרגע שהגעתם לפארן עם שלוש בנות - תינוקות קטנות ומאד שובבות. כולנו היינו משפחות צעירות עם ילדים קטנים, בתים קטנים והרבה חלומות.
המון מפגשים וארוחות משותפות של צ'יפס, תפוחי אדמה, בורקס (אז עוד לא פגשנו את מר כולסטרול), סלט מלפפונים וסלט חצילים שרק את יודעת להכין וחיים שמכין את הבשר על האש והכל בגדול- כי לב גדול לך לאה, לב של המון- המון קניות (תמיד בשלשות, כי אם כבר משהו מוצא חן ומתאים וטוב, אז שיהיה ממנו הרבה ובכמה צבעים). המון מתנות ורוחב לב, המון חום ושמחה אמיתית וכנה. שמחת להשתתף בשמחותינו, תמיד היה כיף להיפגש.
בשנים האחרונות אפילו קצת כעסנו שלא באת יותר, שלא הצטרפת אלינו לנסיעות ולבילויים, שלא יצאת יותר.
לאה אישה של משפחה- לאה של חיים, לאה אמא של אסתי, יהודית ומיכל, סבתא לאוהד ודניאל – האושר הגדול של חייה. לאה אחות- אמא לנתי ויוסי. לאה שלא הייתה זקוקה לנסיעות לחו"ל, לא זקוקה לאוורורים למיניהם כמו רובנו. לאה שהייתה צריכה המון בית, המון משפחה- שם היה האושר האמיתי, המנוחה והשלווה. עם חיים לצידה המשפחה ובבית.
חיים, אסתי, יהודית, מיכל, ניסים וגלעד, הכאב והאובדן, ההחמצה, גדולים מנשוא.
אתם יודעים שאנו כאן תמיד בשבילכם.
באהבה
יפה, טלי והמשפחות
לזכרה - רחל יונש בשם חברי המושב
היום אנו מלווים אותך, לאה חברתנו , בדרכך האחרונה.
משפחת לוזובר הצטרפה לפארן בשנת 1984, זוג צעיר ושלוש בנות קטנות : אסתי, יהודית ומיכל.
לאה נולדה וגדלה בנתניה, למשפחה מסורתית ולמדה בבית-ספר דתי. התגייסה לצבא ולאחר השחרור הכירה את חיים, נשאה לו והם חיו כמה שנים בבארותיים- כור מחצבתו של חיים.
בפארן התאקלמה לאה מהר, וחשה כביתה. היו לה כמה חברות טובות, חברות בלב ונפש, היו יחסי שכנות מצוינים עם שכנים ברחוב והיה חיים שיחד, בנו כאן את המשפחה והמשק תוך שיתוף מלא, שאינו מובן מאילו.
הכרנו אותך לאה אישה צנועה, טובת לב, חייכנית. אשת שלום ורוגע, המתרחקת מעימותים. גם כשלא הסכמת, עשית זאת בדרכך השקטה, הישרה, בחיוך שבא לגשר על המחלוקת, לישב אותה ברוח טובה.
הקמת עם חיים שותפך האוהב לחיים, בית נעים, מלא חום ואהבה. מעבר לבנות וחבריהן, גם ילדי השכנים עם החברים שלהם הרגישו בו נוח, אהבו לבוא אליכם. לספר מה קורה ולספוג מהאווירה המיוחדת והחמה ששררה בו.
הכרתי אותך לאה כאדם יסודי מאד. כשאמרת משהו, ידעתי שהדברים נכונים, בדוקים ואמינים לגמרי. היית לי כתובת לייעוץ בנושאים הקשורים להתנהלות החשבונית של המשק. מדי תחילת חודש היינו מטפלות בנושא השכר לעובדים. עובדים שלנו שעבדו אצלכם, עובדים שלכם שעבדו אצלנו. כשהייתי מקבלת את הדף מלאה, הכול היה ברור. הכתב מובן, הרישום מדוקדק, הסיכומים מדויקים, הכול מוקפד ומסודר. אפס טעויות. לא זכור לי מצב בו, כשלא הייתה התאמה בין חשבונותינו, הטעות היית שלך. וכשהיית צריכה לתקן אותי, זה היה תמיד בעדינות, בנועם, בלי להעמיד אותי במצב לא נעים.
יחד עם חיים הקמתם את המשתלה. "שתילי ערבה". בהרבה יזע בהרבה העזה. בדבקות עיקשת ובהתמודדות עם בעיות מתחומים מגוונים. קשה להבין כמה אנרגיה השקעתם במפעל החיים הזה, שהיה כה נכון וכה מתבקש באזורנו. הפעלת המשתלה הייתה עניין מורכב, לא מזמן דיברנו על האחריות העצומה שיש לכם כשתלנים, שבידם נמצא אחד המפתחות החשובים להצלחת הגידול.
הפסוק אשת חייל מי ימצא כל-כך מתאים לך. את הראית לנו שאפשר להיות אשת חייל גם בדרכך שלך, בשקט ונועם.
אני מקווה לאה, שחשת את החיבה וההערכה כלפיך. מקומך הכה מיוחד, יישאר מעתה בזיכרון, בלב הנצבט מצער.
בית פארן אבל עליך ומחבק את חיים הבנות ובני זוגן הנכדים ואת אחייך המיותמים.
נוחי בשלום על משכבך.
