בשבוע שעבר קיבלתי מתנה, ספר טלפונים שהוגש לי מהמועצה אזורית -
כ"חלק ממדיניות וחשיבות טיפוח הקשר איתי".
לקח לי כמה דקות תמרון להוציא את שני הכרכים מתיבת הדואר, והחלטתי חרף הסקרנות להגיע קודם הביתה.
ישבתי בבית ופתחתי את הישוב שלי לראות אם אצלנו הכול נרשם נכון , גיליתי אפילו בשער תמונה מייצגת
שתשמח את צביקה מאוד, אבל אז נשר לי דף ריק, לפי הפס העליון שייך לישוב שלי אבל הוא מחוץ לסליל
בדקתי בישובים האחרים ובכולם היה בסוף דף ריק, ביטלתי את זה כטעות וניסיתי לצרף אותו אבל הסליל
מתוחכם, מוכן לאפשר לי להכניס רק בסוף, אחרי פארן.
עברתי הלאה לראות את התמונה בספיר, צוקים, פארן קראתי את ההסברים תחת התמונות והחכמתי, אבל
נתקלתי במעברים לא חלקים, היה עלי לשכנע את הדפים להתדפדף.
חזרתי להתחלה וקראתי למי עלי להגיד תודה וגיליתי את שמה של תמי כאחראית על הטקסט, כאן התחלתי
לחשוב, על איזה טקסט היא אחראית? הרי אני מכירה אותה היא כותבת שירה, מה למספרי טלפון ושירה?
חזרתי לדפדף בספר והופ, בחצבה גיליתי שתי מילים, התבוננתי היטב ומצאתי שהן חלק מטקסט, עברתי
לשאר שערי הישובים ובהתבוננות מעמיקה מצאתי בכולם את חותמה של תמי.
כעת רוצה להגיד במילים פשוטות:
ספר טלפונים עבורי הוא מצרך יומיומי שהולך איתי בתיק לעבודה כי אני עובדת עם המון אנשים באזור,
נוסע איתי לחופשות או ביקורי משפחה כי תמיד משהו קורה וצריכה מישהו מהערבה.
ספר טלפונים לא צריך להיות אלבום!
כשאני רוכשת אלבום אני מחפשת מה שאוהבת שישב על המדף בבית ואוכל לצפות בו שוב ושוב.
הוא צריך לשמש אותנו וכדי לעשות זאת די בפורמט פשוט כמו למשל ה"ערבה-פון" מדריך הטלפונים של
כל המועצות, קיבוצי ומושבי הערבה.
צר לי, לדעתי הפספוס הוא ענק.
העיצובים מרהיבים אבל ללוח שנה, וגם כאן, יושב אדם וכותב את הנשמה והמילים שרשם מועלות לשער
המפואר ומתמוססות בו בזילות לשמה.
העבודה שהושקעה - נפלא שעושים זאת אבל כאן לא מקום הנכון.
והכספים שבוזבזו - ממש חבל, יש מספיק סעיפים כשירות לציבור שאפשר היה לכסות בזה.
את הכרכים שקיבלתי - אפסנתי, אינם עונים על הצרכים שלי ולהיפך - מכבידים עלי.
ואמשיך לתעות בין דפי הספר הישן והקומפקטי.
וכל שנרשם על דעתי והרגשתי בלבד
יעלית.
