לתקן את העוול!

[רומן מורדכוביץ']

לתקן את העוול

התעוררנו!
סוף סוף העובדה הידועה לחלק מאזרחי המדינה מתחילה לחדור לתודעה ציבורית דרך כלי התקשורת.
תמיד ידענו שניצולי השואה הם קבוצה מעודפת מבחינה כלכלית. הרי הם מקבלים קיצבה חודשית מממשלת גרמניה, מחזירים להם שווי הרכוש שהוחרם על ידי הנאצים. אין ספור ארגונים , הן ממשלתיים והן התנדבותיים שמטפלים בניצולים. אז איך נוצר המצב שעל פי הדו"ח של ביטוח לאומי שפורסם לאחרונה 80 אלף חיים מתחת לקו העוני?
מדובר על שתי קבוצות אנשים שמסיבות אלו ואחרות לא זכאים להטבות הניצולים
קבוצה ראשונה- זה אלה שבכלל לא מוגדרים כניצולים. למשל (ואספר רק על המקרים שידועים לי אישית) אישה- אז נערה בת 13- שביום הקמתו של גטו בעירייה שלה בורחת ליער. במשך 3 שנים היא מצליחה לשרוד. מידי פעם היא מוצאת מחסה לפרקי זמן קצרים בכפרים הסמוכים. נאנסת מספר פעמים. מסתובבת 3 שנים בעיירות, עוברת מכפר לכפר וב1944 כאשר משקלה 41 קילו - פוגשת את הצבא האדום. על פי קריטריונים הקיימים האישה הזאת – לא ניצולת שואה. הרי היא לא הייתה בגטו,לא נשלחה למחנה השמדה ואפילו לא לחמה בפרטיזנים.
הקבוצה השניה- זה אלו מהניצולים שקיבלו פיצוי כלשהו מגרמניה. בניגוד לדעה הרווחת רוב הניצולים (בעיקר ממדינות בריה"מ ) לא מקבלים את הקיצבה החודשית. אלא ממשלת גרמניה מעבירה להם סכום חד פעמי 5000 מארק גרמני (10000 שקלים). רובם קיבלו אותו לפני שנים רבות וזה לא עוזר להם היום.
לפני כחודשיים ראש הממשלה הכריז חגיגית שלא יהיו יותר בארץ ניצולי שואה שחיים מתחת לקו העוני. כפי שפורסם בשבוע האחרון הם באמת יקבלו תוספת של כ-83 שקל לחודש. אבל זה רק בשנה הראשונה. עם השנים הסכום יוגדל בהדרגה.
ההגדרה המתבקשת להחלטה הזאת היא יריקה בפנים . על פי הנתונים שפורסמו בעיתונות בין 30 ל40 ניצולים מתים מדי יום.
לפני כשנה וחצי כאשר רון מנדל התמנה לתפקיד מנהל המתנ"ס, מתוך שיחה אקראית שהתפתחה בינינו, נודעה לי על הסיפור של אבא שלו, שנוצל על ידי המוסלמי מאלבניה. עם השנים אבא של רון כתב על זה ספר ואני ביקשתי לקרוא אותו. לא כול כך הרבה ידוע לנו על מה שהתרחש באלבניה – מדינה מוסלמית בשלהי אירופה – בתקופת הכיבוש הנאצי . לקראת יום השואה של אותה שנה ניגשתי לרון ושאלתי אותו אם אפשר להזמין את אבא שלו לערבה ולבקש להופיע בבית הספר. "הוא מאושפז" ענה לי רון. כעבור כמה ימים כולנו קראנו את המודעה על מותו של אביו של רון.
עוד כמה שנים בודדות וניצולי שואה לא יהיו איתנו. הניצול שלא מצליח לממן שיניים תותבות – זו בושה לאומית! לא דיי בלעמוד פעם בשנה בטקס יום השואה ולהאזין "לכול איש יש שם". חייבים לפעול על מנת לתת לניצולים אפשרות – לא לחיות – למות בכבוד.
ביום ראשון הקרוב בשעה 16:30 ברחבת הכנסת בירושלים תתקיים עצרת מחאה נגד ההחלטה האומללה של האולמרט. אני מתכוון להיות שם. כול מי שגם מעונין להשתתף בעצרת יכול שלוח לי אי-מאייל במהלך סוף השבוע.
אם יהיו כמה עשרות אנשים אני יעלה למועצה בבוקר ואנסה להוציא הסעה מאורגנת . אם העניין לא יעלה יפה אז אני אסע באוטו שלי וכך אוכל לקחת עוד 3 אנשים. אם נצא מספר מכוניות פרטיות – נגדיל כמות המשתתפים בעצרת.

רומן
0523666648
VPN – 6648
lirow@arava.co.il

[נויה]

רומן,

מה שכתבת מרגש ומרתיח כאחד. גם אני מכירה סיפורים על ניצולי שואה שלקחו שנים רבות וקריטיות על מנת לאשר להם את המעמד הנחשק הזה, שכביכול אמור לאפשר לאנשים הללו רמת חיים סבירה . רמת חיים סבירה למרות כל מה שעברו, למרות הטיפולים המיוחדים שהם ציריכים לקבל, למרות הנזקים הנפשיים ולמרות החרדות שלא יעזבו לעולם. ועוד לא דיברנו כלל על הדור השני והשלישי והלוואי שלא נצטרך דבר גם על הדור הרביעי.

הדור השני מורכב מאנשים שנולדו בבית שהיתה בו חרדת רדיפה, בית שבו ההורים שמרו אוכל מתחת למזרון למקרה חירום, בית בו לא עזבו את הילדים לרגע , בית שהיו בו שתיקות וסבל, ואולי כמה תמונות מטושטשות של אנשים שהיו ואינם. הילדים האלו הם הורים בעצמם, וגם לילדים שלהם יש הבזקים של אותה מורשת ארורה.

הדור השלישי הוא הנכדים , אותם אנשים צעירים ורגילים שמסתובבים ביננו ולא "רואים" עליהם כלום, פתאום באיזו שיחה קטנה או איזה התנהגות משונה אתה רואה את האמת: משהו מהפחד, משהו מ"שם" הגיע גם אליהם ומשפיע גם עליהם.

אני יכולה להעיד שאני ועוד כמה מחברותיי, במיוחד אחרי שנולדו ילדינו ( דור רביעי!) ובמיוחד מאחר ואנחנו רגישות לנושא ולא חוששות לדבר עליו ולנתח מה קורה לנו, מצאנו עצמנו חוזרות על כמה דפוסי התנהגות שברור לחלוטין מה מקורם. יש אנשים מ"הדור השני" שעד היום לא יודעים שזה קרה להם. הדור השלישי כבר יודע לקרוא לזה בשם.


אני מקווה שקריאתך וקריאת אנשים נוספים בכל רחבי הארץ תגרום לשינוי כלשהו בעושק הניצולים הזקנים והמועטים.

לצערי, אני לא כל כך מאמינה שזה יקרה. אנו חיים בחברה חומרנית, אנוכית וחמדנית. הכסף הרב שהגיע עד היום מגרמניה הלך לקופת אותם אנשים חזקים, מקושרים ומנצלי-הזדמנויות. הוא לא הגיע לכיסי הניצולים החלשים. ועכשיו כמעט לא נותרו ניצולים.

לצערי,איני מאמינה שמסה קריטית של אנשים תקום מעיסוקי היום-יום שלהם, מהבעיות שלהם והשמחות שלהם והעניינים שלהם, ותעשה מעשה לטובת האחר, במיוחד שהאחר הוא חלש, זקן ושותק.

והלוואי שאתבדה.

[גילה טל]

פורסם היום

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3433271,00.html

והשאלה:

"האם מדינה צריכה או יכולה להפלות בין שני אזרחים נזקקים - שניהם באותו מצב בריאותי וכלכלי - רק על-סמך קורות החיים שלהם? או רק על-סמך התחייבויות מעורפלות שניתנו לפני חמישים שנה לממשלת גרמניה?"

היא לדעתי במקום. ובכלל, הכתבה מעניינת.

זה לא שנעשה עוול לניצולי השואה, בפירוש נעשה, אבל לא רק לניצולי השואה.

אולי צריך באמת למחות על הביזבז הנוראי והשחיתות שגורמים למצב המתואר בכתבה הבאה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2873166,00.html

(אמנם הכתבה מלפני 3 שנים, אבל לא ידוע לי על איזה שינוי דרמטי)

מה דעתכם?