מה ? אופרה בערבה?

[רומן מורדכוביץ']

מה ? אופרה בערבה?
התשובה לשאלה הנ"ל היא כן.
אבל איך? ואוד בכוחות עצמנו? הרי האתגרים המקצועיים שבהפקת האופרה, שילוב בין תזמורת, מקהלה וסולנים, שליטה אחידה בכל הקבוצות- כל זה מהווה קשיים שכמעט ואין להתגבר עליהם למוסיקאים חובבנים.
ובכל זאת זה יקרה פה, אצלנו, במוצאי שבת 15/12 באולם רוזנטל בשעה 20.30.
מקהלת הערבה ללא ספק מוסיפה נקודה משמעותית מאוד לרשימת ההישגים המקצועיים שלה.
יחד עם חברי המקהלה יופיעו סולנים מהאופרה הישראלית:דויד פלדמן,יעל אביטל ושירל היטקל. תזמורת בארוקדה תנגן בכלים אותנטים מאותה תקופה, וכל הקבוצות יתאחדו תחת שרביטו של המנצח יואל סיון, שהוא הכוח המוביל של ההפקה.

בימינו כאשר אופרה אורפיאו ואוורידיצ'ה מאת גלוק נמצאת ברפרטואר של הרבה תיאטראות בעולם,קשה לדמיין לאיזה סערת רוחות גרמה ההצגה הראשונה שלה ב1762 הוינה.
כדי להבין מדוע אירופה המוסיקלית התחלקה לשתי קבוצות: התומכים הנלהבים של האופרה והמתנגדים הזועמים צריך לחזור לקצת יותר ממאה וחמישים שנים אחורה,להולדת האופרה בסוף המאה ה16.
עד אותה תקופה רוב המלחינים הבולטים היו קשורים כמעט באופן מוחלט לכנסייה ולמוסיקה דתית בלבד. ההתפתחות של המוסיקה החילונית למעשה רק התחילה.
עם תחילת תקופת הרנסנס גבר הצורך של חוויה מוסיקלית אלטרנטיבית שלא קשורה לכנסייה: יוון העתיקה, שילוב בין האומנויות - אלה היו האידאלים של הקבוצות המשכילות אז.
ככה נולד באיטליה ז'אנר חדש- drama per musica שכלל נגינה, שירה, משחק וריקוד. מהר מאוד הז'אנר החדש התפשט ברחבי אירופה וקיבל גוון עממי ונגיש יותר. תיאטרוני האופרה נפתחו בוונציה, רומא, מנטויה , בערים בגרמניה ובאוסטריה ונהיו סוג הבילוי האהוב מאוד לא רק בקרב האצולה אלא ברבדים רחבים של כלל האוכלוסייה.
הולדת האופרה קידמה את אותם התחומים שלא התפתחו במוסיקה כנסייתית: הכנסייה אסרה שימוש בקולות נשים- והאופרה עודדה את זה. הכנסייה לא אישרה נגינה בכלים כלשהם חוץ מהעוגב – האופרה הייתה זקוקה לכלי קשת, כלי נשיפה וכלי הקשה וכך מהר מאוד התחילה ההתפתחות של המוסיקה הכלית. למעשה הכמורה התנגדה לביצוע מוסיקה לא למטרות התפילה ומחוץ לכותלי הכנסייה – והאופרה פתחה את שעריה לכל חובבי האומנות. אני ארחיק לכת ואגיד שאופרה במובן מסוים הייתה אחד מהביטויים של התפתחות הערכים הדמוקרטיים.
המלחינים שכבר לא היו כבולים בחוקים הנוקשים של המוסיקה הדתית כתבו לזמרים תפקידים יותר ויותר מגוונים, והשתמשו בקול האנושי בצורה שלא הייתה ידועה קודם.
אבל בכך הגיעה האופרה למשבר. לאט לאט עבר המשקל מהמלחין לסולן והזמרים הפכו למכתיבים המרכזיים של הביצוע. על מנת להפגין את היכולת הקולית שלהם היו מוכנים הסולנים לניתוק מוחלט מן הטקסט והמהות - הדמות אותה היו אמורים לגלם.
המלחין היה מוכרח לכתוב אריה שתכלול את הצלילים הייצוגיים ביותר של הזמר/ת גם אם זה היה בניגוד מוחלט לקונספציה שלו.
תמליל כבר לא היווה תפקיד כלשהו ולמלחין לא הייתה יכולת השפעה על סוג המוסיקה- העיקר לכתוב את האריה לטנור שתכלול הדו דיאז היפה שלו. ההצגות נהיו יותר ויותר שטחיות ובכך האופרה התחילה לאבד מערכה האומנותי. כל זה גרם לביקורת קשה מצד הממסד המוסיקלי של אותה תקופה ונשמעו אפילו הקולות המדברים על מותה של האופרה.
ואז בה גלוק. יליד אוסטריה שהתחנך בצ'כיה ואיטליה. הוא היה כבר מלחין מנוסה באמצע המאה ה-18. גלוק ראה היטב את המבוי הסתום אליו הגיעה האופרה " האופרה לא מתה!" הוא הכריז
" האופרה הרצינית צריכה לחזור למקורותיה ולשמש לא רק כפלטפורמה להצגת הזמרים אלא להיות מה שהיא הייתה קודם- הדרמה המוסיקלית. המוסיקה היא האחות הצעירה של הפואזיה." כך בלהט כתב גלוק. " כשאני מתחיל להלחין אופרה אני משתדל לשכוח שאני מוסיקאי. המשמעות האמיתית של המוסיקה היא שיתוף פעולה עם הפואזיה. אני רוצה לסלק מן האופרה את הקישוטים המיותרים שמזמן כבר איבדו את הטעם הטוב".
בשנים אלו כשהמלחין נהיה למעשה המשרת של הסולנים זו הייתה גישה מהפכנית.
על פי עקרונות אלה כתב גלוק את האופרה אורפיאו ואאורדיצ'ה . העלילה היא ממיתוסים של יוון העתיקה: אורפיאו שאיבד את אהובתו אאורדיצ'ה היה מוכן להגיע לעולם המתים על מנת להוציא אותה משם.
בעלילה זו משתמש גלוק בהלחנה של הצגה נרגשת כאשר לכל אחד מן המשתתפים- סולנים, מקהלה ותזמורת יש תפקיד מאוזן.
כאמור הופעת הבכורה גרמה לויכוחים קשים בין תומכיה של השיטה החדשה מחד-גיסא לבין מתנגדיה מאידך-גיסא .
ובכן לנו יש הזדמנות ליהנות מהביצוע שיכלול את מקהלת הערבה, תזמורת בארוקדה וסולנים מן האופרה הישראלית.
כל זה בזכות יואל סיון שהצליח אחרי חודשים ארוכים של חזרות לאחד את כולם.
במילים פשוטות : כל מי שלא בא – מפסיד!

[אורנה אסף-מלכה]

רומן, אני מצטרפת להמלצתך לבוא לראות ולהתרגש...
נכחתי בחזרה הגנרלית ושמחתי שיכולתי לקחת חלק קטנטן בפרוייקט המבורך הזה.
התרגשתי גם מההפקה עצמה, אך בעיקר מהביצוע המקצועי והנעים של המקהלה.
חשוב לומר שהערב אינו ארוך, הקטעים קצרים ו"נוחים" לאוזן..וההגשה כולה ידידותית לקהל המגוון. (גם קצת מחול כאינטרמצו...)
נפלא שניתן למרות ואף על פי..להגיע להשגים שכאלה.
יישר כח!

[איל]

ערב מהנה ומדהים .
כל הכבוד ותודות לרומן ולמקהלה , לאורנה ולבנות, לאורחים מהצפון ולך רובי המספר.ישר כוח מתנ"ס ערבה, ערב שלא היה מבייש אולמות באירופה .

[אמנון נבון]

מצטרף לשבחי אייל. בנוסף למה שנכתב, חשוב לציין שבראש כל הפירמידה ניצב המנצח יואל סיון, למרות שרוב הזמן ראינו רק את גבו הרי שהוא עשה עבודה קשה ונפלאה.
מחמם את הלב שבאיזור דל תושבים כשלנו, יכולה לעלות הפקה שכזו. האולם המלא גם מוכיח את צמאון התושבים לתרבות ברמה.